ערך השולחן חושן משפט חלק ב ריג

ותר"י שם הרי דעד אחד קרוב אינו מחייבו שבו' ליטול וה"ה פסול וכן מבואר בדברי המ"מ פרק כ"ד מהלכות אישות דין י"ז עיין שם

ונראה דאפי' עד א' דאינו פסול אלא מדרבנן אין מחייבו שבועה דקי"ל כרב אחא בפ' שבועת העדות דמקרי אינו ראוי להעיד ולא קרי' ביה והוא עד ע"ש וכ"כ הרמב"ם בפ"י מה' שבועו' היו עדיו עד א' מהם פסול אפי' מפסולי עדות של דבריהם וכו' פטור משבוע' העדות שאלו העידו לא היו מחייבין אותו בעדותם ממון ע"ש הרי אפי' ראוי לעדות מדאורייתא כיון דס"ס אין מחייבים בעדותם ממון לא מיקרי עד וה"נ אין מחייבו שבועה מה"ט דכל מקום ששנים מחייבי' אותו ממון אחד מחייבו שבועה וכ"כ בתשו' בשמים ראש סי' קנ"ז דלכ"ע עד פסול מדרבנן אין מחייבו שבועה עש"ב וה"ה במקו' שעד א' המסייע לנתבע פוטרו משבועה ה"ד עד כשר דמהר"ם בתשו' הארוכות סי' תתקנ"ד והובא בתשו' המיי' לס' משפטי' סי' ס"א יליף לה בק"ו ומה המוציא מחייבו את שכנגדו שבועה דאוריית' המוחזק שיש לו עד אחד המסייעו א"ד שיפטרנו מן השבועה ועוד דכל מקום שני' מחייבי' איתו ממון עד א' מחייבו שבועה וה"נ כמו שב' פוטרין אותו ממון אפי' יש לשכנגדו שטר ה"נ עד אחד פוטרו משבועה עיין שם אם כן דוקא עד כשר שראוי להצטרף עם אחר לפוטרו ממון

ה' ועד א' מכחישו וכו' דוקא עד כשר אבל לא פסול מהרי"ל בתשו' ונראה מדבריו דכל פיסול הפוסל בב' עדים אינו זוקק לשבועה בעד א' ובספר תומת ישרים סי' ס"א כ' דעד א' פסול או קרוב זוקק לשבועת היסת ולא לשבועת התורה אבל פיסול דנגיעת ממון אינו זוקק אפי' לשבוע' היסת והכנה"ג בח"ב הוכיח מתשו' הראב"ד שכ' השה"ג בפרק זה בורר כדברי מהרי"ל עש"ב ומדברי הרמב"ם ומרן סי' נ"א שכתב שטר שחתומים בו שני עדים בלבד ונמצא אחד מהם קרוב או פסול הרי הוא כחרס וכו' משמע דאינו זוקק אפי' לשבו' היסת דבטל הוא לגמרי וכ"כ הרשב"א ח"ב סי' ק"י עש"ב

ו' כתב בתשו' בספר שערי צדק שער ה' סי' כ"ד הטעם דחייב שבועה נגד עד א' משום דכ"ע ידעי דלא מפקינן ממונא אלא על פי שני עדים וליכא דיהבי זוזי בהלואה על ידי עד אחד עד דמייתי תרי סהדי וכי מייתי לקמן חד סהדא אמרינן הוו תרי סהדי וחד מנהון אונס אית ליה או דאיתיה ברחוק וממון בחד סהד' לא מפקינן אלא רמינן עליה שבועה חמורה ע"כ ועיין בתשו' הרשב"ץ ח"א סי' שכ' הטעם

ז' ועד אחד מכחישו וכו' נראה דה"ד בטענה שאם הודה לדברי העד או אם היו שנים היה חיי' לשלם אבל בטענה דאפי' היה מודה לדברי העד או אפילו היו ב' אינו חייב ממון רק שבו' בע"א שמכחישו אינו חייב שבו' דלא אמרו אלא בכל מקום שב' מחייבין אותו ממון א' מחייבו שבועה מהרח"ש ק"א סימן פ' ע"ש ועיין בשו"ת בשמים ראש סימן כ"ו

