ערך השולחן חושן משפט חלק ב כ

כ"ה כתב הרדב"ז בתשו' ח"ב סימן רפ"ט אם טען הלוה שמחל לו השבועה שא"ל הריני כאלו התקבלתי אינו נאמן אם חבירו מכחישו דכיון שהשביעו בפני עדים הוה ליה להעיד עליו שאמר לו כאלו התקבלתי דאלת"ה מה יועיל בשבועתו וכמו שאינו נאמן לגבי החוב אינו נאמן לגבי השבועה ע"ש ונראה דהיינו דוקא במלוה בשטר אבל במלוה ע"פ נאמן דהא קיימא לן המלוה את חבירו בעדים נאמן לומר פרעתי שלא בעדים וכ"ש דנאמן לומר שמחל לו וכן בכתי' שיש בו שבועה למאי דקיימ"ל דנאמן לומר פרעתי ודאי דנאמן לומר שמחל לו השבועה ומהריב"ל ח"א סי' ל"ב בראובן שהיה ש"צ בקהל א' ונתחייב עמהם בשבו' לכמה שנים והם נתחייבו לו לתת לו סך ידוע בכל שבוע ועברו ולא פרעו לו וש"צ רצה לפטור עצמו ובני הקהל טענו שבעת השבועה היה תנאי ביניהם שאפילו עברו ג' חדשים שלא פרעו לו לא יהא פטור משבועה והוא הישב שלא היה תנאי אלא על חדש א' וכו' יראה לע"ד שזה האיש פטור משבועה משום דבני הקהל נוגעים בעדותם אבל אם היו עדים שלא היו נוגעים בעדותם כגון שהיו חוץ מהקהל ומעידים מ"ש דבני הקהל אפי' הוא מכחיש לגמרי אינו נאמן ואין לומר שיהא נאמן במגו שאם היה רוצה לומר פטרתוני מן השבועה מאחר שלא יש אלא כת"י אפילו לדעת הפוסקים שהוא נאמן בכתי' לומ' פרעתיך משום דהוי מגו במקום עדים ואין אומרים מגו במקום עדים וכו' הרי דס"ל דכי' למ"ד דנאמן לומר פרעתיך נאמן לומר פטרתוני מן השבועה אפי' היתה השבועה בפני עדים וגם בטענה אחרת היה נאמן במגו שהיה יכול לומ' פטרתוני מן השבועה אלא משום דלא אמרינן מגו במקום עדים ומ"ש מהרי"בל שם ואם לחשך אדם מסוגיא דכריתות וכו' אר"נ הלכה כר"י ומשמע לכאו' דר"י ס"ל דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש אפילו בטומאה חדשה דלא יוכל לתרץ דיבוריה וכו' לאו מילתא היא שהרי כתבו התוס' דרבינא דחה זאת הסברא וכו' ובלא"ה ל"ד ההיא דקרבן דהוי דברים שבינו לבין קונו ולא שייך מידי לשום אדם אבל בשבועה דהוי דשייך לאחרים לא עלה על דעת לו' שיהא נאמן על עצמו יותר ממאה איש שהרי הלכ' ריוחת שאנו פוסלים אותו לעדות וכו' ע"ש ולא זכר שכן פ' הרמ"בם פ' י"א מה' שגגות דאינו נאמן אם אינו יכול לתרץ דיבוריה אבל הרא"בד כתב דקי"ל כר"י דאפילו אמר לא נטמאתי מעולם דמכחיש העדים נאמן על עצמו כדפ' ר"נ הלכה כר"י ואמר רב יוסף אפי' ר"י לא אמר אלא בינו ובין עצמו פי' שלא אכל קדש בפני העדים שמעידים עליו ולא יגע בטהרות של אחרים ע"ש בכ"מ ונר' דלמ"ד דנאמן על עצמו א"ל דה"ה לפטור את עצמו בדבר השייך לאחרים והא דנפסל לעדות ולשבועה עפ"י עדים משום דאינו נאמן בשל אחרים וכבר כתבתי בס' עה"ש חי"ד סי' רל"ב ס"ק כ"ב דבתשו' הרשא"בץ ח"א סימן ל"ג מבואר דאפילו נשבע לחבירו על דעתו נאמן לומר בתנאי היה וכ"כ בתשו' ח"ג סי' ט' וכן דעת הרשב"ש סו' קע"ו ומהרלנ'"ח סי' כ"ז ע"ש ושם ס"ק כ"ג תמהתי על הרשב"ץ בתשו' ח"ב סימן קע"א שכ' באמר שהתנה כן והעדי' מכחישין אותו וכו' משנה שלימ' בכריתות וכו' ולפי מה שהעלו בגמ' אפי' בטומאה חדשה דל "ל דנטמא וטבל נאמן לומר לא נטמאתי לפי שאדם נאמן על עצמו כק' איש דהרי הרמב"ם פ' י"א מה' שגגות פ' כרבנן דאין נאמן להכחישם ע""ש בכ"מ וכן מצאתי להריטב"א בחידו' לקידושין דף ס"ה ע"ב שכתב דאנן קי"ל כהך לישנא דטעמא דרבנן בא"ל שני' אכלת חלב והוא אמ' לא אכלתי משו' דמסרסינ' הכוונ' לא אכל' שוגג אלא