ערך השולחן חושן משפט חלק ב ריז

שהלוהו חמשים וכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי ע"ש אבל לשון הרמב"ם ספ"ד מה' טוען וז"ל מנה לי בידך אין לך בידי כלום והעדים מעידין עליו שעדיין יש לו אצלו חמשים וכו' משמע דמיירי דהעדים מעידי' שחייב לו עדיין ולא פרעו וכגון שלא זזה ידו מתחת ידם או בתו"ז וכה"ג כ' המ"מ בפ"ג מה' טוען דרבי' מפרש הא דאר"ח מנה לי בידך והלה אומר אין בידי כלום והעדי' מעידים שיש לו חמשים וכולי היינו שמעידים שי"ל עכשיו בשעת התביעה דאל"כ אמאי לא הוחזק כפרן ואפ"ה ישב' על השאר דלא הוי שעבוד קרקעות

כ' דין ו' י"א שפוטרו משבועה וכו' נראה דעד א' מעיד בכתב שפרעו פוטרו משבועה למא' דקי"ל בסי' נ"א דעד א' בשטר מחייבו שבועה וה"נ פוטרו משבועה (א"ה עמ"ש ה' המחבר בסי' ע"ה

) כ"א י"א שפוטרו משבועה וכו' כ' הש"ך אבל מ"מ יש לו עליו חרם סתם כמבואר בטור סי' פ"ד ע"ש ועיין בה' כנה"ג בסימן ע"ה אות י"ט שכ' דמהר"י וויל סי' צ"ב חולק והטור דס"ל דכשהיה חייב שבועה אין ע"א פוטרו מחרם סתם גם כשלא היה חייב רק חרם סתם אינו פוטרו ומהר"י וויל דס"ל דכשהיה חייב חרם סתם ע"א פוטרו ה"ה כשחייב שבועה פוטרו משבועה וח"ס עש"ב ונר' עיקר דאי' פוט' מח"ס שהרי כ' בעה"ת (עכ"מ)

כ"ב וי"א דאינו פוטרו וכו' וז"ל הרמב"ן במלחמות ריש מציעא ה' ר' יעקב בס' הישר כ' דמאן דמכחיש ליה סהדא חייב שבועה דאוריי' ומאן דמסיי' ליה נוטל בלא שבועה וטעמיה משום דשבועה דמתניתין משום חשדא היא שלא יהא כל א' הולך ותוקף בטליתו של חבירו כדר"י והאי כיון דמסייע ליה עד א' רגלים לדבר דלא משקר ע"ש לכאורה נראה דס"ל דאפי' בשבו' דרבנן אין עד א' פוטרו אלא משבועה דמתני' שהיא משו' חשד וכ"כ הריטב"א הובא בשי' מקו' שכ"נ מדברי ר"ת והרז"ה דה"ד בשבועה דהתם שהיא משו' חשד אבל מי שנתחייב שבועה מן הדין אפי' היסת אין עד א' פוטר ע"ש אבל לשון הרמב"ן שם משמע דכל שבועה דרבנן עד א' פוטרו ודוקא משבו' דאורייתא אינו פוטרו וכן משמע מדברי הנ"י והר"ן שם וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"א סי' תתקי"ו וז"ל כיון שכן אף שבועה אינו חייב דהא איכא חד סהדא דמסייע ושבועת הקרקעות אינה אלא מדרבנן וכל מדרבנן שיש עד א' מסייעו אינו נשבע כמ"ש בעל המאור ברפ"ק דמציעא גם הראב"ד כ"כ שם בשם אחרים עכ"ל וכן כ' בתשו' סי' אלף קס"א והמ"מ פ"ה מה' מכירה ע"ש וכן פסק הרדב"ז ח"ב סי' תש"ד ע"ש והתימא על המ"מ והרשב"א והרדב"ז שכ' שם שכן דעת הרז"ה והריטב"א שכ' דנר' מדבריהם דה"ד בשבו' דאוריית' דמתנית' שהיא משום חשד אבל משבועה אחרת מדרבנן אפילו היסת אין עד א' פוטרו דהרי הרז"ה הוכיח מדאמרי' לענין סלעי' דינרים משום דמסיי' ליה שטרא ומדאמרינ' מודה סומכוס וכו' מוכח בהדיא דס"ל דאפי' משבו' דאורי' כי התם עד א' פוטר וכדעת מהר"ם בתשו' המיימוניות דשייכי לס' משפטים סימן ס"ה והרא"ש בפ"ק דמציעא וכן הבין הרמב"ן והר"ן שם וכ' מהרימ"ט ח"א סי' קנ"א דלא מצינו שחולק על התוס' והרמב"ן והרא"ש ומהר"ם דעד א' פוטרו משבו' דאורייתא ע"ש ודבריו תמוהים דהרמב"ן והרשב"א והמ"מ ס"ל בהדיא דאין עד א' פוטר' אלא משבועה דרבנן וז"ל רבינו ירוחם במישרים נתיב ג' ח"ב דט"ו ע"ג יש מי שכתב כי אינו פוטרו משבועה דאורייתא ויש מי שכ' כי דברי ר"ת לפוטרו אפי' משבו' דאורייתא וכ"נ עיקר ע"ש א"כ ג' מחלוק' בדבר דהרמב"ן והרשב"א והמ"מ ס"ל דאינו פוטרו משבו' דאוריי' אבל משבו' דרבנן פוטרו והריטב"א ס"ל דאפי' משבו' דרבנן דחייב מן הדין אינו פוטר ומהר"ם והרא"ש ורב' ירוחם ס"ל פוטר אפי' משבו' דאורייתא והתוספות בקידו' דע"ג שכ' דפוטרו אפי' משבו' היסת ע"ש אפשר דר"ל דלאו דוקא משבו' דהתם שהיא משו' חשד הוא דפוטרו אלא אפי' שבוע' היסת שחייב מן הדין פוטרו לאפוקי הריטב"א או אפ' דשבו' דאורייתא נמי פוטרו ולאפוקי מבעה"ת דס"ל דפוטרו משבו' דאורייתא ולא משבו' היסת וכתב התוס' דפוטרו אפי' משבועת היסת ודלא כמהרי'"מט שם שכ' דכ"ע מודו לבעה"ת דאין ע"א פוטרו משבוע' היסת ע"ש וכ"כ הרשב"ץ בס' יבין שמועה די"ג ע"ד דע"א פוטרו משבו' היסת בהסכמת כל המפ' ע"ש ול"ד דהרי בעהי"ת ס"ל דאין עד א' פוטרו משבו' היסת ועיין בתשו' מהרש"ג בס' משפטים ישרים סי' י"ו והמרדכי כ' וז"ל ויש דוחין דברי ר"ת דיש בירושלמי אימתי ש"ח חייב שבו' בזמן דליכא עדים אבל אי איכא עדים דלא פשע פטור אפילו משבו' משמע אבל בעד אחד חייב משום שבועה ושוב אמרו לי משם רבינו פרץ דההיא איסי היא דאמר יביא ראיה בעדים דפטר דמיירי דוקא ברסתקא דמחוזא אבל במקום אחר קיימא לן כר"ת וכו' וכתב ה' מעדני מלך דלדברי הרא"ש נוכל לומר דגם התם עד א' פוטרו וכן נראה ע"ש אבל בספר א"ז לקמא דף י"א כתב וז"ל יביא עדים שנטרפה באונס וכולי תימא לפי' ר"ת דפי' דעד אחד פוטרו משבו' אם כן למה לי שני עדים בעד אחד סגי ול"ל דל"ד נקט עדים דהא כל מקום שאמר עדים הרי כאן שנים עד שיפרט לך הכתוב א' ונרא"ל דל"ק כיון דדרשי' קרא כאיסי דבמקום רואים צריך להבי' עדים ולא מפטר משבו' אם כן עד אחד נמי אינו פוטרו הרא"ש ע"ש הרי דהרא"ש סבירא ליה דהתם אין ע"א פוטרו דכל מקום שאמר ע"א הרי כאן שנים

