ערך השולחן חושן משפט חלק ב קעח

עוד הריטב"א בכתובות ד' נ"ז ע"ש א"כ במקום עדים ממש לכ"ע לא אמרי' מגו ולרבה נמי מתני' אפי' למ"ד הטוען אחר מעשה ב"ד נאמן לומר פרעתי ואינו נאמן לומר אלמנה נשאתיך במגו דפרעתי דמגו במקום עדים ממש מכחשים אותו לא אמרי' וכ"כ בס' א"ז בפ' ח"ה גבי זה אומר של אבותי וכו' ע"ש ודלא כה' שבות יעקב בדיני מגו ע"ש מיהו בתשו' הרשב"א הביאה מר"ן הב"י סי' ע"א מחו' כ"ו שכ' וז"ל משא"כ ראובן נאמן לומר החזרתי מגו דא"ב אמר נאנסו דבר ברור הוא זה האמינו בשני עדים כשרים ואלו באו שנים והעידו שלא החזיר אינו נאמן במגו דנאנסו דהא קי"ל כמ"ד מגו במקום עדים לא אמרי' וכו' וכ"כ בתשו' הרשב"א ח"ד סי' ס"ח ע"ש משמע דאפי' בעדים מכחישים אותו ממש פליגי אלא דקי"ל כמ"ד מגו במקום עדים לא אמרי' ועי' בה' שרש יוסף נ"א מגו במקום עדים אם יש שני כתי עדים המכחישים זא"ז לא אמרי' מגו במקום עדים מהראנ"ח בתשו' ח"ב סי' מ' והביאו הכנה"ג אות קס"ה וכ' דס"ל כיון שיש עדים מכחישים מוקמי' תרי בהדי תרי ונאמן הבע"ד במגו ע"ש וכ' ה' שרש יוסף ענף ח' כיון דתרי ותרי נינהו ואוקי ממונא בחזקת מריה וא"כ להוציא ודאי הוי מגו במקום עדים ואם להחזיק ל"ל מגו בלא"ה אין מוציאין מיד המוחזק ע"ש ובר"פ האשה שנתארמלה גבי ב' חתומים על השטר ובאו ב' מן השוק ואמרו אנוסים היו וכו' אם כת"י יוצא ממ"א אין נאמנים אר"ן אוקי תרי בהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה וכ' הריטב"א וז"ל והא דאמרי' אי תפש לא מפקי' מניה יש שפי' דוקא תפשו בלא עדים דא"ל מגו דיכול לומר תפשתי וכדין תפשתי ועדים האחרונים שקר הם מעידי' וכו' וכ"ת אם כשתופס בלא עדים דא"ל מגו אפי' רישא נמי אמאי מפקי' מניה וי"ל דברישא כיון דהאי שטרא תפיס והאי שטרא חספא בעלמא הוא אין כאן מגו וכו' מיהו אי טעין ואמר אנא אמלוה תפיסנא ולא משום האי שטרא השתא ודאי איכא מגו וכו' ע"ש מבואר דס"ל דשני כתי עדים אמרי' אוקי תרי להדי תרי ונאמן המלוה לומר דעדים אלו שקר הם מעידים במגו ולא חשיב מגו במקום עדים כיון שיש עדים מסייעים אותו אבל כשאין כת"י יוצא ממ"א אפי' תפס בלא עדים אינו נאמן דהוי מגו במקום עדים אחרונים כיון שנאמנים הם לקרוע השטר אבל למאי דקי"ל דכת"י יוצא ממ"א אפי' תפס בעדים אין מוציאין מידו נר' דאם אין כת"י יוצא ממ"א דוקא אם תפס בעדים קורעין השטר אבל אם תפס שלא בעדים נאמן במגו וכ"כ הש"ך בסי' מ"ו ס"ק צ"ה ולא מהני תפיסה בעדים משמע דתפיסה שלא בעדים מהניא ואע"ג דעדים אחרונים נאמנים לקרוע השטר מ"מ המלוה נאמן במגו ולא הוי מגו במקום עדים וכן מצאתי להרשב"א הובא בס' א"ז לכתובות ד' י"ו גבי זימנין דתפסה מאתים וכו' וז"ל והא דאמרי' לקמן גבי שנים החתומים על השטר ומתו ובאו ב' אחרים ואמרו כת"י הוא אבל אנוסים היו וכו' אם כת"י יוצא ממ"א אינם נאמנים וכו' ואם תפס לא מפקי' מיניה א"ל ההיא נמי כשתפס שלא בעדים מיהו ודאי התם לכאו' א"א לומר כן דא"כ אתה צריך לומר דרישא דקתני אם אין כת"י יוצא. ממ"א נאמנים אם תפס אפי' שלא בעדים מפקי' מיניה ואין זה נכון לומר כן כיון דאיכא שטר בידיה ומדינא לא בעי קיום דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בב"ד אם תפס שלא בעדים דלא מפקי' מיניה דלא