ערך השולחן חושן משפט חלק ב קסה

יבמה שלא תנשא לשוק בלא חליצה אין עדות ונאמנת לגבי עצמה ליאסר עד שיחלוץ לה וכו' ואף לכוף ליבם נאמנ' בתוך ל' יום משום דמוקמינן לה אחזקא קמייתה דיבמה ולא משתריה אלא בחליצה אבל לאחר ל' יום דל"מ מוקי אנפשיה ונכנסה עמו לבית הסתר חזקה אלימתא היא ובודאי משוי לה וכו' עיין שם אם כן לא שייך חזקה דאין האשה מעיזה גבי יבמה ובתוך שלשים יום דנאמנת משום דמוקמינן לה אחזקת יבמה ואין ניתרת אלא בחליצה אבל לאחר ל' יום דלא מוקי איניש אנפשיה חזקה אלימת' היא וכבר כתב הרשב"א שם דיש חזקה אלימתא דאין עומד נגדה במגו דמודה במקצת וכו' עיין שם ואם כן שמעי' דבחזקה אלימת' לא אמרי' אף מגו דלא היו דברים והפה וכו' במגו דמודה במקצת וכו' וכן כתב מהר"ם די בוטון בתשובו' סימן נ"ב גבי היא אומרת אנוסה ויש לי צער והוא אומר מפותה ואין לה צער דאף על גב דליכ' עדי' אלא שהוא אומר מפותה בשדה אינו נאמן במגו דלא היו דברים מעולם דהרי מגו במקום חזקה אלימת' עיין שם הרי דלא אמרינן במקום חזקה אלימתא אפילו מגו דהפה שאסר דהוי כעדים דלא אמרינן מגו במקום עדים וכן כתב המרדכי ובפרק האשה שנתארמלה דאמרינן לר"מ דאין נאמנים לומר קטנים היינו במגו דמזוייף משו' חזק' דאין העדים וכולי כתב הרשב"א בספר א"ז וז"ל וא"ת לר"מ היכי מפקינן ממונא במקום חזקה משום דאיכא מגו דמ"ל וכו' אי אמרי' מגו במקו' חזקה או לא ולא איפשיט' הילכך זוזי היכא דקיימי תיקום וי"ל לא כל החזקו' שוות וכו' אבל הכא חזקה אלימתא היא וכולי עיין שם הרי דבמקום חזקה אלימתא לא אמרינן אפילו מגו דמזויף והפה שאסר וכו' משמע דרבנן פליגי התם דחזקה דאין העדים וכו' גרועה היא ומרע לה מגו וכן כתב הנ"י בפ' מ"ש הטעם משום דאין כל החזקות שוות או משו' דנוקי ממונא בחזקת מאריה עיין שם אבל במקום חזקה אלימתא לכ"ע לא אמרינן אפילו הפה שאסר וכו'

וראיתי בתשו' נודע ביהודה חא"ה סימן ס"א שכ' דחזקה זו אלימתא טפי משאר חזקות ולכ"ע נגד חזקה זו לא אמרי' ס"ם דבשלמא שאר חזקות כגון חזקת א"א וכגון בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת אם אירע ס"ס אין הס"ס מכחיש החזקה שהרי אנו מודים שעד עתה היתה א"א אבל אין החזקה שתחשוב ודאי א"א לעולם וכן ס"ם בשחיטה אנו מודים שעד עתה היתה אינה זבוחה אלא שאנו אומרים עתה נזבחה ויצאה מן החזקה שאין החזקה שלא תזבח לעולם משא"כ כאן אם נסתפקנו שלא נבעלה עוקרים החזקה זו דבל' יום חזקה שנבעלה עקורה גמורה ומכחישים חזקה זו לגמרי עיין שם ונראה דודאי חזקה זו אלימתא מחזקת א"א וז"ל מהריק"ו שרש ע"ב ועל אשר כתבת הסברה נכונה דיש לנו חזקה דאוקי ממונא בחזקת מאריה נגד חזקה דרב המנונא ידוע כי כמה חזקות יש בתלמוד אשר מחמתם מוציאין ממון כגון חזקה דר"ל פ"ק דב"ב וחזקה דאין העדים חותמי' על השטר אלא א"כ נעשה בגדול פ"ב דכתובו' וכהנה רבות ולא אמרי' דחזקה דאוקי ממונא בחזקת מריה תעמוד מנגד והטעם נכון למבין כי א"ל אוקי ממונא בחזקת מאריה אלא כנגד חזקה דאתיא ממילא כגון חזקת הגוף אבל היכא דהחזקה באה מחמת טעם כגון חזקה דאין אדם פורע בתו"ז או חזקה דאין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו דפ' המדיר פשיטא דאין חזקת ממון עומדת כנגדה וכולי עיין שם באורך אם כן ה"נ חזקה דלא מוקי איניש אנפשיה טפי מל' יום עדיפא מחזקת ממון מה"ט וכיון דקי"ל דאין מוציאין ממון מכח ס"ס דחזקת ממון עדיפא מרובא וכ"ש דלא אמרי' ס"ם כנגד חזקה זו

