ערך השולחן חושן משפט חלק ב קמט

אף משבו' שע"א מסייעו להחזיק מל כי כן פסק ר"ת בתחיל' ב"מ וכו' עכ"ל

ע"ד דין י"ג נשבע הלוה וכו' כ' הסמ"ע והש"ך דנשבע שבו' דאוריי' כדין מ"מ דכיון שיש עדים שאמרו שהשטר כולו פרוע הוי המלוה כתובע ע"פ והלוה מודה במקצת ע"ש אבל ה' קרית ספר בפי"ד מה' מלוה כ' דנ' דמדאוריי' לא מחייב שבועה מדין מ"מ כיון דהעדי' אומרי' פרוע כולו ואפש' שהם זכורים יותר ממנו א"כ הוי כמשיב אבידה מדאוריי' וכמש' בפ' י"ן ע"ש

ע"ה וגובה מחצה וכו' ואינו כמשיב אבידה מפני שאימת השטר עליו הרמב"ם וכן גי' רבינו האיי בס' משפטי שבועות שער ד' ומהר"י ן' מיגש בפ' י"ן ע"ש וכ' הב"ח משמע דאפי' העידו העדי' שפרע הכל קודם שהודה הלוה במחצה לא חשי' משיב אבדה ע"ש וכ"כ מהר"א ששון סי' י"ב ע"ש וכבר השיגו הש"ך דכיון שכבר העידו העדי' פשיט' דליכא כלל אימת השט' שהרי השט' בטל לגמרי מפי העדי' ע"ש וכ"כ הפרישה ע"ש וז"ל רבי' יונה בעליות בפ' י"ן ק"ל ה"ד אי כבר העידו העדי' בב"ד שפרעו כולו הא ודאי משי' אבידה הוא וכו' ואומ' ר"י דמיירי שראינוהו מדבר עם העדי' בב"ד אלא שלא העידו עדיין בשעת טענתו ואפ"ה אמר רבי אבא כיון דאיכא שטרא מירתת דכיון שיודע בעצמו שלא פרעו כולו אומ' בלבו אפי' העדי' יזכרו וישובו בהם ולא יעידו בב"ד וכו' וא"ת כיון שפוסל הלוה עדות של עדים אלו ולפיכך אין מועילי' לו לשבו' יגבה המלוה כל השטר וכולי י"ל דאע"ג דאמרי' כיון דאיכא שטר ארתותי מירתת לא מפקי' ליה מה"ט אלא מתורת משיב אבידה שאין לפוטרו משבו' מפני תיקון העולם כי לא יבא לכפור כדי שלא יתחייב שבו' כי טוב להודות שמא יזכרו העדים שלא פרעו כולו בפניהם ונמצא מתבדה מתוך השטר דא"ל שטרך בידי מ"ב הילכך וכו' ומ"מ איכא מגו שאם הוא חפץ בממון היה יכול לכפור על בטחון עדות העדי' שאומרי' שפרעו כולו כי יותר הדעת נוטה שלא יחזרו בהם ויעידו וכו' עש"ב הרי דס"ל דמשו' השטר לא מיקרי משיב אבידה שירא הוא לכפור הכל שמא יאמרו העדי' שלא פרע ומתברר מכח השטר דא"ל שטרך בידי מ"ב דמגו איכא לפוטרו מן הממון כיון שא"ל העדי' מקודם שפרע הכל והדעת נוטה שלא יחזרו בהם אבל לא אמרי' מגו לפטור משבועה אבל במלוה ע"פ פטור משבועה דכיון שאמרו העדי' שפרע הכל ומסתמא לא יחזרו בהם א"כ הוי משיב אבידה שהיה יכו' לכפו' בכל שהעדי' מסייעי' אותו וכן גי' הרמ"ה בפ' י"ן סי' קכ"א אבל הכא דאיכא שטרא מירתת וכו' וכ' וז"ל ועוד אע"ג דסהדותא דהני סהדי לא מהניא למפטריה ללוה כלל לא מממון ולא משבו' בדברים אהניא ליה