ערך השולחן חושן משפט חלק ב רי

מזה לפי שהוא מודה שהוא חייב לו ואינו יודע אם פרעו וכו' ואין בהוצאת לוי השטר עליו ראיה שהוא שליח ראובן כי אין אנו יודעים על איזה דרך בא ליד לוי השטר וכבר אמרו ערב וכולי עיין שם באורך ומהרש"ג בס' משפטים ישרים סימן ל"ה כ' ברא ובן שיש לו שט"ח על שמעון ועשה ללוי שליח בהרשאה ונתן לו טופס השטר כדינו והניח השטר בב"ד ובא הלוי עם הטופס קרוע וטען שפר' לשליח ואין השליח לברר הדבר אין הלוה נאמן דאם פרעו הי"ל לב"ד במקו' שהלוה שם יודיע לב"ד שבמקום המלוה שהוא נפר' מחובו וקורע השטר הא' כמבואר בסי' מ"א אלא ודאי לא פרע והטופס נפל מיד השליח ומצאו הלוה וכן פסק מהר"א מוטל מה"ט עיון שם באורך הרי דס"ל דאין השטר ראיה אפילו לפטור עצמו כיון שהיה ודאי חייב ואין ידוע אם פרעו וה"נ ראובן חייב לשמעון ומה שפר' בשבילו ללוי ספק פירעון הוא וכן כתב מהראד"ב בספר לחם רב סימן צ"ה ומהר"ם גאלנטי בתשו' סימן ל"ז עיין שם ומה שהביא ה' כרם שלמה שם דאם הוציא השטר קיים לא חיישי' לקנוני' או שמא מצאו בשוק וכו' ממ"ש מהרשד"ם סימן ק"ז וז"ל מה שאני אענה שאפי' קנה הלוי שט"ח זכה שמעון כיון שפרעו לראובן היינו שיש לשמעון ראיה ברורה כנ"ד שפרע לראובן דהיינו השט' שהיה ליהודה על ראובן אך אם וכולי אפילו שיודה ראובן לאו כלום דחיישי' לקנוניא וכולי הרי שכ' כיון שהשטר בידו אין לך ראיה גדולה מזו עיין שם ליתא דנדון שלו שמכר יהודה השט"ח לשמעון בכו"מ וא"ל קני וכו' כמבואר שם דראיה ברורה היא אבל מה שהשט"ח בידו לאו ראיה היא ועיין בתשו' מהר"א ששון סימן ס"ז

י"ב דין ד' דכל שיש לו מעות אינו יכול לומר טול קרקע וכו' וכן כל שיש מטלטלין וקרק' וחפץ המלוה במטלטלין מבקרקע צריך ליתן לו מטלטלין כמבואר בסימן ק"א ואם כן אם הפקדון הם מטלטלין מוציאין אותם ונותנים למלוה ועיין בא"ה סימן ע' ס"ז מי שהלך למ"ה והפקיד כלים ביד אחד מוציאין מיד הנפקד למזונות אשתו וכו' וכתב הרב ח"מ ס"ק כ"ד דאם יש לו מעות מופקדים ביד אחר ויש לו מטלטלי בביתו דמעות המופקדים הם בני חורי כמו דמטלטלין שבבית וכו' משמ' מדבריו שם דאפילו יש כלים ביד אחר ויש כלים בביתו מוציאין מן הנפקד וכ"מ מדברי הרב ב"ש שם ואין נרא' כן מדברי הרשב"א הכא דאין מוציאין מהנפקד אלא אם יש מעות פקדון והלוה אין לו מעות אלא מטלטלין או מקרקעי משמע דכל דיש מעות אין הלוה יכול לדחותו אצל מטלטלין או מקרקעי אבל אם הפקדון הם מטלטלין ויש בביתו גם כן מטלטלין כיון דאין המלוה יכול לומר אין רצוני במטלטלין זה אלא זה אם כן פשיטא דאין מוציאין מהנפקד וגם במעות פקדון נראה דה"ד במעות שאינו יכול להשתמש כגון שהנפקד בע"ה דאין לו רשות להשתמש בהם אבל אם הנפקד שולחני או חנוני והמעות לא חתומים ולא קשורים שיכול להשתמש בהם אין מוציאין ממנו בע"כ

י"ג דין ה' אין שמעון יכול למחול ללוי וכולי עיין באה"ע סימן ע' ס"ח באשה שלותה דאם מחלה האשה לבעלה אין למלוה כלום וה' ח"מ שם תמה כיון שהבעל משועבד למלוה מדר' נתן אין מחילתה כלו' ואין לחלק בין חוב דעלמא לחוב דמזונות אשה שהוא מדרבנן וכו' והט"ז שם תי' כן דחיוב דמזונות דרבנן יכולה למחו' כמ"ש התוס' פ"ב דכתובות גבי האומר שטר אמנה וכו' דמוכר שט"ח כיון דקנינו של לוקח מדרבנן יכול למחול והסכים עמו הרב המגיה שם עש"ב וליתא דדוקא מוכר שט"ח לחבירו יכול לחזור ולמחול להפקיע שעבוד השטר מהלוקח משום דאין לו ללוקח רק שעבוד דרבנן אבל האש' אינה יכולה למחול לבעלה להפקיע שעבוד דאורייתא שיש למלוה עליה וכן לוקח שטר חוב מחבירו ויש על הלוקח חוב אינו יכול למחול השט' ללוה להפקי' שעבוד דאוריי' שעליו

