ערך השולחן חושן משפט חלק ב רט

שער ן' חלק ב' סימן ג' וז"ל ויש לברר אם שגר הלוה מעותיו למלוה ביד שליח והשליח אמר למלוה הנה הם בידי אך אחזיק בהם לעצמי מפני שאתה חייב לי אם המלו' מודה לו חובו לשליח ולית ליה שאר נכסי דליגבי מיניה שליח חובו מהם והגיע זמן הלואתו בהא פשיטא שהדין עם השליח ואין כח ביד המלוה וכולי דמשלח א"ל אלו הוה בידי לא הוה מפיק להו לנכסי מדר' נתן דהא לית ליה נכסי אחריני הילכך פטור המשלח שהוא הלוה וכו' מיהו היכא דאית ליה נכסי דאזלה לה טענה דר' נתן משתעי' דינא בהדי דמשלח וכו' עכ"ל והביאו הטור בסימן קכ"ה עיין שם משמע דוקא כשאין נכסים אחרים אבל אם יש נכסים אחרים חייב המשלח והרב עדות ביעקב סי' מ"ו דק"ט תמה דלא אמרו דאין מוציאין מזה ונותנים לזה אם יש נכסים אחרים אלא לטובתו של לוה שני מטעם דכל מה שיש ברשות אחרים הוי משועבד ואין נפרעים מנכסים משועבדים כשיש ב"ח אבל אם הוא נותן מרצונו לא איכפת לן עיין שם (עכ"מ)

ומ"ש הש"ך אבל כי ליכא הפסד משתעבד מדר"נ לעולם תדע דאל"כ ק' למה כתב הרשב"א בפקדון מוציאין ממנו ואע"פ שיש נכסים אחרים אלא ודאי דשעבודא דר"נ מדאוריית' אפי' יש לו נכסים אחרי' אלא דבמלוה אין מוציאין ממנו בע"כ מדרבנן משום פסידא דידיה ובפקדון דליכא פסידא ידא לנפקד לא שייך תקנתא דרבנן ומוציאין מדר' נתן מדאוריית' עש"ב וליתא דבפקדון בלא דר"נ שעבודא דאורייתא וכ"כ הרשב"א בחי' בפ"ק דקידושין דט"ו במתני' דמי שמת והניח אשה וב"ח ויורשי' והיה לו מלוה או פקדון ביד אחרים וכו' דר' טרפון סבר אפילו ממלוה דשבק מפקי' מדר' נתן ואע"ג דאיכא תרתי חדא דהוו מטלטלין דיתמי נינהו ואידך דר' נתן וכ"ש פקדון דליכא אלא חדא ור"ע סבר אפילו פקדון דליכא אלא חדא לא גבי וכ"ש מלוה דאיכא תרתי דאפי' ר' נתן לא אמר אלא מחיים וכו' ע"ש הרי דבפקדון בלא דר' נתן שעבוד' דאוריי' וליכא אלא חדא דמטלטלי' דיתמי נינהו ואשמעי' ר' טרפון דאפי' מלוה דאיכא תרתי חדא דהוי מטלטלי דיתמי וליכא שעבודא דאורייתא אלא מדר' נתן ואפ"ה נותני' לב"ח ור"ע סבר דאפי' פקדון דשעבודא דאוריית' לא גבי דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח וכ"ש מלוה דליכא שעבוד' דאוריית' אלא מדר' נתן וכבר נשאל הרשב"א בתשו' ח"ב סי' שפ"ט הא דאר"נ מנין וכו' תפק"ל משו' דקי"ל דשעבודא דאוריית' וכו' ותי' וז"ל שאלו מדי' שעבודא דאוריית' לא היינו מוציאי' מזה ונותנן לזה שאין נכסי לוי המשועבדי' לשמעו' משועבדי' לראובן אלא מדינו של ר' נתן לפי שאין נכסי לוה של שמעון כנכסי שמעון תדע לך שאילו הקדיש מלוה וזבין מלוה לא עשה כלום דמכאן ולהבא הוא גובה וכו' ע"ש הרי דבמלוה לאו שעבוד' דאוריית' דנכסי לוה של שמעון לא נשתעבדו לראובן משו' דב"ח מכאן ולהבא הוא גובה אלא דמוציאין מדר"נ אם אין נכסים לשמעון אבל בפקדון דהוו נכסי שמעון ואפי' הם ביד לוי יכול שמעון להקדישם ולמוכרם א"כ נשתעבדו לראובן מדאורייתא בלא דר' נתן מוציאין אותם ונותנים לראובן אפי' יש נכסים אחרי' לשמעון

