ערך השולחן חושן משפט חלק ב קפא

או אמנה וכו' במגו דמזוייף אלא ודאי דלא שכיח ולא טעני' ליורשים דה"נ בתוך זמן היה אביהם נאמן לומר פרוע במגו דמזוייף אלא דלא שכיח שיפרע בתוך זמן ולא טעני' להו ליורשים כמו דלא טעני' להו מזוייף מיהו י"ל דנ"מ כגון אם כתוב בשטר בלא שום תנאי וכו' דאפילו העדים אין נאמנים לומר תנאי היה דמגו דמזויף וכ"ש הלוה כמ"ש בסימן פ"ב ע"ש

נ"ח מגו אם יש לעד א' מגו אפילו עד אחר מכחישו נאמן דבפרק האשה שנתארמלה גבי ע"א אומר נתגרשה וע"א אומר לא נתגרשה וכו' וכ' התוס' תימא דמ"ל לאותו עד שאומר לא נתגרשה בלא הוא נמי תצא דאין דבר שבערוה פחות מב' דהא ל"ל דמיירי שלא היינו יודעים שהיא א"א כי אם על פיהם דא"כ להימני' להאי דאמר נתגרשה במגו דאי בעי שתיק וי"ל דאין זה מגו טוב דשמא רוצה להעיד כדי לפוסלה מן הכהונה עכ"ל הרי דע"א בהכחשה כי איכא מגו נאמן

נ"ט אם העד א' פסול לעדות אמרי' מגו שהיה מכחיש ע"א הפסול כמ"ש התוס' בפ' הכותב ובעה"ת ש' י"ט ח"ב במעשה דאבימי דאפי' שלחו ע"י שליח אפ"ה נאמן לומר חוב אחר במגו דלהד"מ דכיון שהשליח נוגע בעדות יכול הוא להכחישו וה' בית דוד ח' א"ה סי' ס' הק' על מהר"ם גאלאנטי סי' צ"ז דס"ל דלא אמרי' מגו להכחיש אפי' עדים פסולים מדברי התוס' ובעה"ת וכ' ואולי לא אמרו אלא דוקא בע"א אבל במקום שני עדים אפילו הם פסולים לא אמרינן מגו עיין שם וזה דעת הרא"ש בתשו' הביאה מהריב"ל דלא אמרי' מגו במקום עדים פסולים וה' פני משה ח"א סי' ע"א וסי' ק"ט הכריח כן דה"ד בב' עדים אבל בע"א אמרי' מגו ע"ש ולפ"ז ה"נ אם שלחו ע"י ב' עדים אינו נאמן שקבלם בשביל חוב אחר במגו דלהד"מ להכחיש ב' עדים אבל מדברי הפוסקי' משמע דאין חי' בין ע"א לשני עדים ונר' דלא אמרו התוס' ובעה"ת אלא בנוגע בעדות דהוי כבעל דבר דיכול להכחיש אפי' הם שנים אבל בע"א אפי' פסול לעדות אינו יכול להעיז פניו וכה"ג כ' התה"ד סי' ש"ח ע"ש ועי' בתשו' בעי חיי סי' כ"ז

ס' כתב מהריב"ל ח"ג סי' קי"ט בשם הריטב"א אם בטענה מכחיש לא' ובטענת המגו מכחיש לב' מגו דהעזה מיקרי דלא אמרי' מנו והביאו הכנה"ג אות קל"ג ע"ש וזה נר' כדעת התוס' בפ' הכותב והר"ן בפ' כל הנשבעי' והמרדכי בפ' ח"ה דלא אמרי' מגו להכחיש את העד אפי' בלא שבועה אבל למ"ד דאם לא היה מחייבו שבועה אמרי' מגו שהיה מכחי' העד ודוקא כשהיה חייב שבועה לא אמרי' מגו שהיה יכול להעיז פניו לישבע בדבר שהעד מכחישו וכבר הוכחתי כן לקמן מדברי הרמב"ם והטור ומרן דאמרינן מגו להכחיש העד ע"ש ה"נ אמרי' מגו וגם התוס' והר"ן והמרדכי דס"ל דלא אמרי' מגו להכחיש העד אפי' בלא שבועה נר' דה"ד לגבי העד כמ"ש דלא חציף איניש להכחיש את העד כיון שאינו נוגע בדבר ע"ש אבל להכחיש בעל דבר לא מקרי מגו דהעזה דמ"ל העזה לא' מ"ל העזה לשנים

ס"א מגו במקום ע"א כ' התוס' בפ' הכותב בד"ה מגו דיכולים וכו' דלא אמרי' מגו במקום ע"א דלא חציף להכחיש את העד ע"ש משמע דאפי' לא הי"ל לישבע כנגד העד כגון שהאמינו לא אמרי' מגו שיהא מעיז פניו להכחיש את העד וכ"כ מהרא"ש סו' ע"ד וכן דעת הב"ח סי' נ"ח והש"ך שם ס"ק י"א דחה דבריהם דה"ד כשהיה צריך לישבע נגד העד כמ"ש התוס' בפ' ח"ה גבי נסכא דרבי אבא ע"ש ובהש"ך סי' פ"ז ס"ק ס"ח

