ערך השולחן חושן משפט חלק ב קע

הא אמרינן חזקה אין אדם מעיז פניו בפנ' ב"ח וליכא מגו ע"ש אם כן למהר"י ן' מיגש לא אמרינן מגו לפטור משבועה מדאוריית' ולהרא"ש גם מדרבנן פטור משבועה מכח המגו אך קשה דהא קימא לן כר"ל דבתו"ז אינו נאמן לומר פרעתי ונפרעים אפילו מיתומים קטנים בלא שבועה מכח חזקה דאין אדם פורע בתוך זמן אבל אם תבעו לאחר זמן וטען שפרעו בתוך זמן נאמן במגו דקי"ל דקולא לנתבע כמבואר בסי' ע"ח אם כן מגו עדיף מחזק' דאף על גב דקיימא לן מגו להוציא לא אמרינן ובחזקה זו אנו מוציאין ממון אלמא חזקה זו עדיפא ממגו מכל מקום לגבי הנתבע דחזקה דממון מסייע לי אמרינן מגו במקום חזקה דאין אדם פורע בתוך זמן וכיון דחזקה זו מהני' לפוטרו משבו' כ"ש מגו דעדיף מחזקה ולדברי ה' גידולי תרומה והביאו הרב כנה"ג אות קס"ט דהא דלא אמרינן מגו לפטור משבו' ה"ד כשאין המגו מעלה ומורי' הממון עצמו דאם לא היה המגו נאמן להוציא ממון או להחזיקו דבלא המגו היה חייב שבועה ואתה בא לפוטרו משבוע' מכח המגו כזה לא אמרינן מגו לפטור משבועה אבל אם המגו בא על עיקר הממון אגב מועיל גם כן לפטור משבו' ע"ש א"ל דה"נ הא דמהני חזקה דאין אדם פורע בתוך זמן ליטול בלא שבו' משום דבלא החזקה לא היה נאמן להוציא ממון ואם כן החזקה באה על עיקר הממון ואגב הועילה לפטור גם כן משבו' וה"נ מגו שבא על עיקר הממון מועיל גם כן לפטור משבו' מיהו כבר הוכחתי בסימן נ"ח דאפילו מגו שבא על עיקר הממון לא מהני לפטור משבו' עש"ב ובתשוב' בשמים ראש סימן ן' כתב בפוגם שטרו בתוך זמן דאין צריך לישבע הטעם משו' דאית ליה למלוה מגו דלא היו דברים מעול' ואף שהרמב"ם סובר דמנו דאינו פוטר משבו' מכל מקום א"ל דלא חייב' המשנה שבו' אלא בפוגם שטרו אחר זמן דאלו בעי לוה אמר אישתבע לי אלא דאנן לא פתחי' ליה והיכא דאיכ' פגם פתח פיך לאלם ומשבעינן ליה אבל בתוך זמן לא וכו' עיין שם וה"נ הבא ליפרע מנכסי יתומים ומנכסים משועבדים ושלא בפניו שלא יפרעו אלא בשבו' ה"ד לאחר זמן כמ"ש בפרק הכותב דאינם נאמנים דילמא אי הוה אבוהון גבי מן הלוה הוה טעין אישתבע לי דלא פרעתי' ובעי אישתבועי השתא אנן טעני' דפתח פיך לאלם הוא ע"ש ואם כן ה"ד לאחר זמן אבל בתוך זמן נפרעין מהם בלא שבועה מכח חזקה דאין אדם פורע בתוך זמן דלא חייבה המשנה שבוע' אלא בדליכא חזקה או מגו דמהני חזקה לפטור משבו' המשנה וכן מהני מגו לפטור משבו' המשנה אך ק' המלוה על המשכון שכתב הרמב"ם דאפי' דליכא עדים דנאמן במגו דלקוח צריך לישבע בנקיט' חפץ ולא אמרינן מגו לפטור משבו' וכבר כתבתי בסימן נ"ח דפוגם שטרו כיון דבלא מגו נאמן ליטול ממון אהני ליה המגו לפוטרו אף משבועה אבל מלוה על המשכון דאינו נאמן להוציא ממון אלא מכח המגו אינו פוטרו גם משבו' וכה"ג כתב הש"ך בסימן פ"ט ס"ק יו"ד עיי"ש ואם כן אכתי קשה דהא מכח חזקה דאין פורע בתוך זמן אפילו מלוה ע"פ נפרע בלא שבו' אם כן אפילו לא היה נאמן להוציא ממון אלא מכח חזקה מהני לפוטרו גם משבועה וכ"ש דמגו דעדיף מחזקה מיהו תי' עוד שם דפוגם שטרו דמגו דלא היו דברים מעולם הוי כמשיב אבידה דפטור משבו' וכן רבה דאמר מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע וכו' כתב הב"ח בסימן רצ"ו משום דמשיב אבידה הוא דאי בעי כפר בכל ועכשיו שהוא מודה במקצת מסתברא לפוטרו משבו' וכן כתב הרב נתיבות