ערך השולחן חושן משפט חלק ב קצב

בטענתו היה נאמן אלא ודאי אסור לטעון שקר אפילו להוציא הדין לאמתו הרשב"א בתשובות ח"ג סימן פ"א עיין שם: סימן פ"ד

א' דין א' הפוגם שטרו וכו' וכ' הב"ח נראה דמלוה בעדים בקנין חשוב כשטר גם לענין פוגם שטרו וכו' ע"ש וכ"כ הרי"ף בס' שערי שבועו' שער ך' בדין י"א וז"ל וכן אם פוגם חובו הקנוי לו בקנין שלא נכתב עדיין אינו נפרע על השאר אלא בשבועה וכו' וכן מבואר בדברי בעל העיטור בדיני חוב דס"ג ע"ש

ב' הפוגם שטרו וכו' נר' דשטר שיש בו מלוה ופקדון והודה המלוה בפקדון שפרעו ותובע חצי מלוה והלוה אומר שפרע הכל נראה דלדעת הראב"ד בהשגות פ"ג מה' טוען שאם טענו מנה מלוה ומנה פקדון והודה בא' וכפר בא' אין זה מודה במקצת הטענה שהלואה ופקדון שני טענות הם וכו' ע"ש ה"נ לא מקרי פוגם שטרו דבפ' הכותב סבר רמב"ח דפוגם שטרו הוי כמודה מקצת דצריך לישבע שבועה דאורייתא וא"כ כמו דאם טענו מנה מלוה ומנה פקדון והודה בא' מהם לא הוי מודה במקצת ה"נ לא הוי פוגם שטרו וגם רבא דמסיק דשבועה מדרבנן משום דמיפרע לא דייק משמע דלא פליגי וכה"ג כ' הר"ן בפ"ק דגיטין גבי מעמד ג' ע"ש וכן מצאתי להראב"ד בס' תמ"ד סי' רל"ח דנ"ג שכ' וז"ל והא דאמרי' בר"פ אע"פ תנאי כתובה ככתובה דמי לפוגמת וכו' פי' לפוגמת א"ל התקבלתי כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה ומאתים א"נ שאמרה לא התקבלתי אלא התוספת הרי היא כפוגמת כתובתה ולא תפרע אלא בשבוע' וכו' ואילו לא היה התוס' כעיקר אלא שהיה עליו דין חוב או מתנה אם פגמה העיק' וכו' אינה נשבעת וכו' ומכאן יש ראיה למה שא"א במי שתובע את חבירו מנה מלוה ומנה פקדון והודה בא' מהם שאינו מודה מקצת הטענה ואינו נשבע שבועת התורה לפי שהם ב' טענות וכו' שאין חיובו של של זה כחיובו של זה שהמלוה אינו יכול ליפטר ממנו אלא בפירעון או במחילה והפקדון יכול ליפטר ממנו באונס וכו' עש"ב הרי דב' טענות חלוקות כגון מלוה ופקדון בשטר א' והמלוה הודה בא' מהם לא מיקרי פוגם שטרו דהא כתובה ותוס' אי לא אמרי' בה תנאי כתובה ככתובה הוי ב' טענות חלוקות ופוגמת א' מהם אינה נשבעת אבל הרמב"ן והרשב"א והמ"מ שם חלקו על הראב"ד וס"ל דטענו מנה מלוה ומנה פקדון והודה בא' מהם לא גרע מטענו חטים ושעורים והודה בא' מהם דצריך לישבע ע"ש ונר' דס"ל דה"נ חשיב פוגם שטרו ובס"פ אע"פ דאיצט' למימר דתנאי כתובה ככתובה לפוגמת וכו' כבר כ' בס' א"ז בשם תר"י דאם פגמה כתובה אפי' יהא תוס' בשטר א' אינו גובה אותו אלא בשבועה דאילו בשאר טענת אינו כן דאם פוגם שטר אחד נפרע שטר האחר בלא שבועה וע"ש בהרא"ה והר"ן