ונראה דלוה שאסר נכסיו על המלוה והלוה יש לו חוב על אחרים ודאי דמוציאין מדר' נתן דהחוב לא נאסר כמ"ש הרשב"א בתשו' ח"ב סימן שפ"ט דאין נכסי לוה של שמעון כנכסי שמעון דהא אם הקדיש מלוה לא עשה כלום דמכאן ולהבא הוא גובה וכו' ולא נשתעבדו אלא מדר' נתן וכ"כ הרשב"א במיוחסות סי' ז' באומר א נכסי לפ' דאין החוב בכלל מה"ט דלא הוו נכסי המלוה דמכאן ולהבא הוא גובה וכו' ע"ש וכ"כ בתשו' ח"ב סי' ק' ע"ש וה"ה בקונמות אע"ג דאדם אוסר על עצמו דבר שלא בא לעולם אינו יכול לאסור על חבירו דבר שלא בא לעולם כדמסקי' בפ' אע"פ ע"ש וא"כ לוה שאסר נכסיו על המלוה והיה לו חוב ביד אחריני פשיטא דמוציאין אותו מדר' נתן

יו"ד לוה שאסר נכסיו על המלוה יכול המלוה ללות מאחרים ויפרעו ממנו מדר' נתן הרא"ש בפ' אע"פ גבי קונמות קאמרת וכו' ה' כנה"ג עיין שם לכאורה דלמאי דקי"ל דדוקא אם אין לו נכסים ללוה משתעבד מדר' נתן אם הלוה אסר נכסיו על המלוה ויש נכסים למלוה אפילו ילוה מאחרים לא יועיל כלום דלא יפרעו ממנו וכן תנן בפ' הגוזל באסר נכסיו על בנו אם אין לו לוה וב"ח באים ונפרעים מיהו הרמב"ם בפ"ה מה' נדרי' השמיט אם אין לו וכו' משמע דבכל ענין שרי וגם ס"ל דאפילו פרעו הבן עצמו מותר ע"ש בהלח"מ והתי"ט ובי"ד סימן רכ"ג כתבתי (עכ"מ)

י"א ראובן שהיה חייב לשמעון מנה ושמעון חייב ללוי מנה בשטר מקויים ופרע ראובן המנה ללוי ולקח השטר וקרעו קרע ב"ד ומת לוי ואח"ך תבע שמעון לראובן המנה שחייב לו וראובן הוציא השט"ח קרוע שפרעו בעדו ללוי ושמעון טען שלא הי"ל לפרוע שלא מדעתו שכבר פרעו ללוי בעדים והשטר לא היה ביד לוי באותה שעה וכיון שפרעו בעדים לא חש לתבוע השט' פעם אחרת כ' ה' כרם שלמה סימן י"ז דאם יש בשט' נאמנות אפילו לגבי עדים דהיה לוי גובה משמעון מה שפרע ראובן בשבילו כדין עשה ול"ל כיון דהיה שמעון יכול לתבוע ללוי שבו' אחר הפירעון ואולי ע"י השבועה היה מודה א"כ שמעון שפרעו פושע הוא שהרי כ' הטו' בסימן ק"ו מלוה שבא בשטר מקויים אם כתוב בו נאמנו' עליו ועל באי כחו נפרע שלא בשבו' ולא אמרי' אלו היה לוה כאן היה משביעו אחר הפירעון מיהו י"ל דשאני התם שהלוה אינו לפנינו ע"ש משמע דאם שמעון לא פרע ללוי ואין לו עדים שפרע נאמן ראובן שפרע ללוי בשבילו דשט' שבידו ראיה שפרע וכה"ג כ' הט"ז בסימן צ"ג סט"ו וז"ל דנ"ל שזה מיירי במקום שאין שטר בידי העכו"ם על לוי אבל אם בשעת הפירעון ראובן לעכו"ם היה לעכו"ם שטר ולקחו ראובן מתחת העכו"ם אין לך בירור גדול מזה עיין שם הרי דאפילו להוציא ממון השטר שבידו ראיה אלא שצריך לברר שלא פרע לוי לגוי דאין ראיה שלא לקח השטר וה"נ השטר שבידו ראיה שפרע אלא שצריך לברר שלא פרע שמעון ללוי מיהו נר' דה"ד אם פרעו ראובן ללוי ולקח ממנו השטר בעדים אבל אם אין עדים בדבר אין השטר שבידו ראיה שהרי כ' הטור בסימן ק"ל וז"ל ואין הערב גובה מהלוה עד שיביא עדים שפרע בשבילו אבל כ"ז שאין עדים אין גובה ממנו כלום אפי' אם שט"ח בידו אינו מועיל לו לגבות ממנו כלום שיכול לומ' פרעתי למלוה והחזירו לי ונפל ממני ומצאתו או לא פרעתי עדיין למלוה ונפל ממנו ומצאתו או הפקד בידך וכולי עיין שם וה"נ אין השטר שביד ראובן ראיה דאפשר דנפל ממנו ומצאו ואם היה לוי קיים היה מודה שפרעו שמעון וכה"ג כ' הרשב"א סימן אלף קנ"ו ע"ש ועיין בתשו' מהראד"ב סימן צ"ה וכן מצאתי להרמ"ה בתשו' סימן רמ"ג שכתב על ראובן שתבע לשמעון מעות שחייב לו ושמעון אל שבא אלי לוי בשטר שאתה שלחתו שיגבה ממני המעות ונתן לי השטר ופרעתיו לו וז"ל אין טענה לשמעון במה שיפטר