ערך השולחן חושן משפט חלק ב קנו

וכו' דמודה שקיבלם אלא שטוען סטראי נינהו ואפ"ה נאמן ולא אמרינן דזוזי היכא דקיימי קיימי לפי שהשטר דמוחזק עכ"ל ועי' בתשו' שער אפרים סי' קל"ג ד' ק"ב

יו"ד מגו להוציא לא אמרי' דכתבתי בשם מהרשד"ם ומהר"ם הלוי והר' נתיבות משפט דמנו להד"מ אמרי' אפי' להוציא דאלים דמגו דאי בעי שתיק ע"ש ולע"ד אין נר' שהרי מדברי התוס' בכתובו' ד' י"ג בד"ה רב אסי וז"ל וא"ת והא ר"י לית ליה מגו גבי משארסתני נאנסתי וי"ל דהתם לאו מגו גמור הוא דהא אפי' אמרה מוכת עץ אני אינה נאמנת לר"י וכו' ע"ש וא"א אימא דר"י לית ליה מגו דמוכת עץ אבל במגו דלהד"מ דאם בעיא שתקה דלא נבעלה מודה ר"י משום מגו דאלים הוא

י"א מגו להוציא בברי ושמא אמרי' ונאמן הטוען ברי במגו אפילו להוציא כ"כ הר"ש והגמר' ריש ב"מ ע"ש וכ"נ בהדיא מדברי הר"ן בפ"ק דכתובות גבי האומר פתח פתוח מצאתי וכו' ומשמע דאפילו בברי גרוע ושמא טוב כי התם שהבעל אינו יודע מתי נבעלה אמרי' מגו להוציא ע"ש ונר' דדוקא בטועני' עכשיו בריא ושמא אבל כל שטועני' עכשיו ברי וברי אע"ג דאם טען טענת העזה המגו ברי וזה שמא לא אמרי' מגו להוציא וכבר הוכחתי כן בסימן ס"ז דין ל"ד מדברי בעה"ת וכן מצאתי למהר"ם בתשו' הארוכו' סי' תתקס"ג וז"ל ול"ל דאדרבה יהא ראובן נאמן לומר נתתי לך רשות להשאילו במגו דאי בעי אמר לא השאלתיו ונשרף בביתו באונס דמגו להוציא לא אמרי' וכו' דל"ד לההיא דמשארסתני נאנסתי בפ"ק דכתובות דמהימנא ליה במגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני תחתיך אלמא אמרי' מגו להוציא מן הבעל כתו' דשאני התם דאמרי' מגו להעמיד הגוף על חזקתו ועוד דהיא טוענת בריא והוא טוען שמא אפילו השתא לא ידע הבעל אם כדבריה או לא אבל הכא נהי מעיקר' לא ידע שמעון אם ראובן חייב לשלם אם נשרף באונס אם לאו ואם השאילו אם לאו וכולי מ"מ השתא מיהא שמודה ראובן שהשאילו לחתנו יודע שמעון וכולי ע"ש הרי דס"ל דהא דאמרי' מגו להוציא בברי ושמא ה"ד דמשארסתני נאנסתי דגם בטענ' עכשיו לא ידע הבעל אם כדבריה אם לאו אבל אם לפי טענת עכשיו הוי ברי וברי אע"ג דאם היה טוען טענת המגו הו"ל זה בריא וזה שמא לא אמרי מגו להוציא ומהרימ"ט ח"א סימן הוכיח מדברי התוס' דכתובו' גבי האומר פתח פתוח מצאתי וכו' בד"ה לא וכו' שהק' ליהמנה במגו דמוכת עץ וכולי ואי לא אמרי' מגו להוציא א"ש הרי אע"ג דאם טענה מוכת עץ הוי ברי ושמא כיון דטענת עכשיו הוי ברי וברי לא אמרי' מגו להוציא וכבר כ' ה' שרש יוסף ענף ה' פי' דברי התוס' דלא מ"ל אי אמרי' מגו במקום חזקה או לא אלא דוקא להחזיק אבל להוציא לא אמרינן מגו במקום חזקה עש"ב ובספר א"ז לכתובו' שם כ' הרשב"א וז"ל וא"ת וכיון וכולי א"ל מגו לאפוקי ממונא במקום ברי וברי לא אמרי' ואע"ג דאיכא שטר כתובה אפוקי ממונא ול"ד וכו' סטראי נינהו וכולי ורבי' תי' אע"ג דא"ל כיון דעכשיו הוא מכחישה ומסייע ליה חזקה דאין אדם טורח וכולי לא אמרי' מגו במקום חזקה ואע"ג דבעיא בפ"ק דב"ב אי אמרי' מגו לאפוקי ממונא במקום חזקה בהא ליכא מ"ד עכ"ל הרי שכ' רבו משום דמגו להוציא במקום חזקה לא אמרי' וכ"כ הר"ן שם וכן יש לפ' דברי התוס' וכ"כ ה' שם תי' קו' התוס' דהוי מגו במקום חזקה והוצרכו לסניף דמגו להוציא ע"ש אבל לתי' הרשב"א במקום ברי וברי ואע"ג דאם היתה טוענת מוכת עץ הוי בריא ושמא כיון דהשתא הוא מכחישה והוי ברי וברי לא אמרי' מגו להוציא כדברי מהר"ם שכתבתי

