ערך השולחן חושן משפט חלק ב ריב

איתתא דתפסה מלוגמא דשטרי מחיים דאב מדר' נתן אלא דאמור רבנן כי מת האב נעשה החוב מטלטלי' ומטלטלי' דיתמי לב"ח לא משתעבדי בדינא דגמר' וכיון שהיה אותו החוב משועבד בחיי האב ותפסה השטרות בחייו אהני' שלא יעשה מטלטלי' אצל היתומי' וכו' עכ"ל הרי בהדיא דהיו משועבדים לה מחיים מדר' נתן ואם תפסה השטרות מחיים מהני שלא יעשה המטלטלי' אצל היתומי' אבל תפסה לאחר מיתה אינה כלום דמשו' דנעשו מטלטלי' אצל היתומים וא"א אפילו היו השטרות ביד היורשי' גובה מהם מדר' נתן דכיון שנשתעבדו לה הוי כשלה אלא ע"כ לא היה קרקע לב"ח דאביהם דנהי דמוציאין מדר' נתן אפילו מטלטלי' אם היה אביהם קיים מ"מ כשמת נעשו מטלטלי' אצל בניו ואפי' מטלטלי' שהם ברשות אחרים קי"ל כר"ע דלא משתעבדי לב"ח דבחזקת היורשים הם כמ"ש בסי' ק"ז וע"ש בסמ"ע ס"ק ד' ועיין בתשו' הרשב"א ח"ב סי' שפ"ט

סימן פ"ז

א' דין א' אם מודה במקצת חייב שבו' מן התורה וכו' ראובן תבע את שמעון בפני כמה אנשים וא"ל לא לקחתי ממך רק סך פ' ולא יותר ואחר ימים עמדו לחשבון וכחש שלא קבל הסך הנ"ז ונשבע ועתה תובע אותו הסך שהודה בפני עדים וראובן אומר כבר נשבעתי ואיני זקוק לעמוד בדין דאין טענתו כלום דהא אפילו נשבע ויצא פטור מב"ד אם באו עדים משלם וא"כ צריך לעמוד בדין שאם יביא עדים ישלם וה"נ הא איכא עדי הודאה ואע"ג דהוא נאמן לומר משטה וכולי מ"מ צריך לעמוד בדין דקי"ל אם לא טען לא טעני' ליה ועוד נראה דצריך לישבע על טענה זו שהוא משטה מהר"י באסן בתשו' סי' ל"א ע"ש נראה דס"ל דאם תבע ונשבע לו בפני עדים אינו יכול לתובעו לעמוד עוד בדין דשבו' מעצמו שלא בב"ד מהניא

ב' נסתפק ה' בית יעקב סי' ק"ך בראובן שחייב לשמעון מאה מנה לשלם בר"ח ניסן ושמעון חייב לראובן חמשים לשלם בר"ח תמוז ותב' שמעון את ראובן לדין בר"ח ניסן המנה שחייב לו וכפר ראובן בחמשי' והודה בחמשים ופסקו לו הב"ד שבו' דאורייתא כדין מודה במקצת ולא נשבע עד ר"ח תמוז שהגיע זמן תשלומי' שמעון לראובן החמשים שחייב לו מי אמרי' כיון שפסקו הב"ד כבר שבו' דאורייתא חייב או"ד דעכשיו הוי ראובן כופר בכל אבל אם לא הגיע הזמן לא חשיב כופר בכל עש"ב ונראה פשוט דאם א"ל הילך אפי' לא הגיע הזמן הוי כופר בכל דאם רצה לפורעו אפילו בתוך הזמן אין המלוה יכול לעכב כמבואר בסי' ע"ד וא"כ כשאמר לו הילך החמשים כנגדן שאתה חייב ודאי דהוי כופ' בכל

ג' אם הוא מודה מקצת וכו' כתב מהר"ם ריקאנטי סימן רס"ה והביאו הרב כנה"ג ח"ב הקונה פרקמטי' מחבירו מוכר או' בכך מכרתי והקונה או' בפחו' ואומר למוכר השבע וטול והמוכר אומר לקונה השבע והפט' פסק הרי"ף דכיון שהקונה מודה במקצת חייב לישבע דאורייתא ואין כאן שבועה ע"כ והיא תשו' הרי"ף סימן ע"ח ע"ש וכן מבואר בדברי הרמב"ם והטור ומרן סס"י רכ"ב עיין שם

