ערך השולחן חושן משפט חלק ב קס

מגו להוציא מיהו כבר כתבו הפוסקים דדוקא בברי וברי לא אמרינן מגו להוציא אבל בבריא ושמא אמרינן מגו כדאמרי' בכתובות וא"כ דנאמנת לומר משארסתני נאנסתי במגו דמוכת עץ משום דהיא טוענת בריא והבעל טוען שמא ע"ש ה"נ נאמנת לומר מת בעלי במגו כיון שהיא טוענת ברי ואין מי שיכחישה

י"ט מגו במקום חזקה בפ"ק דב"ב מ"ל תבעו לאחר זמן וא"ל פרעתיך בתוך זמן מי אמרי' מגו במקום חזקה או לא וקיימא לן קולא לנתבע ואם תפס המלוה אין מוציאין מידי כמבואר בסימן ע"ח ע"ש וכת' הרב שרש יוסף ענף ג' דלא מ"ל אלא כי איכא עדים על הלואה וליכא אלא מגו דאי בעי אמ' פרעתיך אחר זמן אבל כי ליכא עדים על הלואה מגו דאי בעי שתיק אלים כמ"ש התוס' בקמא ד' ע"ב בד"ה אין וכו' דהא לאו מגו הוא שאין השטר מתקיים אלא ע"פ והפה שאסר וכו' ובזה ניחא מ"ש התוס' בפ' האשה שנתארמלה דאמרי' אליבא דר"מ דאין נאמנים לומר קטנים היינו משום דחזקה אין העדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול משמ' דלא אמרי' מגו במקום חזקה ולרבנן אמרי' וצ"ע דבעיא היא וכו' רבנן ס"ל דשאני הכא דהפה שאסר וגם ניחא מ"ש מור"ם בסי' פ"ב בשטר שאינו מקויים דאם אמר קטן הייתי נאמן במגו דמזוייף למה דאיכא חזקה דאין העדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול משום דהפה שאסר וכו' אלים ואמרי' מגו במקום חזקה עש"ב וכן תי' ה' פני יהושע בחי' לכתובו' שם ובקונ' אחרון כ' ראיה לזה מדכ' הפוסקים בפשיטות דנהי דחזקה אין אדם פורע בתו"ז אפ"ה אם אין עדים על קביעות הזמן נאמן לומר פרעתי תו"ז במגו ומשמע דהיינו משום דהפה שאסר וכו' ע"ש וכן נר' קצת בבעל העיטור בדיני חוב ד' ס"ד ע"ג שכ' דנאמן במגו דלהד"מ ואח"ך כ' בתבעו לאח"ז הבעיא וכו' ע"ש ובר"פ האשה שלום מ"ל החזיקה היא מלחמה בעיר מי אמרי' מ"ל לשקר וכו' וכ' הריטב"א בחי' וז"ל וק' לרבוותא תפשוט ליה דלא אמרי' בכי האי כמקום חזקה מסיפא דמתני' דמלחמה בעולם ואמרה מת בעלי אינה נאמנת דילמא אמרה בדדמי ואע"ג דאיכא מגו דאי בעיא אמרה מת על מטתו וקברתיו ומתרצי' דלא דמי דהתם הנאמנות היא כדמפ' בדיבורה ותימא מת על מטתו או מת וקברתיו וחיישא דילמא מכחשי לה שלא מת על מטתו או שלא היתה היא בקבורה וכו' הילכך לאו מנו מעליא הוא אבל הכא כל היכא דממעטת בדיבורה מהימנא טפי דהשתא הוא דאמרה מלחמה בעולם ומת שם ואלו בעיא שתקה ואמרה מת בעלי בלחוד וכו' עכ"ל הרי דס"ל דיש חי' בין מגו דלהד"מ למגו דעלמא וכבר כתבתי בסי' מ"ו אות ב' סברא זו דפשיטא דאמרי' מגו דמזוייף במקום חזקה שהרי כ' התוס' בכתובו' ד' י"ח גבי עדים שאמ' כת"י הוא זה אבל אנוסי' היינו וכו' וא"ת למה נאמני' והא מגו במקום עדים הוא דאנן סהדי שלא היו אנוסי' וכו' וי"ל כיון שהצריכו חכמים קיום הכא לא חשיב כלל קיום וכו' הרי דאפי' במקום עדים נאמני' במגו דמזויף וה"נ מודה בשט' שכתבו נאמן לומר פרעתי אפי' הוא תו"ז במגו דמזוייף וכ"כ ה' פני יהושע בחי' ספ"ק דגיטין גבי הנהו גינאי וכו' דמגו דלהד"מ לא מקרי מגו במקום חזקה כיון דחזקה לא נודעה לנו אלא ע"פ דהוי הפה שאסר וכו' ואם אין עדים ודאי דנאמן לומ' פרעתי בתו"ז מגו דלהד"מ ע"ש ומה שהק' על התוס' שנר' מדבריהם דאפי' ליכא עדים דאיכא מגו דלהד"מ אין נאמן לומר טעיתי ע"ש כבר כתבתי בסי' קכ"ו דין י"ג דס"ל דהתם הוי מגו במקום עדים או חזקה