ערך השולחן חושן משפט חלק ב טז

ומ"מ לכולי עלמא מצות עשה דאורייתא לפרוע חובו ולהרמב"ם והסמ"ג עשה ולא תעשה איכא בכלל העושק ואפילו על עשה לבד אם לא רצה לקיימו כופין אותו וכל שכן עשה ולא תעשה ואם כן אם נשבע שלא יפרע חובו אין שבועה חלה עליו אבל אם נשבע שלא יפרע חוב אביו דהוי מצוה דרבנן שבועה חלה עליו וכן נ"מ אם יש עליו חוב עצמו וחוב אביו ואין לו נכסים אלא מה שהניח לו אביו פורע חוב עצמו שהיא מצות עשה דאורייתא ולא חוב אביו דהוא דרבנן כנראה מדברי בעה"ת שער ס"א חלק שני סימן ב' עיין שם באורך וכי האי גוונא כתב בעה"ת שער א' בשם תשו' הרי"ף והביאו מרן ב"י בח"מ סימן צ"ז שאין לאשה מזונות לא מקרקעי ולא מטלטלי עד שיפרע המלוה ואף שהיא קודמת מפני ששעבודו של מלוה הוא מן התורה וכדעולא דאמר שעבודא דאוריית' ומזונות האשה ובניה מדרבנן לכך אתי שעבודא דאורייתא ומבטל דרבנן וכו' עיין שם אלמא שעבודא דאורייתא מבטל שעבודא דרבנן והטור באה"ע סימן קי"א כתב במי שהיו לו שתי נשים וגרש אחת ומתה אחת בחייו ואח"כ מת והניח בנים משניהם וכו' בני הגרושה נוטלים תחילה ואחר כך בני המתה וכ' הפרישה ר"ל כיון שבני הגרושה נוטלים בתורת חוב ופריעת ב"ח מצוה דאורייתא משום הכי נוטלים בני הראשונה שאם אין שם סך כדי שתי כתובות וגם נ"מ לענין אם יש לפנינו כסף ושוה כסף בני הגרושה שהם ב"ח משתלמים ראשונה מהמיטב וכתובת בנין דכרין נגבית מהגרוע עיין שם ועיין בתשובות מהר"ם אלשיך סימן י"ד ובתשובות הר' פני משה ח"א סימן ע"ז. ט"ו ואם השבועה קדמה לחוב ש"מ וכו' לשון הרא"ש והטור כגון שנשבע סתם שלא למכור משלו בשביל שום חוב שיתחייב וכו' וכ' הפרישה משמע דוקא סתם הא אם נשבע שלא לפרוע מה שהלוה משמ' הו"ל כאלו כבר לוה ולא חלה השבועה ע"ש אבל מהר"י הלוי סי' י"א כתב בנשבע בחיי אחיו שלא ליבם אשת אחיו אפי' אין שום מצוה בחליצה שבועה חלה עליו כיון שנשבע בזמן שאין המצוה מוטלת עליו לא מיקרי נשבע לבטל את המצוה ולמד כן מתשו' הרא"ש שכ' אם קדמה שבועה א' לחוב שמעון כגון שנשבע בסתם שלא למכור שום חוב וכו' משמע בהדיא אם ה עדיין לא לוה משמעון דאין המצוה מוטלת עליו באותה שעה אפי' אופן שבועתו היתה כשיבא עליו חיוב מצוה זו לא יעשנה לא מיקרי נשבע לבטל את המצוה ול"ד לשבועה שלא אוכל מצה דהוי נשבע לבטל את המצוה דהתם אע"ג דבזמן שנשבע אין המצוה מוטלת עליו כיון דלא סגי בלאו הכי לעבור אותה מצוה בזמנה הו"ל כמוטלת עליו מעתה משא"כ הכא דאפשר שלא ילוה מעולם ולא יבא לידי חיוב מצוה וה"נ בנשבע בחיי אחיו שלא ליבם וכו' עש"ב א"כ אם נשבע שלא יפרע מה שילוה משמ' כיון דעדיין לא לוה ואפשר שלא ילוה ולא יבא לידי מצוה זו לא הוי נשבע לבטל את המצוה ושבועה חלה וכן הס' הכנ"הג חי"ד סי' רל"ט אות כ"ו וכ"ז וכתב שם אבל נ"ל דהקו' ליתא דהירוש' יש לפרש כשהמצוה היתה מוטלת עליו באותה שעה כגון שנשבע בליל פסח שלא לאכול מצה שאם נשבע סתם שבועה חלה עליו מטעם כולל ואם אמר שבועה שלא אכול מצה בליל פסח אין שבועה חלה וכו' אלא מהר"י הלוי רצה לפרש הירושלמי אפילו בנשבע בשעה שאין קיום המצוה מוטלת עליו וכן יש לדקדק מל' הירוש' שבו' שלא אכול מצה בליל פסח דמשמע דהשבועה אינה בליל פסח ע"ש וכבר כתב הרא"בד בס' תמ"ד סי' רמ"א דאם