ערך השולחן חושן משפט חלק ב טו

י"ג אם מפורש בשטר נתחייב לפרוע לזמן פ' וכו' וטען הלוה שהיה תנאי ביניהם שיפרע לזמן אחר אינו כלום וא"ץ המלוה לישבע ואפילו חרם סתם א"ץ הר' בתי כהונה ח"ב סי' כ"ט ע"ש. י"ד דין ה' לא חלה השבועה וכו' לשון הטור דהו"ל נשבע לבטל את המצוה דמוש' ועומד מהר סיני לפרוע חוב שלו וכו' ונראה דמשום פריע' ב"ח מצוה דאוריי' היא והרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תר"י כ' דמ"ע היא מדכ' והשיב את הגזילה אשר גזל וכו' וכ' הרמב"ם בפ"ה מה' גזילה ואבידה אחד הגוזל ואחד העושק או הגונב או שהלוהו וכו' הרי שהשוה הלואה לשאר דברים הנז' בכתוב ובתחיל' ההלכות כ' דאם גזל חייב להחזיר שנאמ' והשיב את הגזילה וכו' זו מצות עשה וא"כ מ"ע להשיב את הגזילה וה"ה לכל הנז' בכתוב והלואה בכלל וכו' והביאו הר' קהלת יעקב סי' רמ"ח ע"ש ולא ראו מ"ש הרמב"ם בפ"א וז"ל איזהו עושק זה שבא ממון חבירו לתוך ידו וכיון שתבעו כבש הממון אצלו בחזקה ולא החזיר לו כגון שהיה לו ביד חבירו הלואה או שכירות וע"ז נאמר לא תעשוק את רעך וכן כ' הסמ"ג לאוין ק"ן ע"ש הרי דעובר בלא תעשוק וה"נ איכא עשה דכתיב והשיב את הגזילה או את העושק וכו' ובפ' הכותב אמר לי ר"כ לדידך דאמרת פריעת ב"ח מצוה אמ' לא ניחא לי דליעביד מצוה מאי א"ל תנינא בד"א במצות ל"ת אבל במ"ע כגון שא"ל עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו נוטל מכין אותו עד שתצא נפשו משמע בהדיא דמ"ע דאוריי' כסוכה וכלולב ולכך אם לא רצה לקיים מכין אותו עד שתצא נפשו וכ' רש"י שם מדכתיב הין צדק שיהא הן שלך צדק וכו' והר' יונה והריטב"א והרא"ה שם דחו פי' רש"י וכ' בשם הר"י מקורביל דעשה דידיה מדכתיב והאיש אשר אתה נושא בו יוציא אליך את העבוט החוצה וכ"כ הריטב"א בחי' לקידושין דף י"ג בשם רבו ע"ש וכ"כ הרשב"ץ בס' זהר הרקיע והביאו המבי"ט ח"א סי' נ"א ע"ש ובפ' מי שהיה נשוי אמרי' מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם וכ' רש"י משו' כבוד אביהם אלא שאין לבית דין לכופן על כך דלאו מ"ע מפורשת היא כסוכה וכלולב אלא מצוה בעלמא דרבנן וכ"כ בעה"ת שער ס"א סי"ו וז"ל והא דאמרי' מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם פי' מצוה דרבנן קאמר משו' כבוד ול"ד לפריעת ב"ח מצוה וכו' ופי' רש"י דהא נמי מצות ע' היא מדכתיב הין צדק ובזה כיון שהיא מ"ע אם הלוה עובר ואינו רוצה לפרוע מכריחין אותו ומכין אותו עד שיפרע אבל מצוה דיתומים דליתא אלא מדרבנן לא כייפינן שלא כדברי ר"ח וכו' ומשמע מדבריו שאם סרב שמכין אותו עד שתצא נפשו שהרי דימה אותם למלוה וכו' ע"ש א"כ אם נשבע שלא יפרע חוב עצמו אין שבועה חלה על מצוה דאוריי' אבל אם נשבע שלא יפרע חוב אביו דהוי מצוה דרבנן שבועה חלה וגם לר"ח דכופין אותו לפרוע חוב אביו נראה דס"ל דכופין במצוה דרבנן כמו שדחו התוס' בפ' הכותב פי' רש"י דאשכחן דכופין במצוה דרבנן כגון מצוה לקיים דברי המת ע"ש ואם כן ה"נ דכופין אותו לפרוע חוב אביו דהוי מצוה דרבנן אבל שבועה חלה עליו כדקי"ל ביו"ד סי' רל"ט דשבועה חלה על מצוה דרבנן מיהו הראב"ד הביאו בע"הת שער ס"א חלק שני סימן ב' כ' מצוה לפרוע חוב אביו מדאורייתא והובא בב"י סימן ק"ד עיין שם ואפשר שזה דעת ר"ח דכופין אותו מה"ט דמצוה לפרוע חוב אביו מדאוריי' ולדידהו אין שבועה חלה עליו ועיין בהר"ן בפ' הכ' ס' ובב"י סי' ק"ז