י"ב מגו להוציא כ' רבי' שמשון בס' כריתות מצינו מגו להוציא בבריא ושמא גבי משארסתני נאנסתי דגובה כתובה וכ"כ בגמ' ריש ב"מ וכ' הש"ך בדיני מגו אות ט"ז וז"ל ויש לדקדק אמאי לא תי' דהתם כיון דשטר כתובה בידה אמרי' מגו להוציא וא"ל דס"ל דאפי' בשטר מעליא לא אמרי' מגו להוציא דהא מוכח בהכותב גבי סטראי דבשטרא מעליא אמרי' מגו להוציא וכו' ע"ש ואפ' דס"ל דגם דבשטר לא אמרי' מגו וטעמא דסטראי משום דאי בעי שתיק ולא היה צריך אלא להראות שטרו כמ"ש מהרשד"ם סי' ע"ג ע"ש ועוד נעלם ממנו מ"ש הרמב"ן בחי' לבתרא שם דמגו להוציא לא אמרינן וההיא דסטראי נאמן לומר על מה שהוא תפוס סטראי נינהו ואין טענתו על מנה שבשטר אלא על מה שפרע שהוא אומר סטראי נינהו ואע"ג דממילא מהני ליה מגו לגבות בו מנה שבשטר עכ"ל הרי דס"ל דאפי' בשטר לא אמרי' מגו להוציא והתם נאמן לומר על מה שתפוס וכ"כ הרא"ש בפ' שבועת הדייני' בשם מהר"י ן' מיגש וז"ל ויכול לומר סטראי נינהו מגו דאי בעי אמר במתנה כדאמרינן בפ' שבועת העדות וכו' וכ"ת ל"ד דהתם נאמן במגו להחזיק מה שבידו אבל הכא מגו להוציא הוא כי דייקת שפיר לאו להוציא הוא דאנן סהדי לאו מגופה דשטרא קא מסהדי בפריעה הוא וכו' ע"ש ועי' במהרימ"ט ח"א סי' ק"ח אבל ראיתי להגמ"י פט"ו מה' טוען שכ' וז"ל והא דמשמע בפ' הכותב ובפ' ש"ה דאמרי' מגו להוציא וכולי סטראי נינהו י"ל דשאני התם דאיכא שטר והא דאמרינן בכתובו' דטענת לומר משארסתני נאנסתי במגו וכו' ע"ש הרי שכ' דטעמא דנאמן לומר סטראי במגו משום דאיכא שטר ולא תי' כן בההיא דכתובה והש"ך תי' דבשט"ח והא אמרי' מגו להוציא כיון שהממון שלו בידו משא"כ האשה שלא לותה לבעל כלום וכו' ע"ש וכה"ג חי' ה' בסי' זה ס"ק י"ט גבי חשוד בין כתובה לשטר דבחוב שיעבוד' דאוריי' ואפי' למ"ד שיעבוד נכסים דרבנן ודאי חייב לשלם מה שהלוהו בשטר בלא שבו' אלא שחכמים תיקנו שישבע ובחשוד אוקמוה אדאוריית' אבל כתובת אשה תקנה דרבנן היא וכו' ע"ש וכה"ג כ' התוס' בבתרא ד' קנ"ח בד"ה ובהא וכו' משום דירושת הבעל דרבנן מוקמי' נכסי בחזקת יורשי האשה ע"ש וה"נ א"ל דבשט"ח אמרי' מגו להוציא דחשיב כמוחזק אבל כתובת אשה דרבנן הממון בחזקת הבעל ולא אמרי' מגו להוציא מיהו נ"ל עיקר דה"ד בשטר שחייב לו ודאי כמו גבי סטראי גבי פוגמת כתובתה דברי בחיובא והס' הוי בפירעון אבל התם דספק בחיובא דשמא נאנסה קודם שנתארס' ולא נתחייב א"כ לא חשיב שטר מעליא וכה"ג כ' בפ' ארוסה בד"ה בהא וכו' וז"ל ופלוגתא דמתני' התם הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים לא שייכא להכא דהתם אפי' ב"ש מודה דשמא אותו שטר מעולם לא עמד לגבות שהרי הבעל טוען היה מקחו מקח טעות ע"כ הרי דלא אמרי ב"ש דשטר העומד לגבות כגבוי דמי אלא בשטר שעומד לגבות שעה א' אבל התם שהבעל טוען שהוא מקח טעות ואותו שטר מעולם לא עמד לגבות לאו כגבוי דמי ועי' בבית שמואל א"ה סי' ס"ח ס"ק כ"ב ובתשו' נודע ביהודה סי' ט"ל

י"ג מגו להוציא דלא אמרי' ה"ד בברי וברי אבל ברי ושמא אמרי' ונאמן הטוען ברי במגו אפילו להוציא כ"כ ר"ש והגמ"ר ריש ב"מ ע"ש וכ"נ בהדיא מדברי הר"ן בפ"ק דכתובות גבי האומר פתח פתוח מצאתי וכו'