ערך השולחן חושן משפט חלק ב ריא

י"ז וכן אם אמר שטר אמנה או פרוע וכולי ראובן שיש לו משכונה בחצר שמעון והיה דר בתוכה ואח"ז לקח ראובן מגוי א' סחורה הוא ולוי והם עפ"ק זה בזה ונשבר ראובן ותפס הגוי את לוי בעד ראובן ונתן לוי לגוי משכון וע"ז נתן ראובן ללוי שטר המשכונה בכו"מ ואח"כ מחל ראובן לשמעון שטר המשכונה בעד השכירות שחייב לו ונראה דבשטר משכונה אינו נאמן לומר פרוע דבשט"ח שאין בו נאמנות כיון דאם א"ל הלוה השבע לי אינו יכול לגבות אלא בשבועה והוא מודה שפר' הלוקח שבא מכחו לא יכול לגבות בו אבל בשטר משכונה דקי"ל בסימן ק"ח סי"ב דגובי' מן היתומים בלא שבו' אינו נאמן לומר פרו' דכיון דגובי' מהיתומים בלא שבו' ודאי דגם מהלוה עצמו שטוען ברי גובה בלא שבו' דהא דאין נפרעי' מנכסי יתומים אלא בשבו' משום דאם היה גובה מהלוה עצמו וטען השב' לי דלא פרעתיך צריך לישב' ואנו טועני' ליתומים כן כמ"ש רש"י בפ' הכותב עיין שם וא"כ בשטר משכונה אם היה המלוה צריך לישב' ללוה ה"נ לא יגבה מהיתומים אלא בשבו' מה"ט אלא ודאי אפי' מהלוה עצמו גובה בלא שבו' וכ"כ בהדיא בעל התרומות שער י"ד ח"ג בשם הראב"ד עיין שם מיהו משמע שם דה"ד אם המלוה מוחזק ודר בה עיין שם בגד"ת וכ"כ ה' פני משה ח"ב סימן ק"ד דדוקא במשכונה שדר בתוכה איתמר וכן כתב מהר"י עייאש בתשו' ח"ב סימן נ"ב דבעי' שהיה דר בה עיין שם ונראה דאפילו היה אוכל פירות בעינן דר בה וה' בתשו' ח"א סימן מ"ב נסתפק בשם רבו אם מיקרי מוחזק באכילת פירות אפילו לא היה דר בה ע"ש והעיקר כמ"ש דלא מיקרי מוחזק אלא כשדר בה ונר' דה"נ אפי' המוכר היה מוחזק בה חם הלוקח שטר משכונה לא החזיק יכול המוכר למחול כנראה מדברי בעל התרומות שער נ"א ח"ו וז"ל אבל שטר משכונת קרקע וכתב ומסר וירד לוקח למשכונה והחזיק בה הואיל המשכונה מוחזק' ביד המלוה אין יכו' למחו' וכו' וכ"כ הראב"ד בתשו' בשם הר' יצחק הלוי גם כתב שגובי' מן היתומים בלא שבו' וכ"כ הרא"ש בס' חזה התנופה סימן כ"א עיין שם משמע אם הלוקח לא החזיק יכול המוכר למחול וכ"ש בנ"ד שלא מכר לו אלא משכן בידו השטר בכו"מ מיהו בלא"ה בנ"ד שהוא חייב לגוי רק שישראל ערב לגוי יש להסתפק שהערב כל זמן שלא יש עדים שפרע בשבילו אין לו עליו כלום כמבואר בסימן ק"ל ס"ג עיין שם וא"כ נא נשתעבדו לו מדר' נתן וגם לגוי שחייב לו אפשר דלא נשתעבד מדר' נתן ועיין בתשו' הרשב"א שנסתפק בלוה גוי אם נאמר דין זה דר' נתן וכבר כ' ה' מש"ל פ"ב מה' מלוה דמדברי הרא"ש בפ' י"נ מוכח דגם גבי גוי שייך דין דר' נתן שכ' דהשתא דתקנו הגאונים דב"ח וכתובה גבו מטלטלי דיתמי אם גבו מטלטלי' בחוב אביהם ב"ח וכתובת אשה גובה מהם ואפילו ממלוה הגוי וה"ט וכו' משו' דמשועבדים לו מדר' נתן וכן הרשב"א במיוחסות ס"ל דגם בלוה גוי אמרינן הכי עיין שם חבל אם המלוה גוי א"ל דאין מוציאין מישראל ונותני' לגוי (א"ה עמ"ש המחבר בסי' זה ס"ב) מיהו בלא"ה בנ"ד שהוא חייב לגוי רק שישראל ערב כבר כ' מהרש"ך ח"ח סימן ע"ד והביאו הר' כנה"ג אות ז' דהא דר' נתן דוקא כשחייב לוי לשמעון אבל אם שמעון ערב לאחרים בין ישראל בין גוי בעבור לוי אפי' שלוף דוץ חין מוציאין מלוי עיין שם

