ערך השולחן חושן משפט חלק ב קעג

מגו שהרי בא לתבוע גם הקרקע ע"ש וכ"כ בעה"ת שער נ"א חלק ח' בשם הר"ן בר' מאיר ע"ש וכ"כ התוספות במציעא ד' ק"י בד"ה א"ל וכו' והתוס' בכתובות ד' ט' בד"ה לא וכו' כמ"ש לשונם לעיל בס' ט"ל ע"ש וכ"כ הר"ן בפ' האומר גבי קדשתי את בתי וכו' ע"ש אבל התוס' בב"ב ד' קל"ד גבי האומר זה בני דנאמן במגו דבידו לגרשה כ' התוס' וז"ל אע"ג דהאי מגו לא חשיב שאם היה מגרשה היה פוסלה מן הכהונה והשתא שאומר זה בני לא פסול לה מ"מ חשיב מגו לפוטרו מיבם עכ"ל נר' דס"ל דאמרי' מגו לחצי טענה אע"ג דבטענתו לא פסלה מן הכהונה נאמן לפוטרה מיהא ביבם במגו ומהרא"ש סי' כ"ה כ' בשם רב א' דזה שאמר זה בני כונתו לפוטרה מן היבם ולא איכפת ליה אם נאסרת לכהן וזה אמת ע"ש וז"ל ר' יונה בעליות לפטור את אשתו מן היבום איצטריך ליה וכ"ת הא נמי פשיטא דנאמן לומר זה בני לפטור את אשתו מן היבום מגו דא"ב פטר לה בגיטא וכדפרכי' ליורשים פשיטא משום דאיכא מגו י"ל להכי איצטריך וכו' אין כאן מגו מעליא דלא ניחא ליה למיפטרא בגיטא ולפוסלה מן הכהונה לכך הוא אומר זה בני לפוטרה מן היבום ושלא תיפסל מן הכהונה ע"י גירושיה קמ"ל דמהימן ומגו מעליא הוא דמאי איכפת ליה אי פסלה מן הכהונה ע"י גירושיה וכו' עכ"ל הרי דהוי מגו מעליא משום דלא איכפת ליה אי פסלה מן הכהונה ומשמע דנאמן בטענה דזה בני להתירה אף לכהונה וכ"נ דעת רשב"ם ד' קליה שם והא אמר ר"ח וכו' מיהו לכהן אסורה וכו' שהרי אינה נפטרת בטענת יש לי בנים וכו' משמע דבטענת יש לי בנים מותרת לכהונה וה' ח"ה שם כתב דמדברי התוס' אין נראה כן אלא כיון דבטענת יש לי בנים אינ' נאמנת רק משום דבידו לגרשה וכולי להתירא לכהן אין כאן מגו ע"ש וליתא שהרי כתבו התוס' שם בד"ה חדא וכו' ואור"י דשפיר גם כן רבה דאף לכהן הדיוט אסור' דהא מטעם שאמר גירשתיה היה מתירה ולא שהיה אומ' שהיו לו בנים דאם כן היה נאמן כדתנן במתני' וכו' עיין שם משמע בהדיא דאם אמר שהיו לו בנים נאמן להתיר' לכהן והרב כנה"ג בח"מ סימן רע"ט הגב"י דחה דברי מהרא"ש דס"ס למה מותרת לכהן כיון דהמגו לא מהני רק לפוטרה מן היבום ולא קשיא מדי כיון דלא איכפת ליה אם תאסר לכהן ונאמן בטענה דיש לו בנים ממיל' מותרת היא לכהונה ומ"ש ה' כנה"ג שם כוונת התוספות דוקא לפוטרה מהיבום שלא ייבם אותה אבל לא מהני מגו לפוטרה בלא חליצה כיון דמגו גרוע ע"ש ליתא דמדברי התוספ' דף קל"ה מוכח בהדיא דפטורה אף מן החליצה ולא חיישינן לה דאומר זה בני נאמן והתם אמר רב יוסף דהשתא דאמרת דאמרינן הואיל בעל שאמר גירשתי נאמן הואיל ובידו לגרשה ואומר גרשתי אותה נאמן לגמרי לפוטר' בלא חליצה דהוי מגו מעליא וכבר הכריח כן הרמ"ה שם סימן קס"ב וז"ל וש"מ מי שאמר בשעת מיתתו על א' שהוא בנו או שאמר יש לי בן נאמן לפטור את אשתו מן היבום ואצ"ל בבריא ואף על גב דמוחזק לן דאית לי אחי ואפילו חליצה נמי לא בעי דאס"ד בעיא חליצה מאי רבות' דאשמעינן אף ע"ג דמוחזק לן דאית ליה אחי' מאי אהני לן אלא ע"כ הא קא משמע לן דאף על גב דמוחזק לן דאית ליה אחי לא נטרי' להו אלא משתריא לשוק בלא חליצה וכו' עכ"ל וכן מוכח התם דאמר רב יוסף דהשתא דאמרת דאמרי' הואיל בעל שאמר גירשתי את אשתי נאמן הואיל ובידו לגרשה וההיא נאמן לגמרי לפוטרה בלא חליצה דהוי מגו גמור וה"נ האומר זה בני נאמן לגמרי דמינה ניליף:

