ערך השולחן חושן משפט חלק ב קצ

כן אפשר דטענת נאנסו שכיחא וכן כתב מהרימ"ט ח"א סימן ע"ב דלכ"ע לא טעני' ליורשים טענה דלא שכיחא אלא דסבירא ליה דנאנסו שכיחא ע"ש וכבר כתבתי בסי' ס"ט דהרמב"ן בספר תמים דעים סימן רכ"ו ובמלחמות פרק הגוזל בתרא והנ"י בשם הרא"ה שם הוכיחו דאפי' טענה דלא שכיחא טעני' ליורשים כל מה שאביהם יכול לטעון וכבר חזר בו מהרימ"ט בסימן קי"ב והביא הרמב"ן עיי"ש מכל מקום א"ל דטענת נאנסו שכיחא ואם טען אביהם החזרתי נאמן במגו דנאנסו ואם כן א"ל דלעולם לא אמרינן מנו מטענה דלא שכיחא אלא דדייני א"י ס"ל דטענת נאנסו שכיחא וכיון שאביהם נאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו וה"ה שטוענים ליורשים כן אבל הרשב"א אזיל לטעמיה דבפרק המוכר את הבית דחה דברי הראב"ד דשטר היוצא על היתומים סתם אמרו בין גדולי' בין קטני' וכו' ונ"ל עיקר כתי' אחר דאונס לא שכיח ואין טועני' ליורשים טענה דלא שכיחא ואם כן דאמרי' מגו מטענה דלא שכיחא מיהו אפשר דה"ד דומיא דהתם משו דבטענ' החזרתי הוי העזה נגד חבירו שטוען בריא ואם היה משקר היה טוען נאנסו דהוי בריא ושמא וליכא העזה אבל בעלמ' בבריא ובריא דגם בטענת המגו הוי בריא ובריא מודה הרשב"א דלא אמרינן מגו מטענה דלא שכיחא וכן חי' הדרישה בסימן ק"ח ובסמ"ע שם ס"ק י"ז ע"ש וכן כ' הטור ומרן בסימן קל"ג דאם אמר ליה אל תחזיר לי אלא בעדי' והוא אומר החזרתי לך ביני לבינך נאמן במגו שהיה יכול לומר נאנסו וכתב הפרישה אף על פי שטענת נאנסו טענה גרועה היא דלא שכיחא מכל מקום טענת החזרתי ג"כ טענה גרועה היא דהוי העזה לכן נאמן במגו

פ"ה כתב הרדב"ז ח"א סי' רכ"ג על אלמנה שנתנה כתובת' ליורשיה ומתה וז"ל ומ"מ אם טענו יורשי האשה שודאי נשבעה הם נאמנים אם יש להם מגו ונשבעים שיודעים שנשבעה ותופסים מה שבידם ואם יש עדים שירשו אלו הנכסים מן האלמנה או שהם קרקעות ליכא מגו דמגו במקום עדים הוא וכו' וא"ת אכתי איכא מגו שהיו יכולים לומר נאנסו הנכסים יכולים לומר שנשבעה האלמנה וי"ל חדא דהוי מגו למפרע דאין זה מגו טוב דאונס לא שכיח וכו' ע"ש ונר' דס"ל דלא אמרי' מגו מטענה דלא שכיחא כמ"ש ר"ש והא דקי"ל דהמפקיד אצל חבירו וגבי שטר כיס נאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו כבר כ' הסמ"ע בסי' ק"ח ס"ק י"ז דגבי טענת החזרתי חשיב מגו משום דבטענת החזרתי אם היה משקר הוי העזה משא"כ בטענת נאנסו ע"ש וא"כ גבי טענת שנשבעה האלמנה לא אמרי' מגו דנאנסו דליכא העזה

