ערך השולחן חושן משפט חלק ב רג

חייבה שבו' להכחיש העד דוקא היכא דאפשר עיין שם באורך ונראה דשבו' דעד אחד ודאי דלא חייבה התורה אלא ללוה ולא ליורשי' דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישב' משלם כמ"ש התוס' בפרק המוכר את הבית דף ע' ע"ב בד"ה גבי שטר כיס וז"ל וא"ל לר' אבא דאית ליה מתוך שאיל"מ אמאי פטרי' להו הא מחוייבים הם שבועה ואין יכולי' לישבע דלגבי יורשי' לא אמרי' מתוך שאיל"מ כדדרשי' בפרק כל הנשבעין שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים עיין שם וה"ה גבי עד אחד כמ"ש הרמ"ה שם סימן מ"ח וז"ל ושמעי' מינה נמי במאן דא"ל לחבריה מנה לי ביד אביך והלה אומר איני יודע ועד א' מעידו שיש לו ומת הלוה בתו"ז דאע"ג דאי הוה קיים הוא מחייב שבו' דאורייתא אפומא דחד סהדא כיון דמת לא אמרינן הו"ל בריה מחוייב שבו' ואיל"מ עיין שם וכן כ' בעה"ת שער ל"א ח"ג סימן ג' והטור בסימן ע"ה סי"ט בשם הר"י הברצלוני ע"ש א"כ גבי הלוה חייבי' שבו' דאוריית' והיכא דלא אפשר לישבע כגון שאינו יודע מתוך שאיל"מ אבל לגבי יורשי' לא אמרי' הכי מיהו עד א' מעיד על השטר שהוא פרוע אינו חייב שבו' דאורייתא רק שבוע' דרבנן כדי להפיס דעת הלוה כדמסיק רבה בפ' הכותב וכבר כ' הרשב"א במיוחסות סימן ק' ובתשו' ח"ב סימן רנ"ד דגם רמב"ח לא טעי בהא דכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין אלא דשבועה כעין דאורייתא קאמר שהחמירו בה כעין שבו' דאורייתא וכ"כ הרשב"א והריטב"א בחי' בפרק הכותב עיין שם וא"כ בשבו' דרבנן לא אמרי' מתוך שאיל"מ כמ"ש התוס' בפ' כל הנשבעין בד"ה מתוך כיון דשבועת התובע לא הוי אלא מדרבנן לא מפסיד כשאינו יכול לישב' ולכך ביתומים מן היתומים ומת לוה בחיי מלוה או בפוגם שטרו דהוי שבו' דרבנן נשבעי' שבועת היורשי' ונוטלי' וכולי וכ"כ בעה"ת שער י"ט סח"א בשם הרמב"ן בעד א' שפרעו והלה טוען סטראי נינהו וכו' וז"ל בודאי זה הדין אינו דומה לנסכא דר' אבא וכולי ועד א' מעיד שהוא פרוע לא מחייב שבו' דאורייתא אלא שבוע' דתקנת' וקי"ל דשבו' דרבנן היכא דלא מצי לאשתבועי שקיל בלא שבו' דהא אפסיק' בגמ' הבו דלא לוסיף עלה דרב ושמואל וכולי עיין שם הרי דשבו' דרבנן לא אמרי' מתוך שאיל"מ וכ"כ הסמ"ג עשין צ"ה עיין שם וכ"כ הטור בסי' ע"ה סי"ז בשם הרמ"ה וה"ה נמי בשבו' דעד א' וכולי ע"ש וא"כ נראה לכאורה דפוגם שטרו שנפרע מקצת והשאר איני יודע לא אמרינן מתוך שאיל"מ אלא נוטל בלא שבו דלא חייבו חכמים אלא אם אפשר לישבע אבל הרשב"א בתשו' ח"א סימן תתקע"ו ובמיוחסות סימן פ"ה כ' וז"ל ועוד כיון שהודה שקבל עליו מקצת כבר פגם שטרו ותנן הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבו' וכיון שאפי' אם טוען ברי שלא קיבל לא היה נפרע אלא בשבו' עכשיו שאינו יודע שאינו יכול לישב' ואינו נוטל עכ"ל וכבר כ' הר' דברי אמת בקו' דף ל"ו ע"ב דהכא לכ"ע כיון שהוא מסופק בפירעון אינו גובה לא כן בחשוד דהוא טוען ברי באנו למחלוק' בסימן צ"ב עיין שם הרי דפוגם שטרו והשאר איני יודע שהוא מסופק בפירעון אינו גובה אבל לא אמרי' הכי דאפילו המלוה פגם שטרו והיורשי' אינם יודעים אם פרעו לא אמרינן מתוך שאיל"מ ואפילו בשבו' דאורייתא כגון המלוה על המשכון והמלוה מודה שנפרע מקצת והלוה הביא עד אחד שפרעו ובא ליטול משכונו דהמלוה חייב שבו' דאורייתא דכיון שאם היו שנים מחייבי' אותו להחזיר המשכון כל ששנים מחייבי' אותו ממון עד אחד מחייבו שבו' דאורייתא כמ"ש מהרימ"ט סי' פ"ד ע"ש אפ"ה יורשיו נשבעין שלא פקדנו וגובי' אפי' מיורשי הלוה דלגבי היורשי' לא אמרינן מתוך שאיל"מ