ח' ועד א' מכחישו וכו' דוקא עד כשר אבל לא עד פסול מהרי"ל בתשו' נראה מדבריו דכל פיסול הפוסל בשני עדים אינו זוקק לשבועה בעד אחד ה' כנה"ג עיין שם ונראה דאפילו שנים כשהם פסולים אין מחייבי' אותו שבועה דאין חילוק בין עד אחד פסול לשנים פסולים וכן כתב מהריק"ו סימן פ"ז דעד אחד כשר עדיף מב' קרובי' דעד אחד מחייבו שבועה וב' עדים קרובים אין מחייבים אותו שבועה ע"ש ונראה דכ"ש דאין פוטרים אותו משבו' כעד אחד מסייע דפוטרו משבועה דדוקא עד כשר אבל עד פסול ואפילו ב' עדים קרובים מסייעין אותו אין פוטרי' אותו משבועה וכן כתב ראב"ן בתשובות סימן ק"י וז"ל ראובן תבע לשמעון ספר של מורישי בידך ואיני יודע למה ושמעון אמר אבי מכרו לי וכו' והשיב אביו יש לי שטר תנו לי זמן וכן עשה והביא את השטר אחר שלשה ימים והיו שני קרובים חתומים בו וכו' ישבע אבי שמ' שמורישו של ראובן מכרו לו ויחזיק בשלו כשאר כל הנשבעין שנשבעין ולא משלמין ואי משום שנמצא השטר פסול וכו' לא מיירי אלא בקרקע שנקנה בשטר ובחזקה וכיון שחזקה אתיא מכח השטר פסול אינה חזקה ואין כאן לא שטר ולא חזק' אבל הכא ספר דבר הנקנה במשיכה והוא כשאר מטלטלן ולא בעי לא שטר ולא חזקת שלש שנים אלא כיון שהוציא מתחת ידו הרי בחזקת שלו והשטר שעשה אבי שמעון לא הוי אלא להרווחא בעלמא שלא יצטרך לישבע שקנהו אם יצא ערער וכיון שנפסל השטר אזלה לה הרווחא וצריך לישבע וכולי עכ"ל הרי אפילו שני עדים קרובים כמאן דליתנהו וצריך לישבע ליפטר והכא נמי בהלואה אם הביא המלוה שני עדים שהלוהו ונמצאו קרובים הלוה פטור משבו' דאורייתא וחייב שבועת היסת משום דטענת המלוה לא באה מכח העדים אלא שרצה לטול על פה העדים ואם נמצאו העדים פסולים טענתו טענה וחייב הלוה שבועת היסת כדקיימא לן בסימן ע' ס"ב באומר פרעתיך בפני פלו' ופלו' וכו' ע"ש אבל אם המלוה טען ספק על פה העד דקי"ל בסימן ע"ה סכ"ג דהעד מחייבו שבו' דאוריית' ונמצא העד קרוב או פסול אין צריך הלוה לישבע אפי' שבועת היסת ועיין בתשו' מהרימ"ט ח"א סימן ק"ה

ט' ועד אחד מכחישו וכולי אם עד מעיד על מנה ביום פ' ועד אחד מעיד על מנה ביום אחר דקיימא לן דמצטרפין לחייבו מנה אין צריך לישבע שבו' כמבואר בחי' הריטב"א לכתובות דף פ"ח גבי אי פקח הוא וכו' היכי סמיך וכו' פירש"י הא מה שראה זה לא ראה זה ואם תכפור על שתיהן אין כאן אלא עד אחד ותשבע ותטול שלישית ונמצא מפסיד והק' בתוספות דהא קיימא לן כריב"ק דהלואה אחר הלואה מצטרפין והוא הדין פירעון אחר פירעון שמצטרפין מיהת אם כל אחד מהם מעיד לכך פי' היכי סמיך והא כיון שנצטרפו שניהם למנ' אליבא דריב"ק כבר עשו כל א' עדותו במה שראה ונתקבל' עדותו ואיך יכול עוד לחזור ולהשביעו על פה עד אחד מהם עכ"ל וכן כתב הרא"ש בספר א"ז

יו"ד וע"א מכחישו וכולי וכן אם טען המלוה כבר הגיע זמן הפירעון והלוה אומר שלא הגיע זמן הפירעון ועד אחד מעיד שהגיע הזמן חייב לישבע שבועת התורה שלא הגיע זמן הפירעון אלא בזמן פלוני מהר"י ן' מיגש בתשו' סימן ע"ד ע"ש אבל אם אין עד אחד ישבע שבועת היסת ועיין בתשובות פנים מאירות חלק שני סימן צ"ה עיין שם

י"א אפי' א"ל מנה לי בידך והלה אומר לא הד"מ נשבע היסת וכולי התוספות בשבועות דף מ"א כתב' בשם ר"ת כיון דלא איתמר הילכתא בין הני תרי לישני היכא דליכא דררא דממונא לא משבעינן ליה מספק דהממע"ה וכולי וקצת נראה להשביע דא"ד טפל ללשון ראשון כמ"ש ריב"א וכו' וכן כתב בתשובות המיי' לס' משפטים סימן ל"ז ע"ש והרדב"ז בתשוב' ח"ג סימן תפ"ה גבי טענת רבית וכו' כ' וא"ל כיון דשבועת היסת דרבנן ואיכא פלוגתא ואנו מסופקים הלכה כמאן ניזיל לקולא ולא נשבע ככל ספק דרבנן הא ל"ק דלא אמרי'