קרי' בכי הא מגו במקום עדים כיון דאיכא עידי השטר דמסייעיה ליה וכו' עכ"ל הרי דס"ל דאפי' אין כת"י עידי השטר יוצא ממ"א אם תפס המלוה שלא בעדים נאמן מטעם דא"ץ קיום מדאורייתא דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בב"ד והם מסייעים אותו ולא הוי מגו במקום עדים וכן דעת הר"ן שם הביאו מרן הב"י סי' מ"ו דאפי' אין כת"י יוצא ממ"א אם תפס בלא עדים נאמן לומר שעידי השטר הם נאמנים במגו ע"ש ועיין בהרב עדות ביעקב סס"י מ"ו

נ"ב מגו במקום עדים כ' התוס' בפ' האשה שנתארמ' במתני' דהעדי' שאמרו כת"י הוא זה אבל אנוסים וכולי אין נאמנים הכא ליכא להקשות דלהימניה במגו דאי בעו אמרו פרוע הוא וכולי ועוד דבשנים לא אמרי' מגו וברישא נאמנים משום דאי בעו שתקי וכ' ה' פני יהושע נ"ל דהא דבשנים לא אמרי' מגו משום דאין אדם יודע מה שבלב חבירו מש"ה לא שייך מגו דפרוע דכל א' מעדים סובר שמא חבירו לא יאמר פרוע ועד אחד בפירעון לא מהני מידי אבל ברישא הוי מגו דאם ישתוק א' מהם אף אם יקיים חבירו השטר לא הוי קיום השטר בעד א' לא מהני ע"ש וכ"כ הרשב"א לכתובות סוף ד' י"ט גבי שנים החותמין על השטר ומתו ובאו ב' מן השוק ואמרו אנוסים היו וכו' וז"ל וא"ת השתא נמי להימניה משום מגו דא"ב פסלו לעדים עצמם וי"ל דבעדים לא שייך מגו שאין מנו אלא באחד אבל בדבר שאינו מתקיים אלא בעדות שניהם לא שייך מגו דדילמא בטענה זו הושוו שניהם בטענה אחרת לא יהיו שניהם לדעת א' ואינו דומה למתני' דכת"י הוא זה אבל אנוסים היינו וכולי דנאמנים משום הפה שאסר דהתם ביטולו של שטר תלוי הוא אפי' בדעת א' מהם דמה אלו רצה הא לומר אינו כת"י ובטל השטר עכ"ל וכן חי' מהר"י מינץ סימן ג' והוכיח כן מדברי התוס' גבי עדים שאמרו אמנה היו דברינו וכולי והק' אמאי לא מהימני במגו וכו' ותי' ר"י וכו' ולא תי' דלא אמרי' מגו בב' עדים כמ"ש בד"ה ואם וכו' אלא ודאי יש לחלק דוקא בב' כתי עדים המכחישים זא"ז דעד א' אינו כלום דצריך ב' עדים לכוון דבריהם לא אמרי' מגו דאין א' יודע וכו' אבל גבי אמנה היו דברינו כיון דמיירי שאין כת"י יוצא ממ"א א"כ איזה מהם שאומר אין זה כת"י אין השטר כלום ע"ש ותמהני דמתני' היא העדי' שאמרו כת"י הוא זה אבל אנוסים היינו וכולי הרי אלו נאמנין אלמא אמרי' מגו בשני עדים וצ"ל משום דביטול השטר תלוי בדעת א' מהם וה"נ גבי מודעה היו דברינו אמרי' הפה שאסר וכו' ול' הר"ש שכ' דגם שתיקה א"ל יסכימו לדבר אחד וכו' כבר כתב הש"ך אות י"ט שהוא מגומגם דמה שייך הסכמת חבירו בזה אפילו לא יסכים חבירו מ"מ אם ישתוק הוא אין כאן עדות ע"ש אך ק' שהרי התוס' שם בד"ה מחמת נפשות וכו' כ' וא"ת וכי יאמרו קטנים היינו או אנוסים מחמת ממון היינו ליהמנו במגו דאנוסים מחמת נפשות וכו' וי"ל דבב' עדים לא אמרי' מגו כדפי' לעיל עכ"ל הרי דאפי' ביטול השטר תלוי בדעת א' מהם דאם יאמר אנוס הוא מחמת נפשות הוי שטר בעד א' לא אמרי' מגו ובפ' האשה שנתארמלה גבי עד א' אומ' ובפ' הכותב ד' פ"ה דאמרי' דמגו דיכול לומר להד"מ יכול לומר סטראי נינהו כ' ה' פני יהושע משמע שהם רבים וא"כ י"ל על התוס' שכ' דלא אמרי' מגו בשנים דאין א' יודע מה בלב חבירו וא"כ אמאי אמרי' הכא מגו בב' ויש לחלק דדוקא בב' עדים לא אמרי' מגו משא"כ בבעלי דינים וכ"כ התוס' בפ' הא"מ