כ"ג כתב מהראד"ב בתשו' סימן קצ"ד כיון דבעד אחד מסייעו איכא פלוגתא אם פוטרו משבועה יש לנו לקרב הסברות ואפושי פלוגתא לא מפשי' ולומר דע"כ דעד אחד פוטרו משבו' היינו דוקא כשהנתב' טוען ברי אבל שנאמר דאפילו טוען שמא פוטרו הפך מן הקצה אל הקצה דמ"ד אפילו הנתבע טוען ברי אינו פוטרו הא ודאי לא אמרינן אף על גב דבעד א' המחייבו שבו' איכא מ"ד דאפילו הנתבע טוען שמא על פה עד אחד מחייבו מכל מקום בהא דפוטרו מן השבו' כל אפייא שווין דאין עד אחד פוטרו אלא אם כן טוען ברי ע"ש ואין נראה כן מתשובות מהר"ם בתשובות הארוכות סימן תתקנ"ד והובא בתשובות המיי' דס' משפטים סימן ס"א וז"ל ועוד אני אומ' ק"ו דאיזה כח המרוב' כח המוחז' או כח המוצי' הוי אומר כח המוחזק וא"כ קל וחומר ומה המוצי' מחייב את שכנגדו שבו' דאורייתא המוחזק שיש לו ע"א המסייעו א"ד שיפטרנו משבו' ועוד דכ"מ ששנים מחייבים אותו ממון עד אחד מחייבו שבועה וה"ה כמו כן כמו ששנים פוטרין אותו מממון אפילו היכא דחייב כגון היכא שיש לשכנגדו שטר וכו' הכא נמי עד אחד פוטרו משבו' וכו' ע"ש ואם כן אפילו בטענת שמא פוטרו דילפי' מק"ו ומה המוציא כשיש לו עד אחד המסייעו אפילו הוא טוען שמא מחייב את שכנגדו שבועה כדקיימא לן בסימן ע"ה סכ"ג ע"ש המוחזק שיש לו עד אחד המסייעו אינו דין שיפטרנו משבו' בטענת שמא ועוד דהא בעד א' מחייבו שבו' בטענת שמא למדו הפוסקים מהא דכל מקום ששנים