ערך השולחן חושן משפט חלק ב קעא

לומר פרעתי וי"ל דאין זה מגו דאם טוען פרעתי לא היה נאמן אמנה ומאתים רק התוספת לבד לכך טען ב' כתובו' וכו' כדי שלא יצטרך לפרוע כלום ע"ש ונראה משו' דלא אמרינן מגו לחצי טענה ואינו נאמן אפילו (עכ"מ)

והתוס' בר"פ האשה שנתארמל' דף י"ו ע"ב ד"ה וליחוש וכו' כ' וז"ל אלא אפי' למ"ד דלא מצי טעין אחר מעשה ב"ד מפסיד במה שכתובתה תחת ידה שאם תתבענו פעם אחרת ולא יהיו עידי הינומא יהא נאמן במגו לומר פרעתי מנה במגו דא"ב אמר אלמנה נשאתיך וכו' וכ' ה' ח"ה ר"ל באומר פרעתי הכל יהא נאמן מיהא על מנה במגו דאלמנה נשאתיך ע"ש וא"נ כן דכבר הוכיחו התוס' דלא אמרי' מגו לחצי טענה אלא דוקא אם יטעון פרעתיך מנה וכ"כ הר"ן בפ' האומר גבי קדשתי את בתי וז"ל וא"ת אמאי לא יהא נאמן לומר נשבית ופדיתיה במגו דקדשתי וגרשתי ותי' כיון דטענת נשבית פוסלה אפי' מתרומה לא נאמן אף לפוסלה מכהונה ומגו לחצי טענה לא אמרי' וכו' וה' פני יהושע בחי' ד' ס"ד כ' נלע"ד דבלא"ה אין כאן מגו שאם יאמר קדשתי' לפ' וגרשתיה א"כ אוסרה בקרובו של פ' ואפ' שאין בדעת האב לאוסרה עליהם וכו' ועוד דאם יאמר קדשתי' וגרשתיה ע"כ צ"ל בפני פ' ופ' קידשתיה והלכו להם למ"ה או מתו ולא מיקרי מגו דלא שכיח כלל ואמרו הרוצה לשקר ירחיק עדיו וכו' ע"ש וכעין זה כ' הרא"ש בפ' שבועת הדיינים באומר אל תפרעני אלא בפני עדים אע"ג דנאמן לומר פרעתיך בפני פ' ופ' שמתו מ"מ אין זה מגו טוב כי יאמרו הרוצה לשקר ירחיק את עדיו ע"ש וה"נ כיון דאינו נאמן לומר קידשתי' אלא בפני פ' ופ' והלכו למ"ה ומתו לא מהני לענין מגו שיאמרו הרוצה לשקר ירחיק את עדיו אבל הר"ן אזיל לטעמיה שכ' בפ' שבועת הדייני' באומר אל תפרעני אלא בעדים אע"ג דנאמן לומר פרעתיך בפני פ' ופ' אינו נאמן לומר פרעתיך ביני ובינך משום דאנן סהדי דלא פרע בלא עדים והוי מגו במקום עדים ע"ש ואפשר משום דס"ל דאפי' לא א"ל בפני פ' ופ' אלא פרעתיך בפני עדים שמתו נאמן כמ"ש הרא"ם בתשובות ח"ב סימן ל' דלאו דוקא בפני פלוני ופלוני אלא אפי' בפני עדים מדכ' הרמב"ם שטוען שהיו קידושין בפני עדי' והלכו למ"ה או מתו ש"מ דבפני עדים קאמר דאס"ד דלאו בסתם עדים מיירי אלא דאמר בפני פ' ופ' וטעמא משום דמרתת שמא יבואו ויכחישוהו א"כ לא הול"ל או מתו כיון דלא כרתת שמא יבואו ויכחישוהו וכולי ע"ש וא"כ שפיר אמרי' מגו דיכול לומר לא קידשתיה בפני עדים שמתו דלא מרתת ורשב"ם בבתרא ד' מ"ה גבי פקדון כ' דאם טען החזרתי לך בפני פ' ופ' והלכו למ"ה נאמן אבל אינו נאמן לומר החזרתי שלא בעדים במגו דהחזרתי בפני פ' ופ' אין זה מגו טוב לפי שירא לטעון כן פן יבואו ויכחישוהו וכ"כ הר' יונה בעניות בסוף הסוגיא דף מ"ו ע"ש והרשב"א שם דקדק מדברי רשב"ם דדוקא בטוען הלכו למ"ה היה נאמן בל אומר מתו לא נאמן עיין ש' א"כ משמע דאם היה אומר מתו נאמן ה"נ נאמן לומר החזרתי לך שלא בעדי' במגו דהחזרתי לך בפני פ' ופ' שמתו והמ"מ בפ' ט"ו מה' מלוה כ' וי"מ לדברי רבינו כשאומר פרעתיך ביני לבינך למה לא יהא נאמן מגו דא"ב אמר פרעתיך בפני פ' ופ' ומתו וזו קושיא חזקה וכולי ומתוך כך י"מ דדוקא בהלכו הוא דנאמן דמירתת דילמא אתו אבל במתו אינו נאמן וכולי ולדברי רבי' יש לתרץ שאין כאן דין מגו שהרי הוא מודה שלא קיים התנאי וכו' ע"ש הרי דס"ל דאם אומר מתו נאמן הוי מגו טוב אלא משום דצריך לקיים תנאו אבל הכא נאמן לומר נשבית ופדיתיה במגו דקדשתיה וגרשתיה גם מה שתי' שאם יאמר קידשתיה לפ' אוסרה לקרוביו ושמא לא רצה לאוסרה עליהם ע"ש כבר כ' מהרימ"ט בתשו' חא"ה סי' כ"ח גבי סבלונו' שנאמן לומר שלא שלח לשם קידושין במגו דא"ב מגרש לה אע"ג דאוסר עצמו בקרובותיה משום דבסתם נשים דלא קפדי אינשי וכו' ע"ש וכבר כתבתי בסי' ס"ב שכ"נ דעת הרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י א"ה סי' מ"ב ס"ז שכ' ועוד דכל שלא באו עידי השטר ממש נאמנת לומר שטר מזוייף מגו דא"ב אמרה גירשתני וכולי והרי לפי טענתה שאומרת שהשטר מזוייף וליכא קידושי' מותרת לקרוביו ואם היתה טוענת גרשתיה היתה נאסרת לקרוביו וגם נפסלה מכהונה ואפ"ה אמרי' מגו דלא קפדי כך וכ"ש דהאב נאמן לומר נשבית ופדיתיה במגו דקידשתיה וגירשתיה דלא קפדי וכ"כ הר"ן גבי מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים וכו' וז"ל ולענין הלכה משמע דקי"ל כרבי דאינו נאמן לאסור דהא מ"ל לשקר במקום עדים דקיימא לן הלכה כרבי מחבירו ואף על גב דבפרק קמא דב"ב מ"ל אי אמרינן מגו במקום חזקה או לא התם הוא מגו שהיה יכול לטעון טענ' אחר' דלא עדיף האי מגו כולי האי אבל הכא דמגו דבידו הוא וכו' וא"ת והיכי אמרינן דהא מגו כעדים דמי והא בפ' י"נ גבי זה בני מפרש טעמא הואיל בידו לגרשה ואייתי למיפשט מינה דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן ומסי' דאינו נאמן אלמא חיישי' לה אפילו מכאן ולהבא אין מאמיני' אותו וי"ל שא"א מגו אפילו במה שבידו לחצי טענה וכו' עכ"ל הרי דאפילו מגו שבידו דאלים דאמרינן במקו' חזקה לא אמרינן ליה לחצי טענה

