ערך השולחן חושן משפט חלק ב קנ

ע"ח כתב בעל התרומות שער ח' וז"ל ואל יקשה בעיניך למה לא נדון זה כשאר מפיק שטרא אחבריה וקאמר אידך פרוע הוא דמשתבע מלוה וכו' אבל הא ליתא דבשלמא כי טעין פרוע כל השטר לית לן להימוני לטענת הלוה דסמכי' אחזקה דשטרך בידי מ"ב וכו' אבל כאן שמודה המחצה מן השטר לא הי"ל להחזיר לו השטר ולפיכך אם הניחו בידו וכו' ע"ש וכ' ה' כנה"ג אבל הרמב"ם בפט"ז מה' מלוה כ' דאפי' בטען שפרע מקצת נשבע מלוה וגובה וכן דעת הרשב"א והטור וכו' ואפשר דגם בעל התרומות מודה ולא ס"ל הכא דאם טוען פרעתי נשבע ונפטר אלא משו' דאיכא עדים דמבטלי' השט' ודוחק ע"ש וכ"כ ה' גד"ת ע"ש וכבר הוכיח הדרישה מדאמרי' בבתרא דקע"ב מי שיש לו ב' שטרות של חמשים חמשים ואמר לב"ד שיעשו לו א' של מנה אין שומעי' לו משו' דזכות ללוה שיהיו שני שטרות שאם הוא בשטר א' צריך לפרוע הכל ביחד שמא יאבד שוברו ויחזור ויגבה הכל ממנו ע"ש והו"ל להוכיח כן ממימרא דרבא דלעיל מההיא מי שיש לו שטר במנה א' ואמר לב"ד שיעשו ב' שטרות של חמשים אין שומעי' לו מה"ט דזכות הוא למלוה שיכל הלוה שיפרע הכל ביחד שמא יאבד שוברו ויחזור ויגבה הכל ממנו ע"ש וכבר הסכים הדרישה דבעל התרומות לא אמ' אלא הכא דאיכא עדים דמבטלי' השטר דבזה א"ל הניח השטר בידו משו' המחצה ולא חשש שמא יתבע ממנו הכל שסמך על העדים שפרעו וא"כ אם יודע שלא ידע זה בעדים לבע"ת לא הי"ל להניח שטרו בידו ולהר"י מיגש פטור ע"ש ונראה (עכ"מ

) ע"ט ואם כ' שהאמינו על עצמו כשני עדים וכולי משמע דנאמנו' סתם לא מהני ונשבע הלוה וכ"כ הטור וכן משמע מבעה"ת שער ח' ע"ש וה' גד"ת תמה כיון דהמניה אין טענת הלוה כלום בענין הפירעו' ואי משום דאיכא עדים הא מסקי' לכ"ע כיון שהם מעדי' דפרע כולו והוא אומר דפרע חציו הו"ל כאילו אין כאן עדים ע"ש ונראה דלק"מ דהלוה נאמן במגו דיכול לומר פרעתי כולו דהשטר לא נתקיים אלא ע"י הודאתו כמ"ש התו' שם וא"כ נאמנו' סתם לא מהני מה"ט דאם טען פרעתי כולו העדים מסיועי' אותו ואין הנאמנות לגבי העדי' כדקי"ל בסימן ע"א דאם ליכא עדים על הנאמנות והלוה אומר שהאמינו ופרעו נאמן במגו ע"ש וה"נ דכוותא דכיון דלא נתקיים השטר והנאמנות אלא ע"י הודאתו נאמן במגו וכן כתב הרמ"ה בפ' י"נ סימן קכ"א וז"ל ועוד אע"ג דסהדותא דהני סהדי לגבי האי לוה לא מהניא למפטריה ללוה כלל לא מממון ולא משבו' בדברי' אהניא ליה לבטולי שטרא משום מגו דמגו דיכול למימר פרעתי כולו דהא איכא עדים דמסייעי ליה ולא הוה מהני ליה שטרא למלוה ול"מ כי אמר נמי פרעתי מחצה מהימן וכו' ונהי דאהני ליה מגו למפטריה מממון אבל משבוע' לא מהני דלא אמרי' מגו למפטריה משבו' וכולי ונפ"מ נמי דאפילו היכא דהמניה עילויה נמי אמרינן מגו דהא קי"ל דא"נ הימניה עילויה כי אתו סהדי דפרעי מהימני דנהי הימניה טפי מנפשיה טפי מסהדי לא המניה אבל ודאי היכא דהמניה כבי תרי כיון דקי"ל דאע"ג דאתו סהדי דפרע לא מהימני לאכחושי למלוה דהא טעין לא פרעתי איעקר ליה מגו מהאי דינא לגמרי דהא אי נמי הוה טעין פרעתי כולו לא הוה מהימן ולא הוה מהני ליה הני סהדי לאכחושי למלוה הילכך השתא נמי דטעין פרעתי מחצה לא מהימן וגבי ליה מלוה כולי מממונא דשטרא בלא שבו' עכ"ל

