ערך השולחן חושן משפט חלק ב קפב

שהרי גם עתה מכחיש העד וכו' עיין שם וה"נ באומרת אני וחברתי טמאה וחברתה מכחשת ואומרת טהור' נאמנ' דהא דלא אמרינן מגו במקום ע"א היינו משו' דלא חציף איניש להכחיש העד אבל כגון זו שהעד מעיד שהיא טמאה איכא מגו דאי בעיא אמרה לא נשביתי שהרי גם עתה מכחשת העד בטומאה מיהו הרמב"ם בפי"ח מה' איסורי ביאה כתב וז"ל האשה שאמרה נשביתי וטהור' אני נאמנ' שהפה שאסר וכו' ואפילו היה שם עד אחד שמעיד שהיא שבויה אבל אם יש שני עדים שנשבית אינה נאמנת וכו' וכ"כ הטור ומרן בא"ה סי' ז' וכ' המ"מ דס"ל דדוקא קתני מתני' ב' עדים הוא שהיתה יכולה להכחיש העד וכו' וכ"כ הב"י שם טעמו כיון דנקט עדים לשון רבים בעי' שנים ע"ש אלמא אמרי' מגו אפי' במקום עד כשר והפרישה שם כ' אע"ג דבנסכא דרבי אבא מצריכים החוטף לשלם ולא אמרי' שיהא נאמן אפי' בשבו' להכחיש העד שאני הכא דבשבויה היקלו ע"ש וכענין זה כ' מהריב"ל הביאו הכנה"ג אות קכ"ז דבתקנת חכמים אמרי' מגו דהעזה דבמגו כל דהו אוקמוה אדאורייתא ע"ש וא"כ ה"נ בשבויה אמרי' מגו במקום ע"א דהוי העזה וכן אמרי' מגו במקום קול בשבויה דאפי' יצא הקול שיש עדים במ"ה שנשבית נאמנת במגו נגד הקול כדאמרינן בפ"ק דקידושין די"ב ע"ש בתוס' מיהו הא קתני מתני' האשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני נאמנת ואם יש עדים וכו' משמע דוקא ב' עדים אבל נגד ע"א נאמנת במגו שהיתה יכולה להכחישו וכ"כ ה' בית שמואל בא"ה סו' קנ"ב ס"ק י"א ע"ש ושם בפ' האשה שנתארמלה ד' כ"ב ע"ב בע"א אומר נתגרשה וע"א אומר לא נתגר' דאמרי' תרויהו בא"א קמסהדי וכו' כ' הראי"ה בא"ז וז"ל וק"ל השתא נמי היכי מתוקמא א"א אפומא דהני דהא כיון דמכחשי אהדדי לא סגי דאיכא חד פסול וכיון שכן ליכא אלא ע"א כשר דמוקים לה בחזקת א"א וכו' ואפשר עוד לפרש דודאי בהכחשה גמורה איירי ומיהו כגון דקאמר היא א"א הייתי וגרושה אני דשויא נפשה חתיכה דאיסורא וכיון שכן תו לא מהנה לה לומר גרושה אני דהשתא ליכא טעמא דהפה שאסר הוא הפה שהתיר כיון דאיכא עדים אע"ג דהני העדי' לאו כלום הוא כדפי' מ"מ כיון דליכא עדים כלל ליכא הפה שאסר דלא ניחא לה למי' פנויה אני במקום עדים דהא כולהו מודו בהא מיהת דאשת איש היתה וכו' עכ"ל

