ערך השולחן חושן משפט חלק ב קצז

האיי ס"ל דאם פגם שטרו או שיש ע"א שהוא פרוע צריך שבועה ואפשר דס"ל כמ"ש הטור כה"ג אפי' בתו"ז לא יפרע מיתומי' אלא בשבועה ועוד שהרי בעל העיטו' בדיני חוב דס"ד ע"ב כ' וז"ל ומסתברא דינא בגו זימניה כמאן דנקיט שטר' בידי' דמי ואי א"ל אשתב' ליה משתב' ליה ואיכא מ"ד שבועת היסת וכו' משמע דלסברא קמא נשבע בנק"ח אם א"ל השבע אי כמו בשטר וא"כ ק' אמאי יפרע מיתומי' בלא שבועה נטעון להם שמא היה אביהם טוען השבע לי דמה"ט אינו גובה בשטר מיתומי' אלא בשבועה כמ"ש רש"י בפ' הכותב ובפ' השולח ע"ש וה"נ בתו"ז כיון שהיה אביהם יכול לטעון השבע לי אמאי גובה מיתומי' בלא שבועה לכ"נ דס"ל משום דחזקה אין אדם פורע בתו"ז א"א דפרע היה מצוה לבניו בשעת מיתה וע"ש בפ"ק דבתרא ובהסמ"ע סי' ע"ח ס"ק י"ב ואע"ג דאביהם היה יכול להשביעו אין טועני' ליורשים כן משו' דמוכחא מילתא דלא פרע מדלא צוה לבניו ואפשר דה"נ בפוגם שטרו אויש עד א' אע"ג דאיתרע חזקה לענין שאם טען הלוה השבע לי דצריך לישבע מ"מ לגבי היורשי' לא אתרע כיון דמוכחא מילתא דלא פרע מדלא צוה כן בשעת מיתה והתוס' בר"פ הכותב בד"ה מרענא וכו' כ' וז"ל פי' ר"ח וכולי היינו שצריך בעל השטר לישבע קודם שיגבה וכולי וא"ת למאי הילכתא אר"פ דמרענא ליה אי לשבועה כדפי' אפי' לא מהימן כבי תרי יתחייב שבועה הבא ליפרע כדתנן וכו' וי"ל דר"פ קאמר אפי' יהא קרוב וכו' והרא"ש דחה זה וכת' בשם ר"ח דנ"מ היכא שהיה נאמנות סתם וכו' וכ"כ תר"י בס' א"ז שם ולדעת הרמב"ם א"ל דנ"מ אם היה השטר בתו"ז דאפי' יש ע"א שהוא פרוע אין צריך שבועה ואם קי"ל בגויה לא יפרע אלא בשבועה וא"ל דהם ס"ל כרב האי דאפי' בתו"ז אם יש ע"א צריך לישבע אבל לד' מרן אפשר דס"ל כהרמב"ם דאין צריך לישבע אלא א"כ טען השבע לי אלא דדוחק לומר דמרענא שטרא דקאמ' לענין דב"ד משביעין אותו בלא טענת הלוה דבע"א דעלמא בתו"ז אין ב"ד משביעין אותו אלא א"כ טען השבע לי

י"ח דין ג' כתוב בו פירעון ביני שיטי וכו' אבל הרמ"ה בפ' ג"פ סי' י"ד כ' וז"ל ואי ק"ל בין לר"י בין לר' יוסי אמאי יחליף ואמאי יכתוב שובר ליכתביה ביני שיטי וכו' לא תק"ל לר"י ה"ט דיחליף כי היכי דלא ליפגום שטריה ולר' יוסי ה"ט דיכתוב שובר כדי שיכוף לפורעו ע"כ מבואר דס"ל דאם כתב פירעון ביני שיטי היי כפוגם שטרו כמו בכותב שובר ונר' דה"נ אם כתב הפירעון ע"ג השטר הוי פוגם שטרו דאל"ה אכתי אמאי יחליף יכתוב הפירעון ע"ג השטר אבל לדעת הרא"ש דפירעון ביני שיטי לא חשיב פוגם שטרו משו' שבקל יכול לעשות וא"א דפרעו הכל היה כותב ה"נ פירעון ע"ג השטר דלא חשיב פוגם שטרו מה"ט וכ"כ הב"ח והביאו הכנה"ג בלא חולק וכ"כ מהריק"ש בהגהותיו וה' משפט צדק ח"ג סי' ל"ה וה' דבר משה ח"ב סי' צ"ה ע"ש אבל המבי"ט ח"ב סי' קמ"ט כ' דנמצא פירעון כתוב ע"ג השטר הוי פוגם והביאו ה' כנה"ג בסי' ק"ח אות צ' ע"ש