מזיד הא במכחיש ממש שלא אכל כלל הם נאמני' עמ"ש וא"כ ודאי קי"ל כהרמב"ם והתוס' והריטב"א נגד הראב"ד ואין אדם נאמן על עצמו נגד ב' עדי' ואם אמרו על דבר א' שאסו' אפי' הוא יודע בודאי שהוא מותר אסור לאכול אותו ומ"מ במלוה בשט' שיש בו שבו' הרדב"ז סובר דאינו נאמן לומר שמחל לו השבועה ובית דין כופין אותו לקיים שבועתו ומהריב"ל בתשו' שם בסו"ד נסתפק בזה בתשו' הרא"ש וכתב הכנה"ג בסי' ל"ד הגב"י אות ק"א ואני אומר דמדברי הר"י ן' הרא"ש שהביא מרן הב"י סי' כ"ב ובי"ד סימן רכ"ח נראה ברור דנאמן עיין שם ותשו' מהר"י ן' הרא"ש הביאה גם כן מרן בב"י סי' ל"ד וז"ל אם היתה השבועה כתובה בשטר ולא היה כתוב בו שלא יוכל לטעון שפרע והוא אומר שקיים שבועתו ופרע אף על פי שלא היינו יכולים לפוסלו מחמת השבועה דשמא פרע מכל מקום צריך לפרוע השטר ע"ש וכבר הוכיח כן מהרשד"ם בח"מ סי' ס' מתשו' הרא"ש ומדברי מהר"י ן' הרא"ש דנאמן הוא לגבי השבועה עיין שם וכן כתב הרשב"ש סי' קע"ו עיין שם באורך ומרן בב"י בי"ד סימן רכ"ח הביא תשו' הרא"ש במי שנשבע לאשתו שלא יצא בלא רשותה והוא אומ' שפייסה והתירה לו שלא בפני עדים נאמן אם לא האמינה כב' עדים וכה"ג כתב מהר"י ן' הרא"ש על מי שחייב לחבירו מנה בשטר וכתוב בו שנשבע לפורעו ביום פ' ועבר הזמן וזה טוען שעבר על שבועתו ולא פרעו והלה טוען שקיים שבועתו ופרעו והשיב שאם אין כתוב בשטר שלא יוכל לטעון שפרעו אין אנו יכולים לפוסלו מחמת השבועה אף על פי שחייב לפורעו והרשב"א כתב בתשו' וכו' אין אלו נוגעין בעדות דמה הנאה יש להם והרי השטר ביום וכו' ואפילו יטעון הלה שהם האריכו לו הזמן אינו נאמן לגבי פריעת הממון וכו' ואם לפוסלו לעדות מה הנאה יש להם בפיסולו ודבר פשוט הוא דאין זה סותר לתשו' הרא"ש ולא לתשו' בנו שאני הכא ששני עדים מעידים שעב' אשבועתו וכו' והכנה"ג שם בהגב"י אות רס"ט דחה דבריו וכתב דהרשב"א והר"י ן' הרא"ש כולם סברי דמי שחייב בשטר לפרוע לזמן קצוב בשבועה דאינו נאמן שהאריך לו הזמן ובית דין מחייבים אותו לקיים שבועתו אבל מכל מקום אינם פסולים לעדות דשמא פרע או האריך לו הזמן כמו שטען וכולי עיין שם הרי דלכולי עלמא דשטר שיש בו שבועה כופין אותו לקיים שבועה דנאמן לענין שלא יפסל לעדות ולשבועה ותשו' הרדב"ז שכתבתי סייעתי שכ' דאינו נאמן על השבועה וכופין אותו לקיים שבועתו ומכל מקום אינו נפסל עיין שם ואפשר דגם מרן הב"י הבין כן ומה שכת' שהרשב"א אינו סותר היינו משום שהו כתב שנפסל לשבועה ושוב מצאתי למהר"י ן' הרא"ש סימן י"ט על שטר חוב שכתב בו ראובן היה חייב לשמעון מנה בנאמנו' ועוד נשבע לו לפרוע לו מנה וכתוב בשטר השבועה וכו' ועוד כתוב בו והממון הנז' נתחייב ראובן לשמעון בשט' שסכומו מנה ועדיו פל' ופל' וכו' ועתה בא שמעון לתבוע לראובן המנה בכח השטר שמראה וראובן אומר כבר פרעתי והנה שט' השבו' קרוע בידי ושמעון אומר לא פרעת אלא בקשת ממני למחול לך השבועה מפני מכשול השבועה שלא היה לך לפרוע ונתתי לך שטר השבועה ונשאר השטר האחר בידי בחזקת' הודיעני הדין עם מי וכו' תשו' דבר פשוט הוא דאף על פי שנקרע שטר השבועה השטר לא נתבטל בכך והוא כמו שטר חוב דעלמא בלא שבועה הגע עצמך שהיתה השבועה כתובה בתוך השטר ולא היה כתוב בה שנשבע שלא יוכל לטעון שפרע וכולי והיה אומר שקיים שבועתו ופרע אף על פי שלא היינו יכולים לפוסלו משום שעבר על השבועה דשמא אמת הוא שפרע מכל מקום