י"ח ואם אחר שנתחייב וכולי כ' בתשו' מיי' דס' משפטים סי' כ"ו אם אמר זה פרעתי לנושא קודם שתבעתני רפיא בידי אם יכול להשביעו על כך ואני אומר דפשוט הוא שאינו יכול להשביעו בטענת שמא אבל מחרים חרם סתם מרן בב"י וכן הסכים הש"ך ע"ש וכ' מהריט"ץ סימן ר"ס דלאו דוקא שטוען בריא אתה חייב לי שמא לא פרעת ולכך מחרים סתם אלא אפילו מן הסתם מחרים סתם שהרי כ' הפוסקים שיכול להחרים כל מי שיודע עדות לפלוני יבוא ויעיד כמבואר בסימן כ"ח עיין שם והסמ"ע בסי' ע"א ס"ק ך' כ' דצ"ל דה"ד כשטוען ואומר יש לי עדים בודאי ואיני יודע ביד מי וכ' ה' כנה"ג סימן ט"ז דגם בסימן כ"ח צ"ל דמיירי בטוען ודאי או הוכחה קצת שיש עדים עיין שם וא"כ ה"נ דוקא בטוען בריא או בהוכחה קצת שהוא חייב לו וספק בפירעון אבל בשמא אתה חייב לו אינו מחרים סתם אבל מצאתי להרשב"א בתשו' ח"ד סימן כ"ג שכ' על אשה מורדת אם חושש הבעל שמא תפסה משלו כלום והפקידה ביד אחרים אין הבעל יכול להחרים כל מי שיש בידו כלום דהא תניא הכל מן האשה יחזור לאשה ולא לבעל ע"ש משמע דבלא"ה יכול להחרים אפילו בטענת שמא

י"ט ואם וכולי הלך ופרע לשמעון חייב אם תפס שמעון מלוי ובזבז שמעון נכסיו ואין לו לפרוע י"ל אם חייב לוי לפרוע לראובן והסברא מכרעת דאפי' תפס חייב ה' אנזי"ל סס"י ל"ח ע"ש

ך דין ז' ואם לא רצו לישבע חוזר וכו' כ' הסמ"ע דחוזר על מה שירשו מאביהם אבל אם לא ירשו מאביהם אפילו יש נכסים של עצמן כיון שטועני' שאין יכולין לישבע מפני שאומרי' שידעו שנפרע השט"ח אינו חוזר עליהם ועוד בלא"ה אף שגרמו היזק אין חייבים לשלם מכיסם דשט"ח כמטלטלי הוא ובמטלטלי' לכ"ע אין חייבי' לשלם מה שהזיקו כמבואר בדברי הטור בסי' ק"ז עש"ב והש"ך כ' דליתא דבפרק כל שעה אמרינן יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם ב"ח חוזר וגובה אותה מהם ולא חשיב כמו שקנו היתומים דלא משתעבדי לב"ח משום דמשתעבד לוה שני מדר' נתן אלמא לא חשוב שטר כמטלטלין דיתמי אלא כיון דמשועבדים מדר' נתן הוי כשלו עיין שם ונראה דה"ד קרקע דמשועבדי' מדר' נתן אבל מטלטלי' לא נשתעבדו לו כמ"ש התוס' בפרק כ"ש שם דקרקע המשועבד לראובן חשיב ליה כאילו בידו דהא אם מכרו חוזר וגובה אותי ולכך משועבד נמי לבעל חוב שלו אבל מטלטלי' לא חשיבי כאלו הם ביד ראובן כיון שאלו אם מכרם או משכנם אינו גובה ע"ש במהרש"א א"כ לא אמרינן מדר' נתן כאלו ב"ח דאביהם חייב לו אלא דחשיב הקרקע המשועבד לאביהם כאלו הוא בידו אבל גבי מטלטלי אע"ג דגבה ממנו אפילו מטלטלי' כשאביהם קיים אבל כשמת הוו אצל בניו דלא משתעבדי לב"ח וכן מוכח בפ' הכותב בההיא איתתא דתפסה מלוגמא דשטרי וכו' דשטרו' דינם כמטלטלי' דיתמי ולא נשתעבדו לב"ח והרשב"א בח"ג סימן קצ"ג והביאו מרן הב"י סימן ס"ד כ' מיירי בחוב ידוע בעדים בתוך זמנו או בשטר ולא הוי דאב נכסים דשטרות הוו כמטלטלי' דיתמי דלא משתעבדי לב"ח כמבו' סימן ס"ד ומרן הב"י שם הביא תשו' הרשב"א שכ' שם דמיירי בידוע דמלוה יש לה על אביהם או מלוה בעדים בתוך זמנו או מלוה בשטר אלא דלא הניח נכסי' לגבות מהם אלא שטרות וכ"כ הראב"ד בס' תמים דעים סימן והביאו הבעה"ת שער נ"א חלק ח' וכ"כ הר"נ בר מאיר עש"ב וא"כ נשתעבדו לה מדר' נתן וכן ראיתי בשו"ת מהר"י בן הרא"ש סימן פ"ט תשו' להר"א בן ישמעאל וז"ל וטעמא דמהניא תפיסת השטר לענין שלא יעשה החוב מטלטלי' אצל בניו משום דההוא חוב כבר משועבד לההיא