משפט ד' קנ"א דמגו דלא היו דברים מעולם אלים ומהני לפטור עיין שם והנה בחזקה דאין אדם פורע בתוך זמן מדברי הטור בסימן ק"ח גבי שטר בידי נראה דבתוך זמן אינו נאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו ותמה הש"ך שם דמגו במקום חזקה בעיא היא וקיימא לן קולא לנתבע וצ"ל דדוק' התם דאי בעי לא אמר כלום שפרע בתוך זמן והפה שאס' הוא הפה שהתיר וכו' עיי"ש וכה"ג כתב הרמב"ן בפרק המוכר את הבית גבי שטר בידי ע"ש ואם כן דוק' הפה שאסר וכו' עדיף מחזקה דאף על גב דאהני חזקה לגבות בלא שבוע' אמרינן הפה שאסר וכו' אם כן כ"ש דמהני הפה שאסר וכו' לפטור אף משבו' אבל מגו דהיה יכול לטעון טענה אחרת גרע מחזקה ולא מהני מגו לפטו' משבו':

ט"ל מגו לחצי טענה לא אמרי' כ"כ התוס' בבתרא ד' ל"ג בד"ה ואי וכו' והרמב"ן בחי' שם גבי ההוא דאמר זבינתא מינך ואכלתי' שהרי אר"ן הדרא ארעא הדרא פירי אמאי לא יהא נאמן במגו דלפירות ירדתי דאין זה מגו שהרי בא לתבוע גם הקרקע ע"ש וכ"כ בעה"ת ש' נ"א ח' ח' בשם הר"ן בר"מ וז"ל כתבנו בפ' ח"ה בשם רבותי' גבי הא דאמרי' ואי אמר לפירות ירדתי וכו' כל היכא שטוען אדם לחבירו טענה רבה ומנו מועיל לו למקצת טענתו לא אמרי' מגו כי התם וכי הכא שהוא טוען שהממון שלו ולא אתי מגו אלא לצור ע"פ צלוחיתו בטל מגו ופרח משם עי"ש וכן כתב עוד בסוף ש' ו' בשם הר"ן ב"ר מאיר באשה שאמרה א' נתנו לי על מנת שאין לבעלי רשות בהם וז"ל וא"ת וליהוי מהימנ' במגו דאי בעיא אמרה אתה נתת לי תשו' מפני שהטענ' הזאת מוציאין הנכסים מתחת יד בעלה בטענה זו אינה נאמנת לעולם ומאחר שהיא טענה שאינה נאמנת להפקיע' מירושתו אינה נאמנת במגו לענין פירות דלא אמרינן מגו היכא שהמגו מגרע טענתיה כי הכא ונראין דבריו ע"ש ובסוף פרק הכותב דאמר כשאין שם עידי גירושין מגו דיכול לומר לא גירשתיה יכול למימר גירשתיה ונתתי לה כתובתה כתב בספר א"ז וז"ל וכתב ריב"ש ועדיין ק' דלאו מגו מעליא הוא דאם אמר לא גירשתיה יתחייב לה כתובת' לאחר מותו וכו' ועכשיו אומר שפרעה נפטר לגמרי וניח' ליה וכו' דהא השתא אין לנו לפורעה שהרי יש לנו להאמינו כשאומר פרעתיה כמו אם היה אומר לא גירשתיה לענין שלא תפרע עתה בטענת אבד גיטי עד לאחר מית' ואף על פי שהטענה ההיא לא היתה לו יפה כל כך כמו זו שהוא טוען יש לנו להאמינו בכדי הטענה ההיא דומיא דהנהו עזי דאכלו חושלא בנהרדעא שנאמן לטעון עד כדי דמיו מגו דאי בעי אמר לקוחות הן בידי שאף ע"ג דהשת' טעין טפי מכדי דמיהן מהימני' ליה עד כדי דמיהם ע"כ ע"ש וכן כתבו התוס' במציעא דף ק"י בד"ה א"ל וכולי וז"ל וא"ת אם כן לעולם יהא בעל הקרקע נאמן לומר שבגזל מגו דאי בעי אמר משכנתא הוא וכו' א"נ אין זה מגו שאין טוען ברצון משכנתא היא או לפירות הורדתיך לפי שסבור להוציא גם הפירות שאכל וכו' ע"ש וכן כת' התוס' בכתובות דף ט' ד"ה לא וכו' דאינה נאמנ' במגו דמוכת עץ לרבנן דאמרי דמוכת עץ כתובתה מנה דאין זה מגו דאינה רוצה להפסיד כלום מכתובתה וכו' עיי"ש ובפרק קמא דמציעא דף ז' ע"ב גבי מצא שטר כתובה אמר רבינא לרבנן חיישינן לב' כתובות ור"י לא חייש לב' כתובות כתב בספר א"ז ור"י דאמר בנתאלמנה לא יחזיר והיינו כשטוען פרעתי וכו' וכתב בגי' וא"ל דנימא דאיירי ר"י בטוען שני כתובות דנימא בנתאלמנה מגו דאי בעי אמר פרעתי אבל עודה תחת בעלה ליכא מגו דאינו נאמן