י"ט דין ד' אמנה היתה בינינו וכו' הא לא"ה איתרע שטרא ונ"מ לאומר לחבירו מנה לי בידך והלוה אומר אין לך בידי כלום וזה מוציא עליו שטר ש מאתים ואינו טוען אמנה ביני לבינו אתרע שטרא ולא מגבי ביה כן דעת הרי"ף ותלמידי הרשב"א בפ' הכותב עיין שם. כ' אלא א"כ יאמר הלוה השבע לי כ"כ הטור דאם אמר הלוה השבע לי דלא פרעתיך צריך לישבע מדברי הראב"ד בהשגות פי"ד מה' מלוה שכ' ויש דמות ראיה לזה כי הפוגמת כתובת' נשבעת והפוחתת נוטלת בלא שבועה לפי שהשטר מצוי יותר בפירעון ע"כ משמע דאפי' טען השבע לי א"ץ לישבע כמ"ש הרמב"ם ורבותיו על שאר טענות דא"ץ לישבע אבל בעל העיטור בדיני חוב דס"ג כ' וז"ל ופוחתת כתובת' ופוחת את שטרו גובה בלא שבועה ואי אמר אשתבעי לי משתבע ליה כאומר אמנה היה ביני לבינו ונאמן במגו בהיסת ע"כ ונר' דלא שבועת היסת אלא שבועה כעין דאוריית' כדין שטר בעלמא וכ' הפרישה וז"ל ליהוי המלוה כמשיב אבידה דאלו רצה היה תובעו אלף ומשיב אבידה פטור משו' דלא אמרינן משיב אבידה אלא בנתבע אבל לא בתובע ע"ש וליתא דבפ' הכותב אמרי' פוגמת שלא בעדים אימא תיהוי כמשיב אבידה ותשקול בלא שבועה קמ"ל משמע דגם בתובע הוי כמשיב אבידה ונוטל בלא שבועה אלא אשמעי' דצריך לישבע משום דמיפרע לא דייק ע"ש בתוס' ועיין בס' גד"ת דק"ט

כ"א דין ה' עד א' מעיד שהוא פרוע וכו' נראה פשוט דדוקא עד כשר ולא עד קרוב או פסול וכן מבואר בדברי המ"מ פכ"ד מה' אישות דין י"ז ע"ש וכ"כ ה' החינוך סי' תקכ"ו שאין מחייבו שבועה אלא בעדות עד כשר ע"ש והתוס' בכתובות דפ"ה בד"ה מרענא וכו' פר"ח היינו שצריך בעל השטר לישבע קודם שגבה וכו' וא"ת למאי הילכתא אפי' לא מהימן כבי תרי יתחייב שבועה הבא ליפרע וכו' וי"ל דר"פ קאמר אפילו קרוב שאינו בר עדות וכו' וכ"כ הרא"ש והריטב"א ותלמידי ר"י שם מבואר דעד אחד שהוא פרוע דלה יפר' אלא בשבו' ה"ד בעד כשר ולא קרוב וכן בשבועה דאוריית' להכחיש עד אחד ה"ד עד כשר כמ"ש בסימן פ"ז עי"ש אבל ל' הלכות גדולות סוף הלכ' עדות דקט"ו אלא מרענא וכו' מפיק ראובן על שמעון שטרא דחתימי עליה תרי סהדי מעליא ואמר חד סהדא פרוע הוא לא משגחי' ביה ודאי כגון רשב"י דמהימן טובא אמרינן להאי דנקיט אשתבע והד' שקיל בהאי שטרא עכ"ל משמע אפילו עד כשר דמעליא אין צריך לישב' והרא"ש כתב בשם ר"ח דנ"מ אם היה בשטר נאמנות סתם דמועיל נאמנות סתם שעה אחת אינו יכול להשבי' ובכה"ג קאמר וכו' וכן הסכימו תלמידי ר"י שם ולדברי הרמב"ם דבתוך זמן אין עד אחד מחייבו שבועה אפשר דמייתי בתוך זמן דעד אחד במלוה אינו מחייבו שבו' אבל הנאמן חשיב כשני עדים לענין שצריך לישבע אפילו בתוך זמן ושאר פוסקים שלא תי' כן אפשר דס"ל כדעת רבי' האיי דאפילו בתוך זמן עד אחד מחייבו שבו' אבל אינו מוכרח דכיון שבא לתבוע בשטר נראה דהוי לאחר זמנו אבל נאמנות סתם שכיח והמ"מ פי"ב מהל' מלוה כ' שלא היו רגילים בשטרי אומנות בב' עדי' אבל נאמנות סתם ודאי שכיח

כ"ב כתב הר"ן בפרק האשה שנתארמלה בד"ה והא דתנאי וכו' וז"ל והרמב"ן הכריע כדברי האחרונים מדאמרינן עד אומר תנאי וכו' לא יהא תנאי אלא באומר פרוע הוא דהא מלתא אחריתי בודאי א"א למי' בעד אחד שהוא נאמן לומר בשטר מקויים פרוע הוא ולא מיבעיא בהכחשה דע"א בהכחשה לאו כלום הוא אלא אפילו דליכא דמכחיש ליה לא מהימן דא"כ מצינו עד א' קם בממו' והתורה אמרה אינו קם אלא לשבו' וכו' עכ"ל דעד א' אינו נאמן לומר בשטר מקויים שהוא פרוע ליפט'