ערך השולחן חושן משפט חלק ב ריח

מחייבים אותו ממון עד אחד מחייבו שבו' ושנים מחייבים אותו ממון אפילו טען הלה שמא ואם כן הטוען מנה הלויתיך ביום פלוני והלה אומר איני יודע אם הלויתני דקיימא לן דנשבע היסת שאינו יודע ונפטר אם יש עד אחד שהעיד שבאותו יום לא זזה ידו מתוך ידו ולא הלוהו פוטרו משבועה אבל אם אמר יודע אני שהלויתני ואיני יודע אם פרעתיך דחייב לשלם נראה דאפילו יש עד א' שמעיד שפרעו חייב דאין עד אחד פוטר מחיוב ממון כמו שכתב הרא"ש בפרק קמא דמציעא וז"ל וי"מ מדאמרינן שומר שמסר לשומר חייב דא"ל האיך לא מהימנינן ליה בשבו' ואמאי חייב יפטרנו שומר שני בעדותו משבו' שהוא חייב ולא קשיא מדי דחיוב הא' משום שאינו יכול לישב' הוא וכו' ואין עד אחד פוטר מחיוב ממון ע"ש הרי כיון שחייב ממון מחמת שאינו יכול לישבע אין עד א' פוטרו והרא"ש בפרק שבועת הדייני' סבירא ליה דעד א' מחייבו שבו' אף בטוען שמא ע"ש ואם כן הכא נמי באומר איני יודע אם פרעתיך דמתוך שאינו יכול לישבע משלם אין עד אחד פוטרו אלא דצריך המלוה לישב' נגד העד ויטול ועד אחד מעיד שהוא פרוע מחייבו שבו' המשנה אפילו הלוה טוען שמא כמ"ש בסימן פ"ד ע"ש אבל אינו פוט' הלוה מחיוב ממון וכה"ג כתב הרב תרומת הדשן סימן של"ד עיי"ש והרב עבודת הגרשוני סימן ק' הביא ראיה לדברי הרא"ש מדאמרינן בפרק שבועת העדות הכל מודי' בשכנגדו חשוד על השבו' וכו' וא"א הוה ליה למי' הכל מודים באומר חמשים ידענא וחמשים לא ידענא ועד א' יודע דאינו חייב אלא חמשים והלוה השביע לאותו העד שיעיד לו ולא הגיד דחייב שהרי העד היה פוטרו ממון אלא ודאי דאפי' בעד אחד אמרינן מתוך שאינו יכול לישב' משלם ע"ש ואכתי קשה אמאי לא אמר הכל מודים באו' מנה הלויתיך והלה אומר איני יודע אם הלויתני ועד א' מעיד שהלוהו דקיימא לן דמתוך שאינו יכול לישב' משל' ואם המלוה משביע לאותו עד שיעיד לו ולא העיד חייב שהרי אם העיד לו היה נוטל בלא שבו' ואם כן הפסידו מיהו יש לומר דאביי דאמר הכל מודים וכו' בבתרא ד' קל"ג גבי האומר זה אחי וכו' משמע דאביי סבירא ליה דמנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב וכ' התוספו' שם דלא מחל' בין ברי חשוב לבין ברי גרוע דאפילו בברי' גרוע ושמא טוב חייב ע"ש ואם כן בלא העד היה המלוה נוטל מיהו אפילו למ"ד חייב ה"ד אם המלוה טוען ברי אבל אם שניהם לא ידעו אלא שעד אחד מעיד שאחד חייב לחבירו מנה מתוך שאינו יכול לישב' משלם כמו שכ' התוס' בכתובות דף י"ב בד"ה רב הונא וכו' עי"ש ואם כן אכתי אמאי לא אמר הכל מודים בשניהם לא ידעו ויש עד אחד אם השביע לאותו עד שהעיד לו ולא הגיד דחייב שהרי הפסידו

כ"ד כתב הרב עבודת הגרשוני סימן ק' אם אחר שפטרו ב"ד לנתבע משבו' על פה העד המסייעו חזר התובע ותפס שלא בעדים משל הנתב' ישב' התובע להכחיש העד ולא אמרינן כיון שהאמינה תורה עד אחד דמסייע כשנים דאם כן קם הוא לממון וכן הסכים הרב שבות יעקב ח"א סימן קנ"ח עיין שם הטעם

