ערך השולחן חושן משפט חלק ב רז

התוס' בפ' השולח דר"ת חזר בו עיין שם וכ"כ הסמ"ג עשין צ"ג דר"ת ור"י פסקו כמותו עיין שם ועיין בחי' הריטב"א שיש פוסקים דלא כר"נ אבל רוב הפוסקים ס"ל כר"נ וכ"כ מהר"ם בתשו' הארוכות סימן רנ"ג דקיי"ל כר"נ עיין שם

ב' מוציאין מלוי וכולי הרשב"א בתשו' נסתפק בלוה גוי אם נאמר דין זה דר"נ וכבר כ' ה' מש"ל מה' מלוה פ"ב דמדברי הרא"ש בפרק י"ן מוכח דפשיט"ל דגם גבי גוי שייך דינא דר' נתן שכתב שם דהאידנא דתקנו הגאונים דב"ח וכתוב' גבו מטלטלי דיתמי אם גבו בחובת אביהם ב"ח וכתובת אשה גובה מהם ואפילו ממלוה דעכו"ם וה"ט וכו' משום דמשעבדוא להו מדר' נתן ע"ש וכן הרשב"א במיוחסות סי' כ"ג ע"ש ובתשו' מהר"ם הארוכות סי' רנ"ג כ' וז"ל יש לחייבו לשלם מדר' נתן כי גזל כזה שהוא חלול ה' אסור לכ"ע וחייב המקבל לגוי והגוי למלוה וכר' נתן קי"ל ואין לחלק בין גזל גוי לשל ישראל דכיון דמאשם שלו הוא ישראל וכולי ע"ש ולכאור' נראה דה"ה אם המלוה גוי דמוציאין מישראל ונותנים לגוי דונתן לאשר אשם לו אפי' לגוי וכ' מהריט"א בספר קהלת יעקב סס"י ש"ג דה"ט משום שעבודא דאוריית' וא"ל דא"כ ל"ל קרא דונתן לאשר אשם לו תפק"ל דשעבוד' דאורייתא מיוציא אליך את העבוט החוצה או מדין ערבות די"ל דס"ד לא משתעבד מהתורה אלא נכסים שהם קנויים ללוה קנין גמור אבל נכסי' שאינם קנויים לגמרי ללוה אלא שעבוד בעלמא לא נשתעבדו למלוה קמ"ל דשעבודו כקנין גמור דמי וכן מצאתי להר"ב בס' א"ז לכתובות ד' י"ז בד"ה מנין וכו' בשם שיטה ישנה ע"ש ולא זכר תשו' הרשב"א ח"ב סי' שפ"ט וז"ל שאלת הא דאר"נ מנין לנושה בחבירו וכולי תפק"ל משום דקי"ל דשעבודא דאוריי' וכו' שאלו מדין שעבודא דאורייתא לא היינו מוציאין מזה ונותני' לזה שאין נכסי לוה המשועבדי' לשמעון משועבדי' לראובן אלא מדינו של ר"נ לפי שאין לוה של שמעון כנכסי שמעון תדע לך שאלו הקדיש מלוה וזבין מלוה לא עשה כלום דמכאן ולהבא הוא גובה וכולי עיין שם באורך א"ל דה"ד בישראל ולא בגוי דהא ישראל מישראל קונה משכון ואלו גוי מישראל לא קני משכון לכ"ע כדאמרינן בפ' כ"ש ורבנן התם ס"ל דה"נ ישראל מגוי לא קני משכון ור"מ סבר ישראל מישראל לא קני ישראל מגוי לא כ"ש וא"כ לר"מ כיון דנשתעבדו אפילו נכסי ישראל ומוציאין מדר"נ כ"ש גוי לישראל והמ"מ בפ"ד מה' חמץ כ' לדעת הרי"ף והרמב"ם דישראל מגוי קונה משכון אבל רוב הפוסקים פ' כרבנן דישראל מגוי לא קני משכון והכי קי"ל כמבואר בא"ח סי' תמ"א וכן פסק מור"ם בא"ה סימן נ"ד סק"ב דהמקדש במשכון של גוי אינה מקודשת ע"ש א"כ קי"ל דישראל מגוי לא קני משכון אפילו לקולא וה"נ א"ל דוקא ישראל מישראל משתעבדי מדר"נ אבל גוי לישראל וכן ישראל לגוי לא משתעבד

