ערך השולחן חושן משפט חלק ב קעב

איצטריך קרא משום דאינו נאמן במגו במקום חזקה או עדים וא"א לר"י נמי קש' ל"ל יכיר כיון דאמר זה בני בכור הוא משקר שיש עדים שזה נולד קודם לו הרי גילה דעתו שרוצה ליתן לזה במתנה פי ב' והרמ"ה בפרק י"ן סימן ק"י כתב וז"ל למאי וכולי אא"ב כי איצטריך קרא לאשמעינן כשהיה א' מוחזק שהוא בכור ואמר האב על א' קטן ממנו שהוא בכור דמהימן לאחזוקי בגדול דממזר ניחא אלא א"א איצטריך קרא לאשמעינן דצריך היכרא כגון שאין ידוע איזה מהם גדול מחבירו וכולי ל"ל קרא לא יהא וכו' ש"מ דלר"י אי אמר על הקטן שהוא בכור ה"ל הגדול ספק ממזר דאס"ד לר"י נמי כי אהני יכיר למיהב פי ב' בלחוד הוא דאהני ליה מ"ש דק"ל לרבנן לר"י נמי תק"ל יכיר ל"ל אי בעי למיתב ליה פי שנים מי לא יהיב אלא כי איצטריך יכיר למיפסליה וכו' עש"ב הרי דלר"י נמי אפילו מוחזק זה שהוא בכור אמרי' מגו במקום חזקה וכן כתב הרמ"ה שם דהא קיימא לן דל"ש בממון ול"ש באיסור כל היכא דבידו לעשות אותו דבר שהוא מעיד עליו נאמן ובר"פ האשה רבה מוכח דאפילו אתחזק איסורא נאמן וכן כ' הרא"ש בפ' הניזקין ונתבאר בי"ד סימן קכ"ז ע"ש ואם כן אפילו במקום חזקה נאמן במגו דבידו לעשות אלא דלר"י איצטריך קרא דאפי' מוחז' זה בכור בעדים שנולד קודם נאמן לומר על הקטן שהוא בכור דממילא הוי הגדול ממזר כמ"ש הרמ"ה שם סימן ק"ט ע"ש אבל הרמב"ן אפשר דסבירא ליה דלר"י איצטרי' קרא לאשמעינן דנאמן לומר על הקטן שהוא בכור לפסו' הגדול אבל לענין פי ב' לא צריך קרא דאפי' משקר הוי מתנה דהאומר זה בני הוא הוי ל' מתנה כמ"ש מהרימ"ט סימן נ"ו עיי"ש אבל לא אמרינן מגו דבידו לגרשה אף על גב דהוי לחצי טענה כדאמרינן גבי בכור דנאמן על הנכסים שהם בידו ליטול פי שנים במגו דבידו ליתנם לו וכן כתב רשב"ם בפרק י"ן בד"ה לגרשה וכו' דמגו דא"ב יהיב לי במתנה כי אמר נמי בני הוא וירשני נאמן ואי משום נכסים הבאים לאחר מכאן ודאי אינו נאמן דהא ל"ל מגו וכו' הרי דנאמן על הנכסים שהם עכשיו בידו במגו דיכול ליתנם לו אף על גב דהוי מגו לחצי טענה ובפרק ח"ה גבי אר"ן הדרא ארעא וכו' נראה דסביר"ל דלא אמרינן מגו לחצי טענה כמו שכ' הרמב"ן שם ולפי מ"ש נראה דסביר"ל דמגו דטענה אחרת לא אמרי' מגו לחצי טענה אבל מגו דבידו אלים ולכך נאמן לומר זה בני ליורשו במגו דבידו ליתן לו במתנה כמו שחילק הרמב"ן והרשב"א והר"ן במגו במקום חזקה וכן ריא"ז בפרק י"ן שכתב בשם מז"ה דאינו נאמן להתירה אלא לישראל שיכול להתירה לו בגיטא אבל לא לכהן שאינו יכול להתירה לו בגיטא ע"כ נראה דסבירא ליה דהאומר זה בני נאמן להתיר אשתו לישראל במגו ולא לכהן דליכא מגו דאמרי' מגו לחצי טענה אפשר דה"ד במגו דבידו לגרשה אבל מגו דטענה אחרת לא אמרינן לחצי טענה וכן כתב הר' בני יעקב בתשוב' סס"י לדעת הרמב"ם וריא"ז דלא אמרינן מגו לחצי טענה עיין שם באורך