ונראה דס"ל דאמרי' מגו במקום ע"א וה"נ אע"ג דאיכא ע"א כשר אם אמרה א"א הייתי וגרושה אני היתה נאמנת במגו להכחיש ע"א שאומר לא נתגרשה במגו דיכולה לומר לא הייתי א"א אלא משום דב' עדים מעידים שהיתה א"א אע"פ דא' מהם פסול ליכא מגו דלא ניחא להכחי' ב' עדים א"כ נר' דס"ל דוקא בנסכא לא אמרי' מגו שהיה מכחיש ע"א ולישבע כנגדו אבל בלא שבועה אמרי' מגו במקום ע"א שהיה יכול להעיז להכחישו בלא שבועה ונר' דה"נ גבי שדה זו של אביך וכו' דתנן נמי ואם יש עדים שהוא של אביו וכו' משמע דוקא ב' עדים אבל נגד ע"א נאמן במגו שהיה יכול להכחישו אבל הט"ז בא"ה שם כ' ול"נ דלק"מ דשם יש עכ"פ כח להעד לחיוב שבוע' משא"כ כאן ע"ש וכבר כ' התוס' בבתרא דף ל"ג בד"ה הוי וכו' וז"ל ול"ל נמי דהא לא חשיב מגו דלא הוי חציף למי' לא חטפי להכחיש את העד או משו' שירא שלא ופסלוהו לעדות וכו' דהא משמע וכו' ואור"י דודאי אם לא העד מחייבו שבו' היה נאמן במגו דא"ב אמר לא חטפי שיכול להעיז פניו להכחיש את העד בלא שבו' אבל השתא דמחייבו לא מהימן בשבו' על ידי מגו שהיה יכול להעיז פניו ולישבע בדבר שהעד מכחישו עכ"ל אם כן נראה דנאמנת האשה לומר א"א וגרושה אני במגו אפילו יש עד אחד דאמרינן מגו במקום עד אחד שאין מחייבו שבו' ודוקא בנסכא שהעד מחייבו שבו' לא אמרי' מגו שהיה יכול להעיז פניו ולישבע בדבר שהעד מכחישו וגם שירא שלא יפסלוהו לעדות היינו משום דמצטרף העד ובעל הנסכא ופוסלים אותו לעדות אבל לא שייך ה"ט באשה אף על גב דשייך האי טעמא שהיא כשרה לענין עדות אשה שמת בעלה לשאר האיסורים מכל מקו' הכא אם אמרה לא נשביתי דאין אחר מכחישה אלא עד אחד אינו פוסלה אמרינן מגו מיהו לגבי שדה זו של אביך וכו' תנן נמי ואם יש עדים וכו' שהיא של אביו וכו' משמע דוקא ב' עדים אבל נגד עד אחד נאמן במגו שהיה יכו' להכחישו ולפירש"י דאין הלה תובעו דלגבי עד אחד נאמן במגו שהיה מכחישו העד דעד אחד אינו פוסלו לעדות אבל לדעת התוס' וכל הראשונים דכ' מיירי בהלה תובעו ואם כן אף על גב דעד א' ובעל דבר מצטרפין לפוסלו אמרינן מגו אלא ודאי (עכ"מ)

ס"ד מגו במקום ע"א כבר כתבתי דברי התוס' בפ' הכותב והר"ן בפ' כל הנשבעין והמרדכי בפ' ח"ה והרמב"ן והריטב"א דס"ל דלא אמרי' מגו להכחיש את העד אבל הרמב"ם פי"ח מה' א"ב גבי האשה שאמ' נשביתי וכו' וכן גבי א"א שאמרה א"א הייתי וגרושה אני דנאמנת אפי' יש ע"א דהיתה בחזקת א"א דנאמנת מדקתני ואם יש עדים וכו' וכמ"ש הב"ש בסי' קכ"ב ס"ק י"א ע"ש וכה"ג כ' המ"מ בפי"א מה' שכירות דין ו' דא"א דעד סגי לא היו אומרים שכרו בעדים ע"ש והרא"ש בפ"ק דמ' גבי ע"א מסייע וכו' כ' וז"ל עוד הק' מדתנן לענין שבועה שלא פקדנו אבא אמר רשב"ג אם יש עדים שאמ' האב ששטר זה אין פרוע גובים בלא שבועה ומדתני עדי' משמע דע"א שאמר האב בפניו ששטר זה אינו פרוע לא היה פוטר את היורשים מן השבועה ואע"פ ששבועה זו אינה אלא מתקנת חכמים וכו' ונ"ל וכו' אלא אגב וכו' ע"ש משמע דבכל דוכתא דנקט עדים דוקא ב' עדים דע"א לא מהני וגם הרא"ש שדחה שם שלא דקדק התנא: (עכ"מ) וא"כ שדה זו של אביך דתני אם יש עדים שהיא של אביו וכו' דוקא אם היו ב' עדים אבל בע"א נאמן במגו שהוה יכול להכחיש העד מיהו א"ל דה"ד בבריא ושמא שאין אחר תובעו כמו נשביתי וכולי דאין מכחישה אלא העד אבל בתובעו אחר בריא והעד מסייעו אפשר דלא אמרינן מגו להכחיש את העד שמסייע את חבירו ואפ' דלכך פירש"י באומר שדה זו של אביך דאין הלה תובעו אבל התוס' וכל הראשוני' דחו פי' והרמב"ם מה' טוען כ' וז"ל ראובן שהיה משתמש בחצר וכו' ואח"ז בא שמעון וטען עליו וא"ל חצר זו שתחת ידך שלי היא והשיבו ראובן שלך היתה ואתה מכרתה לי אם אין עדי' לשמעון שהיתה ידועה לו נשבע ראובן היסת ועומד במקומו אבל אם הביא שמעון עדים שחצר שלו היתה הרי היא בחזקת שמעון ואומרי' לראובן הביא ראיה וכו' ואף ע"פ שאין ראובן מודה לשמעון שהיא היתה שלו שהרי יש עדים לשמעון וכ"כ הטור ומרן בסי' ק"מ ע"ש משמע אפילו בטוען בריא דוקא אם יש ב' עדים אבל אם אין לו אפי' איכא ע"א שהיתה שלו נאמן הלה לומר לקוחה היא בידי במגו דלהד"מ שהיה מכחיש העד נר' דס"ל דדוקא גבי נסכא דר' אבא שהיה מחוייב שבו' דאוריית' אינו נאמן במגו ואמרי' משיל"ם אבל בקרקעות דאין נשבעי' מדאוריית'