ערך השולחן חושן משפט חלק ב קעט

ע"ש והוא לשיטתו דהא דנאמנים העדים ברישא מגו דא"ב שתקי היינו משום דאם ישתוק א' מהם אף יקיים חבירו השטר אינו כלום אבל לפי מ"ש עיקר דבשתיקה יסכימו ב' א"ש דה"נ נאמנים במגו דא"ב שתקי דוקא אבל בפ' הא"מ דאי בעי אמרי אהדרי' ללוה דצריך טענה הוצרכו לחלק בין עדים לבעלי דינים ע"ש

נ"ג מגו במקום עדים לא אמרינן בסוף פר' האשה שנתארמלה גבי עיר שכבשוה וכו' בעי רב אשי אמרה לא נחבאתי ולא נטמאתי מהו מי אמרי' מה לי לשקר או לא ומ"ש מההוא מעשה וכו' התם ודאי איכ' עדים דאיכא מיא הכא ודאי איטמי חששא הוא ובמקום חששא אמרינן מקשה ה' ל"א אמאי דס"ד תק"ל מתני' דאשה שאמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת והא הוי מגו במקום עדים ולא קשה מדי דמה לי לשקר לא אמרינן אבל הפה שאסר וכו' אמרינן שהרי כ' התוספות במתני' העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו וכו' נאמנים וז"ל וא"ת ולמה נאמנים והא מגו במקום עדים הוא דאנן סהדי שלא היו אנוסים וכו' וי"ל כיון דצריך קיום הכא לא חשיב כלל קיום מ"ש כת"י הוא זה כיון דאנהו גופיהו אמרי תוך כדי דבור קטנים או אנוסי' היינו אבל לקמן חשבינן להו כשני עדים כיון דכבר מקויים וכו' ובסיפא דאין נאמנים כ' הכא ליכא להק' דלהימנו במגו דא"ב אמרו פרוע הוא כיון דמקויים הוא הוי מגו במקום עדים וכו' ע"ש הרי אף על גב דחשיב מגו במקו' עדים אמרינן הפה שאסר וכו' וכן כתבו התוספות בקמא דף ע"ב בד"ה אין לך וכו' לאו מגו הוא כדאמרי' בההוא פ' מנין להפה שאסר הוא הפה שהתיר ופריך הא למה לי קרא סברא הוא וכו' ע"ש אם כן למאי דס"ד דהוי כמגו כמקום עדים ה"ד מגו דנחבאתי דמגו דאי בעיא אמרה וכולי אבל אמרה נשביתי וטהורה אני דאי בעיא שתקה והפה שאסר וכו' אמרינן ובזה ניחא מה שכתב רש"י בפ"ק די"ג לזו יש עדים וכו' ופירש"י לזו יש עדים שנבעלה דכיון שנשבית לבין הנכרים והם פרוצים בעריו' כולנו עדים שנבעלה והק' ה' ל"א אמרה נשביתי וטהור' אני אפילו ליכא עדים אמאי נאמנת מגו במקום עדים הוא עיי"ש אם כן א"ל דס"ד דלא אמרינן מגו דטענה אחרת אבל גבי נשביתי וטהורה אני אמרי' הפה שאסר וכו' ועוד דכבר כתב הריטב"א שם וז"ל ואף על גב דלא ידעי לה ממש קס"ד דכיון שהיא סבירה דריע' טענת' לו' בב"ד שהיא לבדה נחבאת אף על פי ששורת הדין שנאמנ' בכך מכל מקום אין לנו לומר בזה מה לי לשקר דהיא סבר' דאילו אמרה נחבאתי לא מהימנא ואין לומר מגו אלא כשהיה יכול לטעון טענה אחרת שיאמינוהו בית דין ושהיא ברורה לטוען שהטענה ההיא היתה ברורה לו וכו' עכ"ל וכה"ג אמרינן בפרק ח"ה גבי עובדא דרבה בר שרשום לקוחה היא בידי לא מצית אמרת דהא נפק קלא וכולי וכתבו התוספו' דאף על גב דאי אמרה לקוחה היא בידי מהימן מכל מקום לא הוי מגו וכו' וכענין זה בפרק ב' דקידושין מה אם ירצה לומר מזיד הייתי לא משוי נפשיה רשיעא פי' אינו אומר ברצון מזיד הייתי ואין כאן מגו אבל ודאי אם טען מזיד הייתי פשיטא דנאמן וכן כתב הרא"ש שם וה"נ ס"ד אף על גב דאם טענה נחבאתי נאמנת לא אמרינן מגו דטענה אחרת דהוי כעדים וכ"כ התוס' בכתובות דף י"ג בד"ה השבתנו וכו' כך מדברת בחזקת בעולה לענין שאם אמרה לכשר נבעלתי שאינה נאמנת במגו לפי שיריאה לומר לא נבעלתי וכו' עיי"ש וה"נ ס"ד דלא אמרינן מגו דנחבאתי מה"ט שיראה לו' כן דבעי' מגו מטענה ברורה אבל אמרה נשביתי וטהור' אני אדרבה טענה גרועה כדתניא התם לזו יש עדים ופי' רש"י דכיון דנשבית לבין הנכרים והם פרוצים בעריות כלנו עדים שנבעלה עיי"ש אם כן בנשבית וטהורה אני אינה נאמנת משום דהוי כעדים שנבעלה ואם כן אמרה נשביתי וטהורה אני שהיא טענה גרועה אמרינן מה לי לשקר אי בעיא אמרה לא נשביתי שהיא טענה מעליא נאמנת ואף על גב דקיימא לן כשיש עדים על גוף הטענה וקיימא לן כאביי דמגו במקום עדים לא אמרינן (עכ"מ)