נשבע בפסח לא מיקרי כולל אלא מתחיל באיסור ע"ש וז"ל הרי"בש סי' שצ"ה וזה טעם הירוש' שאם כלל ואמר שלא אכול מצה אסור לאכול מצה בליל פסח שהרי יש חלוק לשבו' זו בשאר ימות השנה ומגו דחיילא אהנהו חיילא נמי אליל פסח ואפילו עומד בליל פסח אם כלל בשבועתו שאר ימים אסור וכו' ע"ש משמע דודאי הירוש' מיירי בנשבע בשאר ימים שלא לאכול מצה דכיון דחלה שבועה קודם על זמן ההתיר חלה גם אליל פסח אלא שהוסיף דאפילו עומד בליל פסח וכו' דאע"ג דחל האיסור קודם זמן ההתיר חלה שבועתו בכולל וכ"כ מהר"א ששון סי' קצ"ז עש"ב וא"כ לכ"ע הירו' מיירי בנשבע בשאר ימים דעדיין אין מצוה מוטלת עליו ואפ"ה בלא כולל לא חלה שבועה על ליל פסח דהו"ל נשבע לבטל את המצוה והש"ך בס"ק י"א כתב דבהגיע זמן הפירעון לא שייך כולל והירוש' מיירי דוקא בשאר ימים עיי"ש וליתא דהרי הריב"ש סבירא ליה דאפילו בנשבע בליל פסח חלה שבועה בכולל וכן כתב מהרי"א וגם הראב"ד דס"ל דאם נשבע בפסח לא מיקרי כולל משו' דהתחיל באיסור נר' דמודה הכא דאפי' הגיע זמן הפירעון חיילא שבועתו בכולל דהא אפשר שיחול בשעה ראשונה שילוה מיד קודם שיפרע לשמעון דמגו דחלה השבועה על זה חלה נמי על שמעון בזמן ראשון והראב"ד בהשגות בפרק רביעי מהלכות שבועות סבירא לי דאם נשבע שלא יאכל ככר היום ואחר כך נשבע שלא יאכלנו לעולם חלה שבועה על שבועה בכולל אבל הרמב"ם סבירא ליה דלא חלה עיין שם בכסף משנה והרדב"ז שם פי' הטעם דלא שייך כולל אלא אם האיסור נוסף על החתיכה עצמה בזמן שעדיין איסור הראשון עליה אבל הכא בזמן המגו דהיינו בשאר ימים מותר לאכול עיין שם ואם כן הכ"נ בנשבע לבטל את המצוה לא שייך כולל אלא כשחלה על הקניה בזמן שעדיין המצוה עליו דמגו דחלה על ההתיר חלה על המצוה באותו זמן:

ט"ז יתירו לו וימכור ויקיים שבועה שניה משמע דכיון שנשאל על שבועה ראשונה חזרה שבועה שניה משבועת שוא לשבועת ביטוי וצריך למכור לקיים שבועה וביו"ד סימן רל"ח דין י"ז כתב מי שנשבע על ככר וחזר ונשבע לבטל שבועה ראשונה ונשאל על שבועה ראשונה יש להסתפק אם תחזור שבועה שניה משבועת שוא לשבועת ביטוי כיון שמצאה מקום לחול ז"ל ובתשובות הרשב"א סימן תס"ב מדמה דין זה לשבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אכלינה ונשאל על הראשונה אלא שנסתפק בזה גופה אי השבועה הב' חלה אחר כך או לא כיון דנראה מדברי הרי"ף שדחה הך דרבא וכו' ותמה על מרן שפ' שם ובסימן רכ"ט לדרבא דאם נשאל על הראשונה חלה השניה וכאן כת' שיש להסתפק ואיפשר דיש לחלק כיון דהשבועה השניה היא נגד שבועה הראשונה וצריך עיון עיון שם וכן חי' הרדב"ז בסימן קמ"ח דהא דאמרינן הנשבע שבוע' על שבועה דאם נשאל על הראשונה חלה השניה ה"ד אם שתיהן לקיום ענין ראשון אבל הכא דהשבועה השנית היא הפך הראשונה לא חלה דכיון דבשעה שיצאה מפיו לשוא אין לו תקנה וכן כתב העט"ז שם שכן, מסתבר דנשאר בשבועת שוא ושם כתב לקיים שנית דאם נשבע על הראשונה חלה שנית במקומה עיי"ש וכבר כתב בס' עה"ש חי"ד סימן רל"ח סק"ד דלא ראה תשו' הרשב"א דנראה דסבירא ליה דלא חלה שבועה ראשונה וכן דעת הריטב"א בחיד' לשבו' ד' כ"ב דאפי' נשבע לבטל שבועתו אם נשאל על הראשונה חזרה שניה משבועת שוא לשבו' ביטוי ובחי' נדרים דף י"ז כתב מסתברא דאפילו נשאל