ג' מוציאין מלוי ונותני' לראובן וכו' ראובן שהיה נושה בגוי מנה ולא מצא יד לגבות ממנו שנשבר אלא שהיה הגוי נושה בשמעון מנה בכ"י ומסר אותו לראובן בכו"מ לגבות משמעון ומת שמעון ותבע ראובן ליורשיו בכת"י ונר' דאע"ג דישראל עם ישראל נאמן לומ' פרעתי בכת"י וטועני' כן ליורשי' הכא שהישראל בא מכח הגוי דייני' ליה מה שהיה הגוי מרויח לפני דייני גוים וכמ"ש הרא"ש בתשו' ופסקו מור"ם בסי' שס"ט וז"ל ישראל שהיה חייב לגוי והגוי מכר השטר לישראל אחר וכו' דייני ישראל יפסקו לישראל זה מה שהיה הגוי מרויח לפני דייני גויים הואיל וישראל זה בא מכחו הרי הוא כמוהו וכו' ע"ש וכן פסק מרן בסי' מ"ה סי"ז הבא מכח גוי הרי הוא כמוהו לגבות בשטר שעדיו מרוחקים וכו' וכ' הסמ"ע משמע דהמלוה הבא לגבות בא מכח הגוי ואף שהוא למעליותא וכו' אבל הד"מ כ' לדברי הרשב"א דנוי לוה שמכר שדהו לישראל וישראל המלוה בא לגבות מהלוקח ישראל מכח הגוי וכו' ע"ש ותשו' הרשב"א מצאתיה בח"ג כו' פ"ט וסי' צ"א וז"ל ראובן הלוה לגוי מנה ועשה לו שדהו אפותיקי ומכרו לשמעו' ותבע ראובן לשמעון וכו' שטוען שמעון שהשטר פסול לפי שהרחיק וכו' שהבא מחמת גוי הרי הוא כגוי ואלו בא ראובן לגבות את חובו מהגוי ומאותו קרקע שקנה ממנו שמעון היה גובה באותו שטר שכן נהגו אף הוא גובה מאותו קרקע משמעון הבא מחמ' גוי עכ"ל הרי מבואר כדברי הד"מ ומה שפסק מור"ם בסי' ס"ז סי"ז הבא מכח גוי הרי הוא כגוי ולכן מי שקנה שטר חוב מן הגוי על חבירו השביעית משמטת עיין שם אזיל לטעמיה שכתב בסימן קנ"ד סי"ח דאמרינן הכי אפי' למעליותא אבל לפי מה שפסק מרן שם דלא הוי הישראל במקום הגוי אלא לגריעותא א"ל דה"נ לא דייני' ליה מה שהיה מרויח הגוי לפני דייני גוים מיהו קשה דהרשב"א סבירא ליה דלא אמרינן הכי אלא לגריעותא והביאו מרן הב"י סימן קנ"ד והיא בתשוב' ח"ג סימן קנ"ג עיין שם והכא סביר"ל דהוי כגוי ואין השביעית משמטת והיא בתשו' ח"ג סימן נ"ט ע"ש מיהו במיוחסות סימן י"ו דעתו נוטה דאמרינן הכי אפילו למעליותא ע"ש ושוב מצאתי לו בתשו' ח"ב סימן רפ"ט שכתב וז"ל ישראל שלקח מן הנכרי שטר חוב שחייב לו ישראל משמטת שביעית או לא תשובה נר' לי דבר פשוט שאינו משמט דכל שאינו בר שמיטה מתחילתו שוב אינו משמט בגזילה וכו' אלא אם כן זקף וכו' וכיון שכן כל שלא זקף מלות הנכרי היא ואינה משמטת ולא עוד אלא שישראל זה לא קנה דבר תורה וכו' עיין שם הרי שכתב הרשב"א אינו משמט מטעם אחר ולא משום שבא מכח הגוי דהוא אזיל לטעמיה דסבירא ליה דלא הוי במקום גוי למעליותא אבל הסמ"ע בסימן מ"ה וה' ט"ז בסימן קנ"ד כתב דבשטר חוב מודה מרן דזכה הישראל מכח גוי אפילו למעליותא ע"ש הטעם ואם כן הכא נמי זכה ישראל בכח הגוי שאין הלוה נאמן לומ' פרעתי ואפילו לא הקנה לו הגוי בכת"י רק במסירה קנה ודינו כמו גבי ישראל בכו"מ כמו שהסכים הש"ך בסימן קכ"ח ס"ק ב' ע"ש וכן הסכים הרב פמ"א סימן ס"ו עש"ב

ד' מוציאין מלוי וכו' אם מת המלוה ופרע הלוה ליורשיו שהם קטנים אף ע"פ שהאשה וב"ח מפסידין אין להם על הלוה כלום שהלוה מוטל עליו לפרוע חובו למלוה ולא לב"ח שלו ואם עשה ופרע הלוה לב"ח יכולים היורשים לפרוע מן הלוה דב"ד מוציאין מדר"ן ולא הלוה עצמו הרב גינת ורדים חא"ה כלל ד' סי' ט' ע"ש וליתא דבב"י סימן ק"ה כתב בשם הרשב"א בפרק שור שנגח דאם רוצה הלוה או הנפקד לפרוע מה שבידו למי שנושה בראובן הרשות בידו וכן נר' מדברי הראב"ד ע"ש וכן כתב הרשב"א במיוחסות סימן כ"ג עי"ש מיהו אם מת המלוה ופרע לב"ח אם יורשים קטנים הם נר' דחייב דלא הוי תפיסה וחייב הלוה לפרוע ליורשים וכה"ג כתב הרב בתי כהונה ח"ב סימן כ"ז עש"ב

ה' מוציאין וכו' אם ראובן מחל ללוי הט"ז בא"ה סימן צ"ו כ' גבי אלמנה שמחלה לבה של בעלה דאם אין לה לגבות כתובתה רק שהחוב הזה כיון דמשועבד לה מדאורייתא מדר' נתן אפילו לא נשבע'