נ"ד מגו להכחיש שני עדים לא אמרי' ה"ד כשהעדים לפנינו אבל כשאין העדים לפנינו לא אמרי' שהוא ירא לטעון כן שמא יבואו עדים ויכחישוהו כדמוכח מדתנן בר"פ האשה שנתארמלה ומודה ר"י באומר שדה זו של אביך ולקחתיה ממנו שהוא נאמן שהפה שאסר וכו' ולא אמרי שירא לכפור שמא יבואו עדים שהיתה של אביו כ' ה' שרש יוסף שרש ז' ענף ה' וא"ל ממ"ש התוס' במציעא די"ג בד"ה הא וכו' וא"ת לעיל דאר"י נפל ליד דיין הרי הוא בחזקתו ולא חיישי' לפרעו אע"ג דמשמע שהלוה בפנינו וטוען פרעתי וכו' ואמאי לא יהא נאמן לומר פרעתי במגו דמזוייף וכו' וי"ל דאין זה מגו טוב דמתירא פן יקיימנו ואע"ג דאינו מועיל לגבות מ"מ אינו טוען ברצון דבר שיכול להכחישו עכ"ל הרי אע"ג דאין העדים לפנינו אמרי' שירא הוא פן יבואו עדים ויכחישו אותו די"ל דהכא שאני כיון שהעדים חתומים על השטר חיישי' ע"ש וכבר הוכחתי בסי' פ"ב דאנן דקי"ל כמ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ונאמן לומר פרעתי במגו דמזוייף ולא אמרי' דחיישי' שמא יבואו עדים ויקיימו השטר א"כ אע"ג דהעדים חותמין על השטר וז"ל מהר"ם בתשו' הארוכו' סי' קס"ז וז"ל ונר' לרבי' שאדם נאמן במגו אע"ג דבמה שטוען השתא אין יכולים להכחישו ובטענת המגו יכולים העדים להכחישו וראיה לדבר מודה בשטר שכ' למ"ד דצריך לקיימו דנאמן לומר פרעתי במגו דא"ב אמ' מזוייף אע"ג דבפרעתי אין יכולים להכחישו ובמזוייף אין יכולים להכחיש עכ"ל ועי' בתשו' מהרימ"ט ח"א סי' ק"ה

נ"ה מגו במקום עדים וכולי אם יש ב' כתי עדים המכחישים זא"ז לא מקרי מגו במקום עדים מהראנ"ח בתשו' ח"ב סימן מ' וכתב הכנה"ג אות ס"ה דס"ל דכיון שיש עדים מכחישים אוקי תרי להדי תרי ונאמן בע"ד במגו ע"ש וז"ל מהר"ם בתשו' הארוכות סי' תס"ב ובנדון עדות גם ראובן הביא ב' עדים אחרים והכחישו את אלו וכו' ולא היה אב יורש ממילא גם אם היה לוי קיים והממון בידו היה צריך להחזירו להאב אע"פ שהשליש נאמן וגם מגו שהיה יכול לומר נתתי הממון לראובן וכו' וגם מגו במקום עדים לא אמרי' ואל ישיבני אדם שכבר אמרתי אוקי תרי להדי תרי וכאילו אין שם עדות דמי דנהי דבעת פסק דין נפסוק כך מ"מ בעת דיבור שלא היה מגו להכחיש דברי העדים קודם שבאו העדי' להכחיש ומנו כזה לא אמרי' וכו' עכ"ל הרי דאם כשטען היו ב' כתי עדים מכחישין זא"ז נאמן במגו ולא מקרי מגו במקו' עדים משום דאוקי תרי בהדי תרי וכאילו אין כאן עדים דמי אבל אם לא באו עדים להכחיש עדים הא' (א"ה עכ"מ ובלשון מהר"ם שהביא המחבר נר' שיש קצת גמגום ועתה אין הספר מצוי בידי כדי שאעתיקנו כהוגן) וכ"כ הרשב"א הובא בס' א"ז לכתובות ד' ט"ז ע"ב גבי זימנין דתפסה ר' וכו' וז"ל והא דאמרי' לקמן גבי ב' החתומים על השטר ומתו ובאו שנים אחרים ואמרו כת"י הוא זה אבל אנוסים היו וכו' אם כת"י יוצא ממ"א אינם נאמני'