מ"א מגו דהעזה כ' הריב"ש וז"ל ואף אם היה משה חי והיה תובע הכוס הזה נאמן לומר מנה לי ביד אביך וע"כ אני תופס כיון דליכא עידי פקדון וראה ואע"פ שאין להאמינו כאן במגו משום דהו"ל מגו דמעיז לשאינו מעיז אפ"ה בשבוע' מהימן כמ"ש המפרש' דבשבועה אמרי' מגו דמעיז לשאינו מעיז כדמשמע מההוא עובדא דהנהו עיזי וכ' וכ"כ הרמב"ן בחי' שבועות שלו בסוף המסכתא וכן הסכמת האחרונים ע"ש וכ"כ הר"ן בפ' כל הנשבעי' בסוגיא דשבועת השומרים דחייבה רחמנא היכי משכחת לה וכו' וכ"כ הריטב"א בחי' גבי ל"ש אלא ששכרו בעדים וכו' וז"ל מיהו הא ודאי ק' היכי אמרינן מגו ממעיז לשאינו מעיז דאילו אמר לא שכרתיך היה מעיז פניו וכו' ומורי הרא"ה כ' דכי אמרי' הכא דיכול לומר שכרתיך ונתתי לך שכרך בשבועה הוא ומעיז לשאינו מעיז נאמן בשבועה כדגמ' מודה מקצת וכו' והר"י תי' דכי טעין שכרתיך ונתתי לך שכרך בבריא איכא קצת העזה אע"ג דלא מעיז כולי האי כאלו אמר לא שכרתיך אפ"ה אמרי' בה מגו דמאן דמעיז במקצת מעיז הרבה ואינו מחוור ויותר נר' דברי ר' האיי דהכא כיון דכולה תקנתא דשכירו היכא דאיכא מגו כל דהו אוקמא רבנן אדין תורה עכ"ל הרי דס"ל דאמרי' מגו ממעיז לשאינו מעיז לפטור עצמו מהממון אבל לא לפטור מהשבועה וא"כ למאי דקי"ל דלא אמרי' מגו דלפטור משבועה אין חי' דלפטור ממון אפי' מגו דהעזה אמרינן ולפטור משבועה אפילו מגו מעיז לשאינו מעיז לא אמרינן

ומהר"ם הלוי בתשו' מהרימ"ט ח"א סי' ס"א הוכיח דמגו דלהד"מ חשיב כמגו דאי בעי שתיק אמרי' אפי' להוציא דהא באומר לחבירו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו נאמן במגו דלהד"ם אלמא אע"ג דקרקע בחזקת מרא קמא ואין זה זוכה אלא מכח המגו אמרי' מגו להוציא כיון דעיקר החיוב ע"פ והסכים עמו ה' נתיבות משפט ד' קפ"ח עש"ב וא"כ א"ל דה"נ נאמן לומ' שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו במגו דלא היתה של אביך מעולם אע"ג דהבן יודע שהיתה של אביו והוי מגו דהעזה להוציא קרקע מחזקת בעליו מה"ט דמגו דלהד"ם אלים מיהו א"ל בפ' כל הנשבעין א"ל רבא מאי מעליותא א"כ שביתת השומרים דחייב רחמנא היכי משכחת לה מתוך שיכול לומר להד"ם יכול לומר נאנסו דהפקיד ליה בעדי' מתוך שיכול לומר החזרתי לך יכול לומר נאנסו דאפקיד ליה בשטר' מכלל וכו' מוכח דאין חי' בין מגו דלהד"ם למגו דטענה אחרת דא"כ אימא דוקא במגו דלהד"ם אמרינן מגו דהעזה דא"כ אימא דדוקא אמרינן דנאמן לומר נתתי לך שכרך במגו דלהד"ם אע"ג דהוי מגו דהעזה אבל מגו דטענה אחרת לא אמרינן מעיז לשאינו מעיז ושבועת השומרים דאפקיד בעדים בלא שטר היא והרא"ש והריטב"א שם כ' דאנן דקי"ל דשבו' השומרי' אפי' במפקיד בלא עדים דמגו דלהד"ם הוי מגו דהעזה ושאני שבועת שכיר דתקנת חכמים היא ובמגו כל דהו אוקמי' אד"ת ע"ש א"כ משמע דאין חי' בין מגו דלהד"ם בין מגו דטענה אחרת דמגו דהעזה לפטור משבועה לא אמרי' אפי' מגו דלהד"ם אבל לפטור מממון אפי' מגו דטענ' אחרת אמרי' וראיתי בתוספות הרא"ש במשנה והובא בס' א"ז לכתובות שם שכ' וז"ל פירש"י שאינו יודע שהיה של אביו ונראה דאפילו יודע אפילו הכי מהימני' ליה וכו' וא"ת אי טעין טענת בריא שהיתה של אביו אם כן ליכא מגו דאי הוה אמר לא היתה של אביך מעולם היה מעיז פניו אבל השתא לקחתיה ממנו אינו מעיז דהא לא ידע אם