פ"ו מגו באיסור אמרי' כדאמרי' בפ' ו' דדמאי תנן המוכר פירות בסוריא ואמר משל א"י הם חייב לעשר מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר וכ' הרמב"ם הוא עיקר שזכר בכאן והוא הפה שאסר הוא הפה שהתיר הוא עיקר אמת תמצאנו נוהג בכל המצות כולם הקלים והחמורים וכן בממונות וכו' וכן בפ' י"ב מה' מעשר דין י"א המוכר פירות בסוריא וכו' ואמר משל א"י הם חייב הלוקח לעשר מעושרים הם נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם ידוע שיש לו קרקע בסוריא והיה רוב ממכרו משדהו הלוקח ממנו חייב עשר שחזקתו משדהו הביאם עכ"ל משמע בהדיא דאפי' ידוע שיש לו קרקע אם אין ידוע שהיה רוב ממכרו משדהו נאמן לו' מעושרין הן במגו שהיה יכו' לו' של ח"ל הם אבל אם רוב ממכרו משדהו שחזקתו משדהו הם ואמר מעושרין הם אינו נאמן דלא אמרי' מגו במקו' חזק' ובקידושין דס"ד פלוגתא דר' ור"נ היא באומר בשעת מיתתו אין לי אחים ומוקי לה אביי במוחזק לן באחים דר' סבר דנאמן לומר אין לי אחים במגו דא"ב פטר להו בגיטא דמ"ל לשקר כעדים דמי ואתו עדים ועקרי לחזקה ור"נ ס"ל דמ"ל לשקר כחזקה דמי ולא אתיא חזקה ועקרא לחזקה והרמב"ם בפ"ג מה' יבום פסק כר"נ דאם היה מוחזק לן שיש לו אחים ואמר בשעת מיתתו אין לי אחים אינו נאמן ע"ש במ"מ וכן קי"ל בא"ה סי' קנ"ז ע"ש א"כ לכ"ע אפי' באיסור אמרי' מגו אלא במקום חזקה קי"ל כר"ן דמ"ל לשקר לא הוי כעדים ולא מהני' חזקה וה"נ כיון דרוב ממכרו משדהו חזקה דשלו מכר ולא אמרי' מגו במקום חזקה והר"ן שם כ' דקי"ל כר' דמ"ל לשקר כעדים דמי ואע"ג דפ"ק דבתרא מ"ל אי אמרי' מגו במקום חזקה או לא ה"ד במקום שהיה יכול לטעון טענה אחרת וכו' אבל הכא מגו דבידו לגרשה ומ"ל לשקר דבידו כעדים דמי וכ"כ הרמב"ן והרשב"א בחי' שם וכ"כ בעל העיטור בד"ח ד' ס"ד ע"ג דאפי' לר' מ"ל לשקר דבידו עדיף וכו' ע"ש וא"כ מגו שאינו בידו אלא שהיה יכול לטעון טענה אחרת מ"ל אי אמרי' במקום חזקה או לא וא"כ בממונא אזלי' לקולא ובאיסו' אזלי' לחומרא וכ"ש לתי' אחר שכ' בעל העיטור שם דלר"נ דקי"ל כוותיה דס' מ"ל לשקר כחזקה דמי מ"ל אי אמרי' מ"ל לשקר בממונא דאוקי ממונא בחזקת מריה וכו' א"כ באיסו' לא אמרי' מ"ל לשקר במקום חזקה דקי"ל כר"נ ודוקא בממון מ"ל אי אמרי' מ"ל לשקר במקום חזק' משום דאוקי ממונא בחזקת מריה וכ"כ ה' יבין שמועה כלל תקנ"ח והכנה"ג אות קי"א בשם הר"ן באיסור דפשיטא דלא אמרי' מגו במקום חזקה ובזה תי' מה שהק' התוס' מדתנן יבמה שאמרה לא נבעלתי לאחר ל' אינה נאמנת משום דחזקה דלא מוקי איניש אנפשיה יותר מל' יום אע"ג דאיכא מגו דא"ב אמרה אינו יכול וכו' ע"ש וא"כ הכא נמי אינו נאמן לומר מעושרין הם במגו נגד חזקה דבאיסו' לא אמרי' מגו במקום חזקה

פ"ז מגו באיסו' אמרי' כדתנן בפ' האשה שנתארמלה ד' כ"ב האשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר אמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת שהפה שאסר וכולי ול"ל דה"ד הפה שאסר הוא הפה שהתיר וכמ"ש התוס' בפ' מרובה דף ע"ב בד"ה אין לך וז"ל הא דאמרינן בפ"ב דכתובו' ב' החתומים על השטר ואמרו קטנים היינו או אנוסי' הייני אם אין כת"י יוצא ממ"א נאמני' האי לאו מגו הו' שאין השט' מתקיים אלא על פיהם והפה שאסר הוא הפה שהתיר כדאמרי' התם מנין להפה שאסר וכולי ופריך הא ל"ל קרא סברא הוא עיון שם ושכ"כ שם דף י"ח בד"ה הרי אלו נאמנים עיין שם ועמ"ש בא"ה סי' קנ"ב בזה בס"ד וא"כ אפ' לומר הפה שאסר וכו' הוא דאמרי' באיסו' ולא מגו שהרי אמרינן בפ"ק דכתובות דף י"ג ע"א עלה דתנן ראוה מדברת עם א' ואמרו לה מה טיבו של איש זה איש פ' וכהן הוא ר"ג ור"א אומרי' נאמנת ור"י אומר לא מפיה אנו חיין אלא ה"ז בחזקת בעול' לנתין וממזר עד שתביא ראיה לדבריה ואמרי' מאי מדברת רב אסי אמר נבעלה וזעירי אמר נסתרה וכת' התוס' שם ר"א אמר נבעלה אבל נסתרה מודה ר"י דנאמנת לומ' לכשר נבעלתי במגו דא"ב אמרה לא נבעלתי וא"ת והא ר"י לית ליה מגו גבי משארסתני נאנסתי וי"ל דהתם לא הוי מגו גמור דהא אפילו אמרה מוכת עץ אני אינה נאמנת לר"י כדתנן במתני' ולא קרי ליה מגו אלא לפי שהיא