י"ד אין שמעון יכול למחול וכו' כתב הש"ך סקי"ב דאם מחל לו או הרויח לו זמן או אומר אמנה או פרוע בשעה שעדיין לא נתחייב לראובן פשיטא דבטל השטר ובא"ה סי' ע' שכ' אם מחלה האשה לבעלה אין למלוה כלום יש לפ' כשמחלה קודם שלוותה ואכלה ע"ש ועיין בבית שמואל שם שכ' דלק"מ דמיירי דהיה לה לשלם ומחלה דאז יכולה למחול וכו'

ט"ו אין שמעון יכול למחול וכו' כ"כ הטור ומדברי הרא"ש בכתובות שכ' גבי האומר שטר אמנ' וכו' כתב דהא דאינו נאמן במגו דאי בעי מחיל משום דלא רצה למחול להפסיד חובו משמע דס"ל דיכול למחול והט"ז כ' דשם מיירי בלא נתברר עדיין בב"ד שחייב לו שיכול למחול וכ"כ הדרישה ושכ"נ מדברי ר' ירוחם שכת' דלאחר שפסקו ב"ד להגבותו שט"ח פשיטא דשוב אינו יכול למחול וכו' עש"ב וכבר כתבתי בסי' מ"ז שכן נר' דעת הע"ש שם שכתב הוא דאינו נאמן במגו דיכול למחו' משום דירא שמא יפסיד חובו ע"ש וכן מצאתי למהר"י ן' מיגש הובאו דבריו בספר א"ז לכתובות שכן כתב דכל שלא עמד בדין יכול למחול אבל אחר שיצא השטר בב"ד וזכה בו כגבוי דמי והרמב"ן שם כתב בשם חכמי צרפת דהגם כשעמד בדין ורחוק הוא דאיך העמידו בדין בב"ד ונתחייב שמעון בלא הוצאת השטר ואם הוציאו ולא טען איך יחזור ויטעון ועוד וכו' ע"ש הרי דמהר"י ן' מיגש והרמב"ן סבירא ליה דדוקא עמד בדין ונתחייב לא יכול למחול וחכמי צרפת העמידו המימרא בכך ואם כן אפש' דגם הר"ן שתי' ועוד וכולי מוקמינן לה בנתחייב בב"ד כמ"ש הדרישה ועיין בב"י שכתב דהר"ן סמך על תירוץ זה והש"ך תמה שהר"ן כתב אחר כך עוד נר"ל משום דאי מחיל ליה מיכסף ממלוה שלו מבואר דמסקנתו יכו' למחול ע"ש ולפי מ"ש נ"ל דהר"ן סבירא ליה דאינו יכול למחול וה"ד כשנתחייב בב"ד דאינו יכול למחול ולא הוי מגו משום דאי מחיל מיכסף וכו' ועוד דל' הר"ן משמע דלא חזר מסברא זו דאינו יכול למחול אלא שכתב דבלאו הכי לא הוי מגו משום דאי מחיל מיכסף וכו' דנ"מ אם הוא בתוך זמן דיכול למחול וכן כתב הרדב"ז ח"ב סי' תשנ"ו דקודם זמן הפירעון לא נשתעבד למי שהקרן שלו ויכול בעל השטר למחול וכן מבואר בדברי הר"ן וכן פ' הרב חוות יאיר סימן פ' ודחה דברי הש"ך עיי"ש וא"כ אם המלוה אמר שהוא פרוע או אמנה לתירו' א' נאמן במגו דיכול למחול אבל לתי' דאי מחיל מיכסף וכו' אינו נאמן אבל אחר שהגיע זמן הפירעון מודה שאינו יכול למחול אפילו שלא עמדו בדין ולא נתחייב עדיין דמוכר שטר חוב לחבירו דיכול למחול משום דמכירת שטרות דרבנן אבל ב"ח אפילו לא עמד בדין ס"ס משועבד מדאורייתא ועיין בהרב שפתי כהן ס"ק א'

ט"ז וכן אם אמר שטר אמנה או פרוע וכו' כ' הסמ"ע דה"ד כשיש נאמנות בשטר דאל"כ כיון דאינו יכול לגבות בשטרו אלא בשבו' כשא"ל הלוה ישבע לי שאינו פרו' ושמעון מודה שפרע גם ראובן הבא מכחו לא יכול לגבות ממנו כמבואר בסימן מ"ז עיין שם וכבר כתבתי בסימן מ"ו דה"ד בטוען פרו' אבל בטוען אמנה דא"ץ המלוה לישב' אפילו אין בו נאמנות אין נאמן: