ערך השולחן חושן משפט חלק ב קפ

וכו' ואי תפס לא מפקי' מיניה א"ל דההיא נמי כשתופס שלא בעדים מיהו ודאי התם לכאו' א"א לומר כן דא"כ אתה צ"ל דרישא דקתני אם אין כת"י יוצא ממ"א נאמנים אם תפס אפי' שלא בעדים מפקי' מיניה ואין זה נכון לומר כן כיון דאיכא שטר בידיה ומדינא לא בעי קיום דעדי' החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בב"ד אם תפס שלא בעדים לא מפקי' מניה דלא קרי בכי הא מגו במקום עדים כיון דאיכא עידי השטר דמסייעי ליה וכו' עכ"ל הרי המלוה שתפס נאמן במגו דלהד"מ אפי' עדים מכחישים אותו בטענה שטוען עכשיו כיון שעידי השטר מסייעין אותו לא הוי מגו במקום עדים וגם הראב"ד דס"ל שם דאם אין כת"י יוצא ממ"א נאמנים לפוסלו ואפי' תפס שלא בעדים מוציאין ממנו דמ"ל לשקר במקום עדים הוא וכולי נר' משום דס"ל עדים שחותמין על השטר לא מסייעי' ליה כיון שלא נתקיימה חתימת' אלא מפי עדים אלו שאמרו קטנים היו וכולי וא"כ אין העדים שבשטר מכחישים אבל בעלמא בב' כתי עדים המכחישי' לא הוי מגו במקום עדים כיון שיש עדים אחרים המכחישי' אותו מסייעיה ליה ואפ' דה"ד דאם בטענת שטוען עכשיו יש כתי עדים מכחישין זא"ז הו"ל תרי ותרי כמי אינן והלה עומד בנאמנותו וכה"ג כ' ה' פמ"א ח"א סי' פ"ב גבי שליש דאינו נאמן נגד העדים אם יש ב' כתי עדים והשליש אמר כא' מהם נאמן ע"ש אבל אם בטענת המגו יש ב' כתי עדים מכחישים זא"ז יש להסתפק דאפשר דלא אמרי' מגו דלא רצה לטעו' טענה להעיז פניו נגד העדים אף שיש ב' עדים שמסייעי' אותו והרמב"ם ספ"ט מה' אישות כ' א' אומר מקודשת וא' אומר לא נתקדשה לא תנשא ואם נשאת לא תצא שהרי היא אומרת לא נתקדשה וכו' וכ' המ"מ הטעם שכל שאין לה עד כלל חזקה שאין מעיזה פניה להכחיש העד דהא ליכא מאן דמפקיע לה אבל כשעד א' אומר כדבריה סומכת עליו לפיכך לא תנשא לכתחלה וכו' ע"ש אלמא אע"ג דמסייע לה אמרי' חזקה אין אשה מעיזה פניה לענין דאם נשאת לא תצא וה"נ א"ל דאין אדם מעיז פניו נגד ב' עדים אף שיש ב' עדים מסייעי' אותו לא רצה לטעון טענה הפך דברי העדים אבל אם בטענה שטען עכשיו יש ב' כתי עדים מכחישי' זא"ז נר' דאמרי' מ"ל לשקר לטעון טענה שמעיז פניו נגד העדי' דהיה לו לטעון טענה דאין העדים מכחישים אותו בה ודברי מהראנ"ח בתשו' ח"ב סי' מ' בראובן שטען שלא נשבע לקיים המכר ויש ב' כתי עדים מכחישים זא"ז א' מעיד שנשבע וא' אומר שלא נשבע דנאמן ראובן שלא נשבע במגו שהיה יכול לומר נשבעתי או מחלת לי השבו' דאע"פ שיש עדים מכחישים אותו בטענה שטוען עכשיו כיון שיש עדים אחרים מסייעי' אותו נאמן במגו דמחלת לי השבועה דבטענת המגו ליכא עדים כלל אבל אם בטענת המגו יש שני כתי עדים מכחישים זא"ז כגון הא דקי"ל בסי' מ"ו סל"ז ב' החתומים על השטר ומתו ואין כת"י יוצא ממ"א ובאו ב' ואמרו כת"י הוא אבל אנוסים היו או פסולים הרי אלו נאמנים וכו' אם הלוה הודה שהעדים שבשטר היו גדולים וכשרים אלא שטוען פרעתי יש להסתפק אם נאמן במגו שהיה אומר קטנים שהעדים מסייעי' אותו

וכ' שם מהראנ"ח וכיוצא בזה מצאתי בדברי המרדכי סוף קידושין בענין עדים מכחישים זא"ז בקידושין והבעל אומר שלא קידשה נראה להתיר מטעם אוקי תרי להדי תרי ואוקי אשה בחזקת היתר וכו' שהבעל אומר לא קידשתי ונאמן במגו דא"ב אמר קידשתיה וגירשתיה וכו' ע"ש והרואה דברי הגמ"ר שם מיירי בשטר קידושין וכו' והיה אותו שטר מקויים בהנפק בג' שהיו מעידים על חתימת העדים ובאו ב' מהם והעידו בב"ד שהעדים בשטר הקידושין העידו על כת"י והעדים החתומים בשטר קידושין מכחישי' עידי הנפק ואמרו מעולם לא חתמנו וגם בעל השטר המקדש עצמו מודה שהשטר של קדושין מזוייף הוא וכו' ע"ש א"כ א"ל דוקא התם נאמן במגו משום דאין העדים מכחישים אותו בקידושין

נ"ו מגו במקום עדים לא אמרינן נראה דה"ה בכת"י בשטר או כת"י שלא נתקיים אלא מפיו אינו נאמן בטענה אחרת במגו דמזוייף דלא אמרי' מגו לסתו' הודאתו כמו שהוכחתי בסימן פ"ב דין י"ב עש"ב

נ"ז מגו להכחיש עד אחד נראה דאם העד מכחישו בטענתו ודאי דלא אמרינן מגו לפטור משבו' דכתיב לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת וכו' אבל קם הוא לשבו' ותנא כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון עד אחד מחייבו שבועה בפרק שבוע' הדיינים כיון דאפילו במגו שנים מחייבים אותו ממון עד אחד מחייבו שבוע' וכן כתב מהר"י ן' מיגש דלא אמרינן מנו לפטור משבו' דהא איכא מגו בע"א ואפילו הכי משתבע והרא"ש בפרק כל הנשבעין כתב לא ידענא מאי מגו איכא ע"ש ונראה דאם טען לא לויתי ויש עד אחד שלוה איכא מגו דאי בעי אמר פרעתי ואפילו הכי צריך לישבע אלא אפי' אמרינן מגו לפטור משבוע' בעלמא בע"א גלי קרא דכל מקום ששנים מחייבים אותו ממון אחד מחייבו שבו' וה' פני יהושע בחידושיו בפרק האשה שנתארמלה הכריח מזה דסבירא ליה דגבי עדים לא שייך מגו ולא מטעם דמגו בשנים לא אמרינן אלא אפילו בעד אחד לא שייך מגו דלענין עדות לא שייך מגו וכן דעת הרא"ה והריטב"א עיין שם וי"ל בסימן ט' קיימא לן שטר שהיה ביד שליש והוציאו מתחת ידו בבית דין ואמר פרוע הוא אף ע"פ שהשטר מקויים נאמן שאילו רצה היה שורפו או קורעו וכו' משמע בהדיא בלא מגו כגון שמסרו לו בפני עדים אינו נאמן אבל מכח המגו נאמן אלמא בעד שייך מגו ובסימן ע"ב קיימא לן דעד אחד נאמן לומר שהיה תנאי אפי' כת"י יוצא ממקום אחר ואם כן יהא עד אחד נאמן לו' אנוס וכו' או פרוע וכו' במגו דתנאי דנאמן בכת"י יוצא ממקו' אחר כמבואר בסימן פ"ב עיי"ש ולמ"ד דלא אמרינן מגו מטענה שהיא מחלוקת ניחא דבפרק האשה שנתארמלה ר"פ סבירא ליה דאין עד אחד נאמן לומר תנאי וגם למאי דפסקי' כרב הונא בריה דר"י דעד א' נאמן כמה רבוות' סביר"ל דה"ד בשאין כת"י יוצא ממקום אחר אבל כשכתב יד יוצא ממקום אחר אין נאמנים ואם כן בשטר מקויי' אין עד אחד נאמן לומר אנוס הוא וכו' או פרוע במגו דתנאי דלא אמרינן מגו מטענה שהיא מחלוקת אבל רוב האחרונים סבירא להו דאמרינן מגו אפילו מטענה שהיא מחלוקת וכבר הוכחתי כן לקמן עיין שם ואם כן למאי דקיימא לן דעד אחד נאמן לומר תנאי וכו' אפי' כשכת"י יוצא ממקום אחר יהא נאמן לומר אנוס וכו' או פרוע במגו דתנאי מיהו אפ"ל דתנאי לא שכיח וקצת ראיה מדברי התוס' ריש גיטין בד"ה ואם וכו' שכתבו וז"ל אבל בממון טעני' מזוייף לנפרע שלא בפניו ומיתומים ומלקוחו' דאם לא כן לא שבקת חיי לכל בריה שיכול כל אדם לכתוב שטר מלוה וכו' מיהו מזה אין להוכיח דאפילו לא טעני' להו מזוייף טעני' להו פרוע כיון שהוא עצמו יכול לומר פרוע מגו דאי בעי אמר מזוייף וכו' וכתב מהר"ם שם דנ"מ במקום שאין יכול לטעון פרעתי כגון שמת בתו"ז השטר ע"ש וא"א אפילו בתוך זמן הרי יכול לטעון תנאי