ערך השולחן חושן משפט חלק ב רה

מה שטוען לפנים משורת הדין עשיתי שהעמדתי לו ערב דא"א דיהיב ליה לא הוה מוקים ליה ערב ומגו במקום עדים לא אמרינן כמ"ש ר"ח ור"ת בספ"ק דגיטין גבי הנהו גינאי וכולי עש"ב הרי דאפילו לא נתברר החזקה אלא מפיו לא אמרי' מגו דלהד"ם במקו' חזקה זו דהוי כעדים

ה' ואם אמר מזוייף הוא יש מי שאומר שאינו נאמן כיון שהוא מקויים וכו' כן כ' הרא"ש והטו' וכן כתב רבינו יונה בספר א"ז לכתובות וז"ל דטענ' דאילו הייתי חייב לך לא מחזקי' סהדי בשקר כיון שנתקיים השט' בחותמיו ומשום מגו דמצי לטעון פרו' הוא אינו נאמן לומ' מזוייף כיון שנתקיי' השטר הו"ל מגו במקו' עדים עכ"ל ע"ש ונר' דאם טען אמנה או כתבתי ללוות ולא לויתי או רבית נאמן דאע"ג דקי"ל דבטענות אלו אינו יכול להשבי' כמבואר בסי' פ"ב ע"ש הכא נאמן מטעמא דאלו הייתי חייב לך וכו' וגם איכא מגו דפרעתי ודוקא גבי שבועה לא אמרי' מגו להשבי' אבל לפטור נאמן במגו וכה"ג קי"ל בסי' ס"ט דכת"י נאמן לומר אמנה וכו' מגו דפרעתי אבל אינו נאמן לומר מזייף אם נתקיים במגו דפרעתי אבל לדעת רש"י והר"ן דה"נ אם טען מזוייף נאמן ונרא' דס"ל דאפילו השטר מקויים נאמן לומר מזוייף במגו דפרעתי דכיון דאיכא הוכחה דאם היה חייב לא הי"ל ליפר' ממנו ולא למכור לו דהיא חזקה אלימתא כמ"ש הרשב"א בתשו' ח"ד סי' י"ט וז"ל ואע"ג דבעיא היא בריש בתרא אי אמרי' מגו במקום חזקה או לא מסתברא דחזקה דהכא עדיפא ואלימתא דהא וכו' הילכך אפי' מנו במקו' חזקה נמי לא אמרי' ע"ש וא"כ כיון דחזקה זו מסייעא ללוה נאמן בטענת מזוייף במגו דפרעתי ולא הוי כמגו במקו' עדים דהקיום אינו מועיל דשמא המלוה טרח לזייף השטר בטוב עד שסוברים העדים שהיא חתימתן והטור בסי' ס"ג כ' וז"ל עדים שהעידו ראוב' שבא להם שזייפו שט' של מנה על שמעון ואח"ך הוציא שטר של מנה על שמעון אין גובין בו אפי' אם הוא מקויים עד שיעידו עדיו שהם כתבוהו וחתמוהו וכו' והרמ"ה כ' אפי' אם עידי השטר מעידים שזהו כתיבתם וחתימתם אינו מועיל וכו' דחיישי' שמא זייף עד שהם בעצמם סוברים שהיא חתימתן וכו' ע"ש הרי דהרמ"ה ס"ל דבשטר ריע חיישי' שמא זייף עד שהעדים עצמן סוברים שהיא חתימתן וכ"ש הכא דחזקה אלימתא היא ואף דהרמב"ם ס"ל התם דאם עידי השט' העידו שהם כתבוהו וחתמוהו גובין בו וכן פסק מרן בסי' ל"א וס"ג ע"ש נראה דה"ד התם דמה שבא לעדים שיזייפו לו שטר לא הוי ריעותא גמורה ליחוש לזיוף כולי האי עד שיסברו עידי השטר שהיא חתימתן אבל הכי חזקה אלימתא היא אפשר לכ"ע חיישי' ושוב ראיתי לה' פני יהושע בחי' לכתובות דק"י שכ' דאם נתקיים על ידי העדים עצמם אינו נאמן והתם מיירי בנתקיים ע"י עדי' אחרים דחיישי' שמא מזויי' בטוב ע"ש