אלימתא וכה"ג כ' מהר"ם בתשו' דשייכי לס' נזיקין סו' י"ב ע"ש אבל במהרח"ש ח"א סי' א' ומהר"ם די בוטון סי' נ"ב מבו' דגם במגו דלהד"מ מ"ל אי אמרי' מגו במקום חזקה או לא ע"ש וכן מוכח מדברי התוס' בכתובו' ד' י"ט בד"ה חזקה וכו' וז"ל הכא משמע דלא אמרי' מגו במקום חזקה ולרבנן אמרי' וצ"ע דבעיא בפ"ק דב"ב וכו' נר' דס"ל דאפי' מגו דמזוייף דהפה שאסר וכו' הוי בעיא אי אמרי' מגו במקום חזקה או לא דאל"כ אימא דרבנן לא אמרו אלא במגו דמזוייף דהפה שאסר וכו' וז"ל הנ"י בפ' מי שמת דקדקו האחרוני' דכיון דס"ל דמודה בשטר שכ' צריך לקיימו הא דאמרי' חזקה אין העדים חותמי' על השטר אא"כ נעשה בגדול ה"מ בשטר מקויים אבל בשטר שאינו מקויים נאמן לומר קטן היה מגו דיכול לומר איני מכיר בשטר מעולם ושטר זה מזייף הוא ואף על גב דמ"ל בעלמא אי אמרינן מגו במקום חזקה או לא הכא ודאי אמרינן מגו או משום שאין כל החזקות שוות או משום דנוקי ממונא בחזקת מאריה וכולי ע"ש משמע בהדיא דאין חי' בין הפה שאסר וכולי למגו דעלמא דגם מגו דמזוייף מ"ל אי אמרי' מגו במקום חזקה או לא ואין נאמן לומר קטן היה במגו דמזוייף אלא משום דחזקה אין העדים חותמי' על השטר אא"כ נעשה בגדול אינה חזקה גמורה או משו' דנוקי ממונא בחזקת מאריה ובס' א"ז לכתובות שם כ' הרשב"א וז"ל וא"ת ולר"מ נמי היכי מפקי' ממונא משו' חזקה כיון דאיכא מגו וכו' וי"ל לא כל החזקות שוות וכו' וכן תי' בשטה ישנה דאין כל חזקות שוות וכו' וא"ד אפי' תימא מגו במקום חזקה אמרי' אבל הפה שאסר וכולי לא אמרי' שכיון שהעידו שזה כת"י וחזקה שאם הוא כת"י והלוה אמת לא היו קטנים וכולי לא מהימני' שהרי הם כסותרים עדותם ודבורם הא' וכחוזרים ומגידים דמי דהא דבור קמא משמ' בכח חזקה שלא היו קטנים עכ"ל הרי דס"ל דאין חי' בין הפה שאסר וכו' למגו דעלמא ואדרבה א"ד ס"ל לר"מ דהפה שאסר וכולי גרוע דכיון שהעידו שזה כת"י וחזקה לא היו קטנים אין נאמני' ולדידיה ה"נ מודה בשט' שכ' כיון שהוא כת"י והלואה אמת חזקה לא פרע בתו"ז לא אמרי' הפה שאסר וכו' והתוס' בריש גיטין בד"ה ואם וכו' כ' דטועני' ליורשי' מזוייף דאל"כ לא שבקת חיי לכל בריה שיכול אדם לכתוב שטר מלוה וכו' מיהו מזה אין להוכיח דאפי' לא טעני' להו מזוייף טעני' להו פרוע כיון שהוא עצמו יכול לומר פרוע במגו דא"ב אמר מזוייף וכו' וכ' מהר"ם דנ"מ במקום שאין יכול לטעון פרעתי כגון שמת בתו"ז השטר ונר' דס"ל דאפי' אביהם אינו נאמן לומ' בתו"ז פרעתי במגו דמזוייף דאין זה מגו טוב כמ"ש התוס' בכתובות די"ט למ"ד מודה בשטר שכ' א"ץ לקיימו דאינו נאמן לומר פרעתי במגו דמזויף דשמא ירא לומר מזוייף פן יכחישוהו וליכא מגו ע"ש ואע"ג דאנן קי"ל כמ"ד מודה בשטר שכ' צריך לקיימו דס"ל דנאמן במגו אע"ג דבמה שטען השתא אין יכולי' להכחישו ובטענת המגו יכולים העדים להכחישו כמ"ש מהר"ם בתשו' הארוכו' סימן קס"ז ע"ש מ"מ מגו גרוע הוא וא"כ בתו"ז דאיכא חזקה דאין אדם פורע בתו"ז לא מגו גרוע במקו' חזקה והא דמ"ל אי אמרי' מגו במקום חזקה או לא וקי"ל קולא נתבע ה"ד כגון פרעתיך בגו זימנא במגו דיכול לומר פרעתיך לאח"ז דמגו נהור הוא אבל מגו דמזויף גרוע דשמא ירא לומר פן יכחישוהו ובמקום חזקה לא אמרי' מגו גרוע וכבר כתבתי בסי' נ"א אות ו' לדעת הפרישה דלא אמרי' מגו גרוע במקום שטר וכ"ש במקום חזקה ע"ש מיהו אפשר אע"ג דהוא נאמן מ"מ ודאי מלתא דלא שכיחא היא