כ"ה כתב הרב תה"ד סימן של"ד דעד אחד מסייע פוטרו משבו' אפילו במודה במקצת ושבו' השומרים ועד אחד מכחישו והש"ך חלק עליו דמוקמי' חד לגבי חד וחייב שבו' דאורייתא משום שבו' השומרים או משום מודה במקצת והביא ראיה ממ"ש הטור בעד אומ' תנאי ועד אומר אינו תנאי אוקי חד לגבי חד ומשתבע היסת והא הטור סבירא ליה עד מסייע פוטר ודוח' לו' דלענין היסת שאני ועוד דאדרבא איפכא מסתברא דהא הרמב"ן והר"ן והנ"י סבירא להו דעד אחד פוטר משבו' התקנה ושבועת השומרים ומודה מקצת אינו פוטר עי"ש ולא זכר מ"ש בעה"ת בשער כ"ה חלק ה' וז"ל ולדידן מסתברא לן שלא יפטר מהיסת אפילו שהעד מסייעו דתקנת' דרב נחמן בכל דבר נתקנה דחזקה אין אדם תובע אלא אם כן יש לו עדיפא ליה וההיא דמציעא לא קשיא דהא לא פטרוהו אלא משבועת המשנה אך מהיסת לא יפטר וכו' עי"ש אלמא סביר"ל דבשבו' היסת אין ע"א פוטרו מה שאין כן בשבועת המשנה מיהו הרדב"ז ח"ב סימן שנ"ד חלק על מהרא"י דכל שחייב שבו' מב' פנים כגון שומר ויש עד אחד שפשע או כגון מודה מקצת ועד א' מעיד שחייב פשיטא דעד אחד אינו פוטרו והכריע עוד שם מסברא דמ"מ דעד אחד שחייב שבו' וע"א מסייעו פטור כיון דלא נתברר אם בא ממון חבירו לידו אבל בשומר שעד אחד מעיד שלא פשע מסתבר לפסוק כמ"ד דאין עד אחד פוטרו כיון שהוא מודה שבא ממון חבירו לידו ע"ש והרשב"ש סימן תקס"ז הסכים דפוטרו משבו' המשנה וכל שכן משבו' היסת וכן משבו' התורה בהעדא' עד אחד אבל מודה במקצת אינו פוטרו וכן דברי הרשב"ץ עיין שם

כ"ו הגה והעיקר כסברא א' וכולי כן דעת התה"ד סי' של"ד ומהר"ם מפדווא סי' ס"ה דעד א' פוטר אפילו מודה במקצת ע"ש אבל הרשב"ש בתשו' סי' תקס"ז הסכים דעד א' פוטרו משבועת המשנה וכ"ש משבועת היסת וכן משבועת התורה דעד א' אבל מודה במקצת אינו פוטרו וכן דעת הרשב"ץ ע"ש וכן נראה דעת מרן כי"א בתרא דאינו פוטרו וכן דעת רוב הפוסקים כמ"ש לעיל דאף לנתבע דאין ע"א פוטרו משבו' דאוריי' וכן נראה לכאורה למאי דקי"ל דלא אמרינן מגו לפטור משבו' דהא אמרינן בפ' המוכר את הבית דהמפקיד אצל חבירו בשטר נאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו וכ' רשב"ם שם אבל המלוה את חבירו בשטר לא מצי לוה טעין פרעתי דא"ל אידך שטרך בידי מאי בעי דגבי לוה ליכא מגו דאפילו נאנסו צריך לשלם דמלוה להוצאה ניתנה עיין שם אלמא כי איכא מגו נאמן ולא אמרי' שטרך בידי מאי בעי ואלו עד אחד שהעיד על השטר שהוא פרוע לא מהני לפטור את הלוה מממון אלא לחייב את המלוה שבו' וכיון דמגו לא מהני לפטור משבו' כ"ש עד א' דאינו פוטר משבו' ומהר"י ן' מיגש בפרק כל הנשבעין והביאו הרא"ש שם והראב"ד בס' תמ"ד סי' קצ"ה ס"ל דלא אמרי' מגו לפטו' משבו' דהא שבו' השומרי' דאית ליה מגו וכן מודה מקצת ועד א' א"ל בהו מגו ואפ"ה מישתבעי וכולי עיין שם הרי דבשבועת השומרים ובמודה במקצת וע"א איכא מגו ואפ"ה חייבי' שבו' דלא אמרי' מגו לפטור משבו' וא"כ כ"ש דאין עד א' פוטר משבועת השומרים ומודה מקצת והרא"ש ורבי' ירוחם דס"ל דע"א פוטר משבו' דאוריית' אפשר לטעמיה אזיל דס"ל דאמרינן מגו לפטור משבועה כמ"ש הרא"ש בפרק כל הנשבעין דכיון דמגו דאורייתא הוא מ"ל ממון ומ"ל שבו' אטו שבו' לאו ממון הוא דזימני' לא בעי לאשתבועי ויהיב ממונא עיין שם ואדרבא מע"א נילף בק"ו למגו ומה ע"א דאינו קם לממון ולא פוטר מממון פוטר משבו' מגו דפוטר מממון א"ד שפוטר משבו' אבל לדידן כיון דמגו פוטר ממון ואינו פוטר משבו' ק"ו לע"א דאינו פוטר מממון דאינו פוטר משבוע' מיהו א"כ ה"נ משבועת המשנה ואפילו משבועת היסת אין ע"א פוט'