וה' כנה"ג בדיני מגו אות קע"ב הביא דברי התוס' הרמב"ן דפ' ח"ה דלא אמרי' מגו לגרוע ושם באות פ"א כ' מגו לחצי טענה כגון זה בני לפוטרו מן היבום להתירה לישראל ולא לכהן מגו דבידו לגרשה לדעת התוס' אמרי' ולדעת הרמב"ן וריא"ז לא אמרי' ע"ש ונראה דה"ד במגו דבידו דהתוס' ס"ל דאלים כעדי' ואמרי' אפילו לחצי טענה ומדברי ריא"ז אדרבה נראה קצת דס"ל דאמרינן מגו לחצי טענה דאל"כ אף לישראל לא הו"ל להתיר מיהו אפשר דלא חשיב ליה מגו לחצי טענה משום דאין הבעל מקפיד אם תאסר לכהן אלא לפוטרה מן היבום כמ"ש הרמב"ן בחי' שם אלא דסובר ריא"ז שאין מאמינים אותו אלא להתירה לישראל דאיכא מגו ולא לכהן ומ"מ נראה דמגו שהיה יכול לטעון טענה אחרת לחצי טענה לכ"ע לא אמרי' וכן תפס מהרח""ש ח"א סי' א' ומהרימ"ט ח"א סי' ס' וסי' ע"ג ע"ש והרמב"ם פ' ו' מה' אישות ומרן בא"ה סי' ק' סי"א כ' א"ל הבעל כך היה גירשתיה ונתתי לה כל הכתובה עיקר והתוס' וכולי מתוך שיכול לומר לא גירשתי ולא יתחייב בתוס' נאמן ומשביעה בנק"ח ונותן לה את העיקר ונשבע הוא שבו' היסת על התוס' עכ"ל הרי אפילו טוען לפטור עצמו מכל הכתובה נאמן על התוס' בלבד דאמרי' מגו לגרוע טענתו וכן הק' מהרימ"ט ח"א סי' ק"ה וכ' הר' שע"ה שם נר' שחשב דזה מוסכם ולא אמרי' מגו לחצי טענה ואינו כן דהרי התוס' בפרק י"ן דס"ל דאמרי' מגו לחצי טענה וא"כ נר' דרבי' הכי ס"ל ע"ש וכבר כתבתי בסי' ס"ב דבעל התרומות סוף שער ו' כ' בשם הר"ן בר' מאיר דדעת רבי' דלא אמרי' לגרוע טענתו וכמ"ש בשער נ"א עיין שם ובס"פ הכותב דאמרי' מגו דיכול לומר לא גירשתיה וכו' כתב הרמב"ן בס' א"ז וז"ל איכא דק"ל והא אמר רב המנונא אשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת ואף ליטול כתובתה וכו' ויש מי שאומר נאמנת היא ליטול כתובתה ואינה נאמנת ליטול תוס' וכ"כ ר"מ הספרדי ובהכי מתרץ קושיין וכו' ע"ש הרי דהרמב"ן דס"ל דלא אמרי' מגו לחצי טענה ניחא ליה לדעת רבי' דאמרינן הכא מגו דלא גירשתיה נאמן מיהא על התוס' דהוי לחצי טענה ונר' דס"ל דמגו דלהד"מ והפה שאסר וכולי אמרי' לחצי טענה שהרי כ' הרמב"ן בפ' ח"ה גבי הדרא ארעא והדרא פירי וכו' כתב וז"ל וא"ת הא אמרי' דהיכא דליכא סהדי דאכל מהימן לומר אכלי ודידי אכלי מגו דא"ב אמר לא אכלי מעולם ומפסיד ארעא וכבר פי' הר"ש וכולי וי"א שא"צ לדברי הר"ש בזה דהתם כיון דליכא סהדי דאכל ואי שתיק מיפטר כי אמר אכלי ודידי אכלי הו"ל הפה שאסר הוא הפה שהתיר ואע"ג דכי טעין לקוחה היא בידי אלומי אלמוה לטענתיה מהימן שהרי כל עצמך אינך יכול לתובעו פירות אלא על פה הודאתו אבל היכא דצריך טענה כגון באו עדים שאכל לא אמרי' בה מתוך שיכול לגרוע טענתו יהא נאמן וכו' ע"ש הרי דס"ל דאמרי' הפה שאסר וכולי לחצי טענה שו"ר להרב נתיבות משפט דף ר"ס שתי' דה"ד בשאין הטענות שוות מחמת עצמם כגון התם שזה תובעו גוף הקרקע ואומר לקוחה היא בידי דלא שייך למי' מ"ל לשקר על הפירות אי בעי טעין לפירות ירדתי דאה"ן דמשקר אלא שבחר בטענה זו שרצונו לשלם בגוף הקרקע אבל הכא דשני הטענות שוות מחמת עצמן בין שטוען לא גירשתיה מעולם בין שטוען גירשתיה ונתתי לה כל הכתובה ודעתו ליפטר מעיקר ומתוס' אלא דכשאומר לא גירשתיה אינו נאמן ואם ידע דבאומרו לא גירשתיה יתחייב בעיקר מיהא אמרי' וכו' ולכאור' נר' קצת ראיה דבפ' י"ן אמרי' בעל שאמר גירשתי את אשתי למפרע פלגי' דיבוריה דנאמן להבא במגו דבידו לגרשה וא"א מנו לחצי טענה הוא שהוא רוצה לפוטרה מזנות דלמפרע ואתה מאמינו על זנות דלהבא ולא למפרע אלא ודאי (עכ"מ)

מ' מגו לחצי טענה לא אמרי' כ"כ התוס' בבתרא ד' ל"ג בד"ה ואי וכו' והרמב"ן בחי' שם גבי ההוא דאמר זבינתא מנך ואכלתי' שהרי אר"ן הדרא ארעא ופירי ואמאי לא יהא נאמן במגו דלפירות ירדתי דאין זה