אבל התוס' בפרק י"ן בד"ה הואיל וכו' נראה דס"ל דאמרי' מגו לחצי טענה ואפ' דהיינו דוקא במגו דבידו לגרשה אבל מגו שהיה טוען טענה אחרת לא אמרי' לחצי טענה כמבואר בדבריהם בפרק ח"ה כמ"ש התוס' בכתובות דף נ"ה בד"ה שבידו וכו' תימא איך נאמין אותו על תרומה בהאי מגו הא אין בידו להאכילו לאחר מית' ואם כן אין זה מגו כמ"ש ביש נוחלין וכולי לא צריכא בנכסים שנפלו כשהוא גוסס אלמא אי לאו קרא לא היה נאמן לפי שאין בידו דלא דמי דהכא כיון דנאמן להאכילו בחייו משום דבידו סברא הוא דנאמן אפילו לאחר מית' עכ"ל ונראה דסבירא ליה דודאי נאמן להאכילו בחייו משו' דבידו דאפילו לחצי טענה אמרינן מגו דבידו אלא תק"ל איך נאמן שזה כהן ואוכל תרומה לעולם ותי' דסברא הוא וכו' וק' על הרמב"ן והר"ן דבפרק י"ן פרכינן לרבנן יכיר ל"ל למיתב לו פי שנים לא יהיה אלא אחר אלו בעי למיתב לו במתנה וכולי ל"צ בנכסים שנפלו לאחר מכאן משמע דנכסים שיש לו עכשיו ל"צ קרא דנאמן במגו לחצי טענ' ובספר שער המלך ה' מכירה דף כ"ט כתב דסביר"ל דלאו משום מגו הוא דנאמן אלא ה"פ כיון דאמר זה בני בכור ודאי כוונתו לזכות לו פי שנים מנכסיו וא"כ אפילו הוא משקר הא גלי דעתיה דרוצה ליתן לו במתנה פי שנים מנכסיו וכ"נ שהבין הרשב"א הביאו הרב בני אהרן סי' נ"ה שהק' דאיצטריך קרא דאם אחר הוא ונתן בלירוש' לא אמר כלום וכו' ותי' משום מגו קאמר משמע דס"ד דלאו משום מגו הוא שהרי הרשב"א שם כ' וז"ל בשלמא לר"י איצטריך קרא דאי לאו קרא לא היה נאמן במגו דאי בעי למיהב ליה במתנה דמגו במקום חזקה כי הא וכ"ש במקום עדים שזה נולד קודם לו לא אמרינן אלא לצריך היכרא פשיטא וא"ת איצטריך דאי אחר הוא ונתן לו בל' ירושה לא אמר כלום וכו' ע"ש הרי שכתב דלר"י