כ"ט מגו במקום חזקה התוס' בפ"ק דב"ב הקשו מדתנן יבמה שאמרה תוך ל' יום לא נבעלתי כופין אותו לאחר ל' יום וכו' אין כופין אותו דלא מהימנ' אע"ג דאית לה מגו דא"ב אמרה אינו יכול לבוא עלי דנאמנת וכולי ובתשו' הרשב"א ח"ג סימן ש"ע הק' כן ה' דן אשכנזי ותי' הרשב"א דחזקה זו דיותר מל' יום לא מוקי איניש אנפשיה חזקה אלימא היא ולא כל החזקות שוות וחזקה זו דלא מוקי איניש טפי מל' יום אלימתא היא ואין מגו עומד כנגדה וכולי ע"ש נראה דס"ל דאין חי' בין ממון לאיסור ולעולם אמרי' מגו במקום חזקה אבל חזקה אלימתא אפילו לענין ממון נמי לא אמרי' מגו במקום חזקה

ל' מגו במקום חזקה גם יש חזקה נגד חזקה אמרי' אוקי חזקה נגד חזקה ונאמן במגו דהא מגו במקו' עדי' הוכחתי אם יש שני עדי' מכחישין אותם מוקמי תרי בהדי תרי ואמרי' מגו וכ"ש חזק' נגד חזק' והרי הרמב"ם בפ' ה' נחלות כ' מי שהיתה לו שפחה והוליד ממנה בן ואמר בני הוא אם ת"ח הוא או אדם כשר יירשנו וכו' וכ' המ"מ הטעם משום דירושה אפי' עבד גמור בידו לתת לו כל נכסיו במתנה וכיון שהוא בחזקת כשרות אמרי' העמד חזקת כשרות של זה כנגד חזקת שפחות של זה ונשאר דין מגו אבל בשאר בני אדם ליכא אלא מנו נגד חזקת שפחות ואין אומרים מגו נגד חזקה כי הך וכולי ע"ש הרי אפי' בחזקה דלא אמרי מגו נגדה אם יש חזקה נגד חזקה אמרי' העמד חזקה נגד חזקה ונשאר מגו

כתב בתשו' בשמים ראש סי' רנ"ו על ראובן שהיתה לו שפחה וילדה בן ואמר בני הוא ושחררתי את אמו וז"ל אחר שראובן זה היה מתנהג עמה בכל ענייני עבדות כמקדם והיא הוחזקה שפחה לפנינו וכל העולם קורים אותה שפחת פ' ולא בושה בדבר הרי זה שפחה גמורה וכו' מיהו י"ל מכאן ולהבא משוחררת היא וולדה דא"ל מגו כדאמרי' גבי בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן מכאן ולהבא אפ"ה כיון דעל למפרע אנו מחזיקין אותו בשקר ודאי דהוי כמו אתו סהדי שלא שחררה גם על של עתיד לא שייך פלגי' דיבורא דיהב ליה וכו' עכ"ל ונר' דודאי אינו נאמן לומר בני הוא אלא דנאמן להחזיקה היא ובנה משוחררת מכאן ולהבא מגו דא"ב משחרר להו וכ"כ מהרשד"ם חי"ד סי' קצ"ז דנאמן לומר עבדי זה שחררתיו במגו אבל אמר בני הוא ושחררתי את אמו לא אמרי' מ"ל לשקר א"ב משחררו דאם משחררו אינו בנו וא"כ אין יכול לעשות עתה מה שהוציא מפיו אבל לגבי ממון שירשנו נאמן במגו דיכול ליתן לו במתנה ונאמן הוא לגבי ממון ולא לגבי איסו' ע"ש ולכאו' נר' דגם לגבי ממון אינו נאמן דלא אמרי' מגו לחצי טענ' וכיון שאינו נאמן לגבי איסור אינו נאמן לגבי ממון (עכ"מ

) כתבו התוס' בר"פ האשה שנתארמלה בד"ה מודה בשטר וכו' וא"ת מ"ט לא מהימן במגו דא"ב אמר מזוייף וי"ל דשמא ירא לומר מזויף פן יכחישוהו וליכא מגו וכו' אבל אין לפרש דלא מהימן במגו לומר פרוע הוא משום דאי פרעיה שטרא בידי מ"ב דהא כי טעין נמי אמנה הוא מסקינן דאין נאמן והתם לא שייך האי טעמא עד כאן לשונם ונר' דהא דמיבעיא לן אי אמרי' מגו במקום חזקה או לא היינו למאי דקיימ' לן מודה בשט' שכתבו צריך לקיימו דנאמן לומר פרעתי במגו במקו' חזק' דשטרך בידי מאי בעי אבל רב דאמר מודה בשטר שכ'