סימן פ"ה

א' דין א' ושמעון הוציא שטר שראובן מכר לו וכו' דוק' בשטר שיש עדים על המכירה הא לא"ה נאמן ראובן במגו דלהד"ם כמ"ש הש"ך ונראה דוקא שטר בב' עדים אבל אם היה שטר בעד א' אפי' ראובן מודה שמכר לו שדהו נאמן לומ' שעדיין חייב לו והאמינו במגו שהיה מכחיש את העד שמכר דמגו במקום עד א' אמרי' כמו שהוכחתי בסי' פ"ד בדיני מגו ע"ש ובעה"ת שער כ' דאפילו יש נאמנות בשטרו בטל דדמי' לדאמר סטראי נינהו דאיתרע שטרא כיון שפרעו בפני עדים ונאמנות שבו בטל ע"ש והתם אם פרעו בפני עד א' לא איתרע שטרא כמבואר בסי' נ"ח וה"נ אם היה שטר המכר בעד א' עד א' לא בטל השט"ח

ב' ונאמן הלוה לומ' פרעתי וכו' ונשבע הלוה היסת ונפטר הבעה"ת של"ד ע"ש ואפשר דאזיל לטעמיה שכ' בשע' כ"א ח"ה סי' ב' דעד אחד מסייע אינו פוטר הלוה משבועת היסת דתקנתא דר"נ בכל דבר נתקנה דחזקה אין אדם תובע אלא א"כ יש לו עדיפא ליה וכולי אבל למאי דקיימ"ל דעד א' מסייע פוטר אף משבועת היסת א"כ כ"ש חזקה דעדיפא מעד א' דהא בחזקה זו איתרע שטרא ואילו בעד א' לא איתרע שטרא אלא שצריך לישבע וכיון דעד אחד פוטר משבועה כ"ש חזקה וכה"ג כת' מהריק"ו שרש צ"ד עיין שם ולכך לא הזכירו הטור ומרן שבועה משום דס"ל דעד א' פוטר משבועה כמ"ש הטור בססי' פ"ד ע"ש אבל אינו מוכרח דא"ל דעד א' פוטר משבוע' היסת משום דבלא"ה היה פטור מיהא משבועה אהני עד א' לפוטרו משבועה אבל דבלא החזקה היה גובה המלוה בשטרו אהני החזקה לבטל השטר דהו"ל כמלוה ע"פ וצריך הלוה לישבע היסת וכמ"ש הש"ך בסי' ע"ח ס"ק ט"ו גבי חזקה דאין אדם פורע בתו"ז ומסקנתו שם דלאחר הפירעון לכ"ע צריך לישבע היסת דומה לחזקת ג' שנים דכיון דשלא מיחה ג' שנים חזקה שמכר לו ואפ"ה צריך לישב' היסת עש"ב וא"כ אע"ג דאינו חייב לשלם מכח חזקה דאם היה חייב לו הוה לו לפרוע צריך לישבע היסת וכן ראיתי לה' פנים מאירות ח"ב סי' פ"ו שכ"כ עש"ב אבל ה' בית שמואל בא"ה סי' צ"ו ס"ק ח' כ' דמדברי הרי"ף ובעה"ת והרשב"א משמע דא"ץ לישבע אפי' אחר הפירעון שכתבו דלאו טענה היא וכ"נ עיקר דהא שבועת היסת תקנת' היא ובפלוגת' מוקמי' אדינא כמ"ש התוס' בשבועות דמ"א בד"ה מאן וכו' בשם ר"ת השתא דלא אתמר הילכתא כחד מהנך לישני לא משבעי' ליה מספק דהמע"ה וכ"כ הרא"ש בפ' הכותב והטור בא"ה סי' צ"ז ע"ש ומ"ש הש"ך דגם הרי"ף בתשו' אפש' דלא אמר אלא דא"ץ לישבע על כתובה קודם הפירעון אבל לאחר הפירעון צריך לישבע ליתא דל' בעה"ת בשם הרי"ף סי' מ"ח ויחרים סתם מי שגבה ממנו כתובה זו כלום שלא כדין שיודה וכו' משמע בהדיא אחר הפירעון יחרים סתם מי שגבה שלא כדין אבל א"ץ לישבע וא"כ ק' על בעה"ת הכא שכ' שצריך הלוה לישבע היסת אלא עכ"ל דחזקה זו גרועה

ג' ונאמן הלוה לומר פרעתי ושובר היה לי ואבד וכו' או החזרת לי את השטר ונפל ממני ומצאתו הרא"ש וכפירש"י הובא בספר א"ז לכתובות דאף על גב