ס"ב מגו במקום ע"א כ' התוס' בפ' הכותב והר"ן

בפ' כל הנשבעי' והמרדכי בפ' ח"ה ס"ל דאפי' בטענת המגו א"ץ לישבע נגד העד שמכחישו כגון שיש לו נאמנות נגד ע"א לא אמרי' מגו דלא חציף להכחיש את העד וכן דעת הרמב"ן והריטב"א כמ"ש הכנה"ג אות קל"ב ע"ש וכ' מרן בתשוב' בס' אבקת רוכל סי' קמ"ט דהכי קי"ל עש"ב והרדב"ז בתשו' ח"ב סו' ת"ז כ' כלל זה ע"ש ומהרח"ש בתשו' ח"ג סי' י"ב וי"ג כ' וז"ל ואע"ג דהכא אינו מכחיש העד מ"מ נאמן במה שטען ונתן אמתלא במגו דא"ב מכחישו ואמר להד"מ וכ"ת דזה מגו הוי מגו דהעזה ולא אמרי' דלא בעי להכחיש משום דאין אדם מעיז פניו וכו' מ"מ מי שיעיין בס' הפוסקי' יראה דהא דלא אמרי' מגו דהעזה ה"ד לפטור משבוע' וכו' ע"ש ולא דק דהרי הרמב"ן והריטב"א והר"ן ס"ל דמגו להכחיש ע"א אפי' בלא שבועה לא אמרי' אבל מגו דהעזה בשבי' אמרי' כמבוא' בחי' הרמב"ן והריטב"א והר"ן בפ' כל הנשבעי' ובתשו' הריב"ש סי' שצ"ב ע"ש ונר' דס"ל דל"ד להכחיש העד שאינו נוגע בדבר למכחיש בע"ד וכ"כ התוס' בפ' הכותב בד"ה מגו וכו' דלא חציף להכחיש את העד כיון שאינו נוגע בדבר ע"ש ובא"ה סי' מ"ב במקדש בע"א כ' הב"ח דאם הא' אומ' שהיה קידושי' אלא כוונתו היה לשחוק וכו' דא"ץ לחוש דנאמן במגו שהיה מכחיש לעד וה' בית שמואל ס"ק ו' כ' דא"נ דהא דומה לאומ' חטפתי ודידי חטפתי דאינו נאמן במגו דהיה יכול להכחישו כמ"ש התוס' בפ' ח"ה בשם ריב"א ע"ש וליתא דהתם דוקא כיון דע"א מחייבו שבועה דאוריית' כך הוא הדין שישבע להכחיש העד או ישלם ואין מועיל לו מגו ליפטר אבל בלא"ה אמרי' מגו שהיה מכחיש את העד והרי בא"ה סי' קנ"ב דהאשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני נאמנת וכו' כ' ה' בית שמואל ס"ק י"א דאפי' יש ע"א שהיתה בחזקת א"א נאמנת וכו' דהפה שאסר וכו' מדקתני מתני' ואם יש עדים וכו' כמבוא' בסי' ז' גבי נשביתי וכו' ע"ש בב"י אלמא אפילו גבי א"א אמרינן מגו להכחיש ע"א (א"ה עמ"ש המחבר בסי' ס"ג ע"ש)

ס"ג מגו להכחיש ע"א התוספ' בפרק הכותב והר"ן בפרק כל הנשבעים והמרדכי בפרק ח"ה סבירא להו דאפילו בטענת המגו אין צריך לישבע נגד העד שמכחישו כגון שיש לו נאמנו' נגד העד א' לא אמרי' מגו דלא חציף להכחיש ע"א וכן דעת הרמב"ן והריטב"א כמ"ש הרב כנה"ג אות קל"ב עי"ש וכתב מרן בתשובות בספר אבקת רוכל סימן קמ"ט דהכי קיימא לן עש"ב ובפרק האשה שנתארמלה גבי ב' נשים שנשבו וכו' פירש רש"י שיש עדים שנשבו וכתב הרב פני יהושע משמע דבלא עדים נאמנת כל אחת לומר נשביתי וטהורה אני ואע"ג דחברתה ידעה שנשבית נאמנת במגו שהיתה מכחש' אות' ומכאן לכאורה נראה דהא דקיימא לן דלא אמרינן מגו במקום עד אחד ה"ד אם היה צריך לישבע להכחי' העד וצ"ל דבשבויה היקלו ולכאורה מוכח כן בהדיא מדתניא התם אני וחברתי טמאה נאמנת על עצמה ואין נאמנת על חבירתה ואוקי בדליכא עדים וכן לאוקמתא דר"פ מוכ' התם בהדיא דכי ליכא עידי שבויה אפילו עד אחד אמר טמאה היא אינה כלום כמ"ש רש"י שם מיהו כבר כת' הריב"ש סימן שצ"ב וז"ל אבל אם מפני הטעם האחר שאומרים קצת המפרשים דלא חציף איניש לאכחושי סהד' אם העד העיד דלאו דידיה חטף וזה מכחישו נאמן הוא בשבו' להכחישו דהשתא הא מגו דאי בעי אמר לא חטפי