ג' הפוגם שטרו וכו' מרן בב"י כ' בשם בעה"ת דאם פרעו בנו לא ישבע והביאו הסמ"ע אבל הש"ך הסכים דאפי' פגמו בנו שאמר אבא א"ל שפרעו מקצת צריך לישבע וכ"כ רבינו ירוחם עש"ב ובאמת דבעה"ת עצמו שער י"ד כתב בשם בע"ה והר"י כד' רבינו ירוחם וה' כנסת הגדול' בסימן ק"ח הגב"י אות כ"ה כתב אולי לא תקנו לישבע אלא במלוה שפגם שטרו או שיורשיו אמרו שמורישם צוה להם שפרעו מקצת דס"ס השטר פגום ע"פ המלוה אבל יורש שפגמו שאמר שפרע הוא לא תקנו ע"ש ועיין בס' פני משה ח"א סס"י י"ג שכ' דאין סברא לחלק בכך ונעלם מהם הירושלמי בפ' הכותב וכ"כ בעל העיטור בדיני חוב ד' ס"ג ע"ב וז"ל תני יורש שפגם אביו שט"ח הבן גובה בלא שבועה בזה יפה כח הבן מכח האב וכו' אר"א ונשבע שבועת יורש שלא פקדנו אבא וכו' דנתחיי' אביו שבועה בב"ד ומת אין בנו גובה וכו' אלמא בפגמו המלוה עצמו אין צריך שבועה גם ה' משפט צדק ח"ג סי' ל"ז צידד להפך דהירוש' מיירי בפגם הבן ולא האב שאמר שאביו נפרע מקצת אבל אם פגם הבן השטר שאמ' שגבה הוא מקצת צריך הוא לישבע וגם האב עצמו פגם נשבעי' שבועת היורשים אבל רבי' ירוחם כ' דאם באו היתומי' ליפרע מלוה עצמו ופגמו שטר ואמרו א"ל אבא שנפרע קצת או עד וכו' לא יפרע אלא בשבו' וק' עליו מהירושלמי וצ"ל דרבי' ירוחם שבועת היורשים קאמר והירו' משבועה דפוגם שטרו קאמר דפטור ע"ש וכ"כ מהרש"ך ח"ב סי' רל"ו ותמה מזה על רב ש"ש דס"ל דהלוה נשבע ונפטר וכבר כתבתי דדברי בעל העיטור בפגם האב עצמו דנוטל הבן בלא שבועה דפוגם שטרו אבל נשבע שבוע' היורשים שלא פקדנו אבא וכו' ובזה ניחא נמי דברי בעה"ת בשער י"ד שכ' כדברי רבי' ירוחם דשבועת היורשי' מיירי אבל משבועה דפוגם שטרו פטור אבל הרשב"א בתשוב' ח"א סי' תתקע"א וח"ב סי' קל"ה צידד דאם כתוב נאמנו' בשטר אפי' אינו מפורש על היורשי' אין היורשים יכולים להשביעו וכת' וז"ל ואע"פ ששנינו בפ' הכותב נדר ושבו' אין לי עליך אינו יכול להשביעה וכו' אבל היורשי' משביעי' וכו' התם בפוגמת כתובתה לאח' מיתת בעלה במה שהיורשי' בעצמם טועני' שהם פרעוה אבל לא בפגימת מה שנעשה בחיי בעלה עכ"ל וז"ל הרמב"ן בחי' לשבועות דמ"ז ע"ב הא דתנן כשם שאמרו הפוגמת וכו' כך היתומים לא יפרעו אלא בשבועה ופירש"י בגמ' היתומי' מן היתומים לאו דוקא היתומים מן היתומים בלחוד דא"כ ליתני כשם שאמרו הבא ליפרע מן היתומים לא יפרע אלא בשבועה כך היתומים ול"ל למיתני כל הני אלא ה"ק כשם שאמרו הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה כך היתומים שפגמו שטר אביהם שאמרו א"ל אבא פרעתי מקצתו וכו' וכ"כ הריטב""א בחי' שם ובש"מ לכתובות דף פ"ו ע"ב בשם ר' ישעיה ע"ש וכ"נ מדברי מרן בא"ה סי' צ"ח ס"ד ואפי' פגמה היא או היורשי' כתובתה וכו' משמע דבלא נאמנות אם פגמו היורשים כתובתה. צריכים לישבע עיין שם בבית שמואל

ד' גוי ועבד שפגם שטרו נר' דדינו כחשוד ושכנגדו ישבע ויפטר כדאמרי' בירוש' גבי שכיר דעבד דינו כחשוד שתחזור השבועה לבעל הבית והביאו הר"ן בפ' כל הנשבעין כמבואר בב"י סי' פ"ט ע"ש והט"ז בסי' פ"ז ס' כ"ה כ' דעבד לאו בר שבועה הוא וה' המגיה תמה דודאי דעבד דינו כאשה והירושלמי אפשר דה"ד בנשבע ונוטל שלא רצה להפקיע ממונו של בע"ה בשבועת העבד משא"כ בנשבע ונפטר וכו' מיהו ודאי סתם עבד בחזק' גנב וקוביסטוס ופסול לשבועה אבל אם בחזקת כשרות כטבי עבדו של ר"ג ודאי דכשר לשבועה אף שפסול לעדות ע"ש ועיין בתשו' רב האי גאון בס' שערי צדק שער ד' סי' יו"ד שכ' דעבד כיון שפסול לעדות כ"ש לשבועה ודינו כחשוד שכנגדו נשבע ונוטל ע"ש בהגה ומ"מ נר' דסתם עבד חשוד הוא ושכנגדו נשבע ונפטר אבל אם הוא נתבע פטור בלא שבועת היסת

ה' אפי' אם היו העדי' בשע' הפירעו' וכו' כ' הסמ"ע ולא אמרינן כיון שאנו רואים שלא רצה הלוה