אבל לרוב הפוסקים דמצוה דרבנן היא שבועה עליו חלה ואפשר דגם לדעת הראב"ד דמצוה דאורי' היא שבועה חלה שאינו מפו' בתורה אבל לפרוע חובו לכ"ע אין שבועה חלה דעשה מפורש בתורה וכ"ש לדעת הרמב"ם והסמ"ג דעובר בלא תעשוק וכו' ועיין בספר דברי אמת בקונטריס ט' דף פ"ב והרשב"א בתשו' סימן תשל"ד כתב בשם ר' האיי גאון בתשו' דאם נשבע שיוציא לאשתו אינה שבועה כאלו נשבע שלא יפרע את בעל חובו שאין בדבריו כלום וכתב כנה"ג חי"ד סי' רל"ט ולא ידעתי מה דמות יש לנשבע להוציא את אשתו לנשבע שלא יפרע את חובו דפריעת ב"ח מצוה מן התורה כדאמרינן בפרק הכותב וכו' והנשבע לבטל דאורייתא אין שבועה חלה אבל שלא לגרש את אשתו לא מדאורייתא ולא מדרבנן דאפילו לבית שמאי דאמרו לא יגר' אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר עצה טובה קא משמע לן ולא שהוא מוזהר וכו' ואפשר דמיירי במי שנשבע לגרש את אשתו ואין לו לפרוע כתובתה דהשתא הוי כנשבע שלא לפר' לב"ח דאין שבועה חלה עליו וכ' עיין שם באורך וכן כתב הרדב"ז בתשובות חלק ב' סימן תש"לד עיין שם וכבר הוכיח הר' מש"ל בפ"י מה' גירושין דאיסור דאורייתא לגרש את אשתו על לא חמם עיון שם באורך. ושוב מצאתי בשו"ת בשמים ראש סי' ז' שכ' דהנשבע שלא לפרוע אפשר דשבו' חלה כדאמרי' בפ' א"נ דכי אמרי' עשה דוחה ל"ת מילה בצר' אבל הכא אי אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה כלל ול"ד איסור תורה אלא אפי' שניה וכל איסורי דרבנן אין נדחין מכח מ"ע זו וא"כ אפשר דעשה כזה קיל ושבועה חלה ולא אמרי' ליה קום עבור לשבו' ופרע לב"ח אלא שמדברי הרמב"ם בה' גזיל' ואבידה נר' דכל שאינו פורע עובר בלא תעשוק וכו' ע"ש ומ"ש דאפי' איסו' דרב' אין נדחין וכו' כ"כ הרמב"ם בפ"א מה' נערה והטור באה"ע סי' קע"ז ע"ש בב"י ובשא' אחרונים והמש"ל שם האריך ע"ש ומ"מ איסו' דאוריית' אין עשה כזה דוחה אותו וה"נ עשה דפריעת ב"ח קיל ואינו דוחה ל"ת דשבועה ומוהרימ"ט ח"ב סי' מ"ז הוכיח דגם עשה כזה נשבע לבטל את המצוה הוא דהא צדקה לעני אין המעשה תלוי בו דאם אמר העני לא בעינא ליתיה לעשה ומה"ט אין מברכין עליו כמבו' בתשו' הרשב"א ובהדיא אמרי' בפ"ג דשבו' מאי שאתן לאיש פלוני אי צדקה לעני מושבע ועומד מהר סיני הוא אלמא בכל עשה אמרינן אין שבועה חלה על המצוה עיי"ש ונר' דלדעת הרשב"א בשם גדולי הצרפתים דדוקא כשהעני שואל ממנו צדקה מושבע ועומד ליתן לו הא לעני דעלמא שבועה חלה וכולי ניחא שהרי כתבו התוספות שם וז"ל הקשה ה"ר עזרא אמאי אצטריך קרא בפרק קמא דיבמות דאין עשה דכבוד דוחה שבת הא ליכא עשה דאי אמר לא בעינא מי איתיה לעשה כלל ויש לומר דהתם מכל מקום כשצוה האב הוי עשה לעשות מצוה עיין שם והכא נמי מיד כששאל העני ממנו צדקה הוי עשה ולדברי בשמים ראש דלא אמרינן הכי בנשבע שלא יפרע מהאי טעמא דכל שאינו פורע עובר בלא תעשוק וכו' וכו' הכי נמי בצדקה איכא עשה ולא תעשה לא תאמץ וכולי אבל התוספות ישנים שם כתבו עוד דהתם גבי דידה ליכא עשה דהא אי בעיא אמרה לא בעינא ליה לכן אין לו לעבור בלאו משום עשה דידיה דהיא מוזהרת כמותו דהשוה הכתוב אשה לאיש כדאמרי' ביש מותרות עיין שם אם כן במצות עשה דצדקה ופריע' ב"ח וכיוצא מיקרי נשבע לבטל את המצוה דדוקא גבי אנוסה לא מיקרי עשה וכו' לגבי דידה דאין לא לעבור בלאו משום עשה דידיה אבל לדידיה מיקרי עשה אף על גב דאי בעיא אמרה לא בעינא וכו'.