פ' נשבע וגובה מחצה וכולי כתב הרב שפתי כהן דה"ד כשעומ' הלוה בדבריו הראשונים אבל אם חזר ואמר נזכרתי הר"ז נאמן כיון שעדים מעדים ומסייעי' אותו כמ"ש המ"מ מה' טוען ע"ש ומדברי המ"מ נראה בהדיא דאפילו אחר שבאו העדים יכול לומ' נזכרתי שפרעתי הכל כדברי העדים כמ"ש הש"ך בסימן ע"ט סק"י וכן מבואר בתשו' המבי"ט ח"א סימן ט"ז ובדברי הרשב"ץ שכתבתי בסימן ע"ג דאפילו אחר שבאו העדים נאמן וכן האומר לא לויתי ואחר שבאו העדים והעידו שלוה ופרע וחזר ואמר נזכרתי שפרעתי כמו שאמרו העדים נאמן ואין נר' דא"כ אפילו עומד בדבריו יהא נאמ' במגו בלא שבו' דהוי כמשיב אבידה דאילו רצה לטעון נזכרתי שפרעתי הכל דמעיז כיון שיש עדים מסייעי' אותו מיהו כבר כתבתי בסימן ע"ט דמהר"י ן' מיגש ובעל העיטור והרשב"א והר"ן וה' חקות הדיינים והרשב"ץ ס"ל דאינו נאמן לומ' נזכרתי שפרעתי וגם הרמב"ם דס"ל דמי שהודה בב"ד נאמן לומר נזכרתי אם הביא עדים כ' הנ"י דה"ד כשחזר בו קודם שבאו העדים אבל אם לא חזר אלא אחר שבאו העדים אינו נאמן ע"ש ונר' דה"ה הכא

דיני מגו

א' מגו דאורייתא כדאמרי' בפרק האשה שנתארמלה מנין להפה שאס' הוא הפה שהתי' וכו' ע"ש וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ב סימן שמ"ט דמגו דאורייתא ואין לבטל כח המגו אלא וכולי ע"ש מיהו התוס' בקמא ד"פ ע"ב בד"ה אין לך וכולי וז"ל והא דאמרי' בפ"ב דכתובות ב' החותמי' על השטר ואמרו קטנים היינו אם אין כת"י יוציא ממ"א נאמנים האי לאו מגו הוא שאין השטר מתקיים אלא על פיהם והפה שאסר הוא הפה שהתיר כדתמרי' התם בההוא פירקא מנין להפה שאסר הוא הפה שהתיר וכולי הא למ"ל קרא סברא הוא וכולי ע"ש וברפ"י דכתובו' גבי ומודה ר"י באומר לחבירו שדה זו של אביך ולקחתיה ממנו נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר פרש"י זה אינו יודע שהיא של אביו אלא ע"פ של זה וכולי וכבר הק' התוס' דח"כ הא דקתני ואם עדים שהיא של אביו ליתני ואם יש לו תובע ואפילו אין כאן עדים ובגמ' נמי פריך וליתני שדה זו שלך היתה משמע דבהלה תובעו איירי וכולי והריטב"א הוסיף וז"ל דכי הלה תובע מאי הוי דהא איכא מגו מעליא שיכול לטעון לא היתה של אביך כיון שאין עדים לזה שהיתה של אביו ומגו דאורייתא הוא וסברא הוא וכולי ומכח זה פי' בכוונת רש"י כגון שחין עדים לתבוע דכל שאין לו עדים לא חשיב עורר כלל וכו' ור' בצלאל בס' א"ז שם כ' דלשון רש"י משמע כפשוטו דר"י לא ס"ל מגו אלא מגו דאי בעי שתיק דהיינו הפה שאסר הוא הפה שהתיר אבל מגו בעלמא ע"י תביעה דלאו הפה שאסר הוא אלא משום דלא ס"ד או איערומי קא מערים כמ"ש לקמן גבי התם הרי שור שחוט לפניך וכולי והא דקתני סיפא ואם יש עדים וכו' דאשמעי' דאע"ג דמהימני ליה כבר משום הפה שאסר וכו' אם שוב באו עדים שהיא של אביו לא מהימניה ליה מאי דטעין מעיקרא לקחתיה ממנו ואינו נאמן ומוציאין השדה מידו עד שיביא ראיה לדבריו ואע"ג דתנן לקמן נשביתי וטהורה אני נאמנת שהפה שאסר וכו' ואם יש עדי' שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת ואם משנשאת באו עדים ה"ז לא תצא ואמרי' בגמ' לא נשאת ממש אלא כיון שהתירוה לינשא וכו' שבויה שאני דבשבויה היקלו עכ"ל א"כ ר"י לית ליה מגו בעלמא ודוקא בלא תביעה דהפה שאסר וכו'