ו' וי"א שהוא נאמן וכו' זה דעת רש"י והר"ן וכ' הע"ש דס"ל דנאמן לומר מזוייף במגו דפרעתי והש"ך דחה דכיון שהוא מקויים הוי כמגו במקום עדים ע"ש וליתא שהרי כ' הרשב"א בתשו' והביאה מרן הב"י אה"ע סי' מ"ב וז"ל ואפי' יוציא זה שטר חתום בעדים ונתקיים השטר עפ"י שני עדים דעלמא מחזיקין אותו במזוייף כיון שבאו אותם שנים ואמרו שלהם אמר לזייף אותו וכדגרסי' בפ' אלו נערות האי שטרא ריעא וכו' ועוד דכל שלא באו עדי השטר ממש נאמנת היא לומ' שטר מזוייף הוא מגו דאי בעי' אמרה גרשתני וכו' ואע"ג דמגו במקו' עדי' לא אמרי' אי אתו עדים גופייהו דחתימי בשטרא אבל הכא ליכא עדים דאימור מזוייף הוא וכו' עכ"ל הרי דס"ל דאפי' נתקיים השטר נאמנת לומר מזוייף במגו ולא חשיב מגו במקום עדים כל שלא באו עדי השטר ממש שבא להם שיזייף להם והר"ן בפ' אלו נערות גבי שטר וכולי דמהדר אזיופא וכו' כ' דאפשר דאפי' באו העדים ואמרו כת"י הוא כל שאינו זוכרים ההלואה חיישי' שמא זייף בטוב עד שסברו העדי' שהיא חתימת ידם אבל הרמב"ם כ' דאם באו עדי השטר והעידו הם עצמם על כת"י גובים בו וכ"כ הטור סי' ס"ג כ' בשם הרמ"ה דאפי' עדי השטר מעידים על חתימת ידם חיישי' ע"ש בב"י הרי דחיישינן שמא זייף עד שהעדים עצמם סוברים שזהו חתימת' וה"נ כיון דאיכא הוכחה דאם היה חייב לו היה לו לפרוע ממנו ולא למכור לו דהיא חזקה אלימתה דאפילו מגו במקום חזקה זו לא אמרינן כמ"ש הרשב"א ח"ד סימן י"ט ע"ש אם כן כיון דחזקה וו מסייעא ללוה אפילו נתקיים השט' נאמן לומר מזוייף במגו דפרעתי וגם הרמב"ם דסביר"ל התם דאם עדי השטר העידו על כת"י גובים בו וכ"פ מרן בסימן ל"א וס"ג ע"ש אפשר דה"ד התם דליכא מגו אבל הכא דאיכא מגו אפילו עדי השטר קיימו חתימתן איכא למימר דנאמן לומר מזוייף במגו דפרוע וכה"ג כ' התוס' במציעא דף י"ב ע"ב בשטר שנפל דכיון דאיכא ריעותא דנפילה והלוה טוען בודאי מזוייף לא מהני קיום דשמא טרח לזייף השטר בטוב עד שסוברים העדים שהיא חתימתן וכו' ע"ש אלמא אם הלוה טוען מזוייף אפי' נתקיים השט' בעדיו חיישי' שמא טרח לזייף כגון דאתר' בנפילה והכא נמי דאתרע השטר מכח חזק' דאם היה חייב לו הי"ל להפרע ממנו שהיא חזקה גדולה

ז' אין טענתו טענה שזה יאמר לא מכרתי לך וכולי דעת ה"ר יונה והרא"ש דאפילו אם יש לו שדות אחרות יכול לומר המלוה הייתי ירא שהיו עליך חובות אחרים מוקדמים ולכן מכרתי לך זה השדה דלוה ולוה אחר כך קנה משועבד לשניהם ונראה דאפילו לא כתב לו בשט' דאקני דקיימא לן דאם כתב לו דאקנ' ואחר כך לוה ואחר כך קנה לא משתעבד אלא לא' מכל מקום יכול לו' ירא אני שמא יש עליו חובות אחרים מוקדמים שלא כתב בהם דאקני דלוה ולוה ואחר כך קנה משתעבד לשניהם מיהו נראה דאם הלוה יש לו קרקע אחר שקנה אחר שלוה מזה אין טענתו טענה אבל בירושלמי (עכ"מ)

ח' דין ג' יכול שמעון לומר וכו' כתב מהראד"ב סי' צ"ז דאין ראובן נאמן לומר אבד שטרי ועת' מצאתיו דאם כן אמאי יכול לומר אלו חייב הייתי לך לא הי"ל ללות ממני לימא ליה סמכתי על אמונתיך והוא נאמן במגו דיכול לומר אבד השטר ועתה מצאתיו כמ"ש הג"א בנ"ד דנאמן לומר האמנתיך במגו דלא פרעתי לך והכא נמי איכא מגו אלא ודאי אינו נאמן לומר אבד השטר ועתה מצאתיו ע"ש ולכאורה נראה דאם טען אבד השטר ועת' מצאתיו נאמן אבל אינו נאמן לומר האמנתיך במגו דאבד השטר וכה"ג כתב הרב כנה"ג סימן ע"א דטענת מחיל' גרועה היא ואם טען כן נאמן אבל לענין מגו לא מהניא וכן כתב מהראנ"ח ח"א סימן כ"א ע"ש והכא נמי א"ל אבד השטר טענה גרועה היא משום דלא שכיחא ולא מהני' לענין מגו אבל אם טען אותה נאמן ושוב ראיתי להרב משפט צדק ח"ב סימן ע"ג שכתב דכעין זה דלא שכיח ואין טוענין ליורשים טענה רחוקה עי"ש ואף ע"ג דא"ל דוקא לגבי יורשים לא טעני' טענה דלא שכיחא אבל לענין מגו מהניא כמו טענת נאנסו דמהניא לענין מגו דבשט' כיס נאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו ולא טעני' נאנסו