ד' עד אחד מכחישו וכולי דוקא עד כשר ולא עד פסול מהרי"ל בתשו' ונראה דכל פיסול דפוס' בב' עדים אינו זוקק לשבועה בעד אחד הרב כנה"ג עיין שם וז"ל הרמב"ם פ"ה מהלכות עדות כל מקום שע"א מועיל אשה ופסול כמו כן מעידים חוץ מעד אחד של שבו' שאין מחייבים שבועה אלא בעדות כשר הראוי להצטרף עם אחר ויתחייב זה הנתבע ממון על פיו וכתב מרן הכ"מ איני יודע מהיכן הוציא דין זה אם לא מדאמרינן לכל עון ולכל חטא' אינו קם אבל קם הוא לשבו' משמ' דבראוי לעדות ולחטאת בצירוף אחר עסיקינן עיי"ש והרב נודע ביהודה בתשו' חא"ה סימן ל"ה כתב ראיה מדתניא בספרי לעון אינו קם אבל קם הוא לשבועה אר"י ק"ו ומה פיו שאינו מצטרף עם אחר למיתה נשבע על פי עצמו עד אחד שמצטרף עם אחר למיתה אינו דין שישבע על פי עד אחד לממון מה לנשבע על פי עצמו שכן משלם על פי עצמו ישבע על פה עד אחד שכן אינו משלם ע"פ עד אחד תלמוד לומר לכל עון וכו' אבל קם לשבו' כצ"ל וא"א הרי מק"ו ליכא למילף רק עד כשר שראוי להצטרף עם אחר למיתה ואיצטריך קרא לומר דאפילו עד פסול קם לשבועה אלא ודאי גם מקרא לא ילפינן רק עד כשר וכו' ע"ש ומה שהגיה בספרי עד אחד שמצטרף עם אחר למיתה א"ד שישבע עד אחד לממון וכו' קשה דאם כן דיו אסוף דינא דגם לשבועה אינו קם לבדו אלא בצירוף עד אחד דומיא דמיתה ועיין בספר זית רענן ובספרי דבי רב ס' שופטים אבל לא ראו מ"ש הסמ"ג לאוין רי"ג חוץ מעד אחד המחייבו שבועה דאמר כל מקום ששנים מחייבים אותו ממון עד אחד מחייבו שבועה ע"ש וכ"כ רבינו האיי בספר משפטי שבועות שער ב' וז"ל לפי שאם היו שני עדים מעידים עליו כגון זה היו מוציאין ממון עד אחד מחייבו דכתיב לא יקום וכו' אבל קם הוא לשבוע' דאמר מר כל מקום ששנים מחייבים אותו ממון עד א' מחייבו שבועה וכו' ע"ש ובפרק שבועת הדיינים הכי אמ' שמואל ל"ש אלא בטענת מלוה והודאת לוה אבל טענת מלוה והעדאת עד אחד אפילו לא טענו אלא בפרוטה חיי' מאי טעמא דכתיב לא יקום עד אחד וכו' אבל קם הוא לשבועה ותניא כל מקום ששנים מחייבים אותו ממון עד אחד מחייבו שבועה וכו' ואם כן בעדים פסולים שאין ב' מחייבים אותו ממון אין עד אחד מחייבו שבועה ואף על גב דלאו דוקא כל מקום וכו' דהא איכא כפירת שעבוד קרקעו' דשני' מחייבי' אותו ממון ואחד אינו מחייבו שבוע' כמ"ש התוספו' שם מכל מקום משמע בהדיא דכל שאין מחייבין אותו ממון כגון שהם פסולים אין עד א' מחייבו שבועה וכן כתב הרשב"ש בתשו' סימן תקס"ז עיי"ש וכן כתב הרב החינוך ס' שופטים סימן תקכ"ו עיי"ש וכה"ג כתב הרא"ש בפרק שבועת הדיינים בעד אחד אומר שט' אמנה וז"ל וקשה לר"ת דהא אמרינן בפרק הכותב כגון אבא מארי דקים ליה בגויה מרענא שטרא אפומ' ואי ריעותא דשטרא בכל מקום דוקא הוי להטיל שבו' עליה מאי רבותיה כל עד מעיד שהוא פרוע היה מזקיקו לשבו' ותירץ ר"ת דהתם מיירי באומר שטר אמנה ושטר פסים הוא דאפילו תרי סהדי לא מהימני בהכי כדאיתא בפרק האשה וכו' ע"ש הרי דעד אחד מזקיקו לישבע על טענת אמנה משום דאפילו שנים שאמרו אמנה הוא אין נאמנים וכן עד אחד מעיד על השטר שהוא פרוע דאין המלוה גובה אלא בשבועת המשנה ה"ד עד כשר ולא קרוב או פסול כמבואר בדברי התוס' דכתובות דפ"ה בד"ה מרענ' וכו' שכתב פר"ח היינו שצריך בעל השטר לישבע קודם שיגבה וכו' וא"ת למאי הילכתא אפילו לא מהימן כבי תרי ויתחייב שבועה הבא ליפרע וכולי וי"ל דרב פפא אפילו קרוב שאינו בר עדות וכו' וכן כתבו הרא"ש והריטב"א