לבטולי לשטרא משו' מגו וכו' ונהי דאהני ליה מגו למפטריה מממון אבל משבועה לא מהני ולא אמרי' מגו לאפטורי משבועה דא"כ במודה במקצת דאמר רחמנא שבועה היכי משכחת לה לימא מגו וכו' וכ"ת שאני התם דאין אדם מעיז וכו' אבל הכא דאיכא עדים דמסייעי ליה מעיז ואיכא מגו וה"נ כיון דאיכא שטרא דמסייע למלוה דא"ל שטרך בידי מ"ב ע"כ מודה וכו' ועוד דע"כ אפי' היכא דאיכא מגו לא מהני לאפטורי משבועה דא"כ שבועת עד א' היכי משכחת לה וכו' עש"ב וא"כ למאי דאמרי' מגו לפטור משבו' אמרי' ומודה מקצת דלא נפטר במגו משום דחזקה דאין אדם מעיז וכו' ה"נ במלוה ע"פ פטו' משבו' במגו דדוקא בשטר צריך לישבע משום דהשטר מסייע למלו' דא"ל שטרך בידי מ"ב ואינו מעיז וגם למאי דקי"ל דלא אמרי' מגו לפטור משבועה הכא במלוה ע"פ פטור משבו' במגו שהיה יכול לכפור בכל שהעדים מסייעים אותו והוי משיב אבידה ומודה מקצת בעלמא לא חשיב משיב אבידה משום חזקה דאין אדם מעיז וכו' אבל הכא מעיז ומעיז ודוקא בשטר ירא לכפור דא"ל שטרך בידי מ"ב אבל יש להסתפק במלוה ע"פ ולא היה רק ע"א שמעיד שפורע הכל והלוה הודה במחצה דאפשר כיון שיכול לטעון שפרע הכל והעד מסייעו מעיז והוי משיב אבידה והרמב"ם ספ"ט מה' אישות כ' אמר עד א' מקודשת והיא אומרת לא נתקדש' הרי זה מותרת א' אומר מקודשת וא' אומ' אינה מקודשת לא תנשא ואם נשאת לא תצא שהרי היא אומרת לא נתקדשתי וכ' המ"מ דס"ל דעדיף כשאין עד א' אומר כדבריה מפני שכל שאין לה עד כלל חזקה אינה מעיזה פניה להכחיש העד אבל כשעד א' אומר כדבריה סומכת עליו ומעיזה לפיכך לכתחילה לא תנשא אבל דעת הראב"ד והרמב"ן והרשב"א דאם מכחשת מותרת לינשא כן דעת הר"ן בפ' האשה שנתארמלה דאפי' ע"א מסייע לה נאמנת ודוקא שקבלה קידושין וא' אומר קרוב לו וא' אומר קרוב לה חיישינן שמא האומ' קרוב לו טועה אבל אם חלוקים בעיקר הקידושין נאמנת היא דחזקה אינה מעיזה להכחי' העד אפי' עד אחד מסייע לה ע"ש וא"כ ה"נ אפלו יש עד א' מסייעו אמרי' דחזקה אינו מעיז פניו בפני ב"ח ולא חשיב משיב אבידה וגם הרמב"ם לא סבר דעד א' מסייע' סומכת עליו ומעיזה אלא לחוש לכתחי' שלא תנשא אבל אמרי' חזקה אינה מעיזה פניה להכחיש העד אפילו עד אחד מסייעה לענין דאם נשאת לא תצא דמדאוריי' סומכת על החזקה אפי' עד א' מסייעה וא"כ ודאי דה"נ צריך לישבע מדאוריית' דלא חשיב משיב אבידה דאמרי' חזקה אינו מעיז בפני ב"ח

ע"ו נשבע וגובה מחצה וכו' כ' בעל התרומות בשער ח' וז"ל י"ל מאחר שאין כאן הכחשה ועדותן קיימת ומבטלי' השטר ע"פ למה צריך לישבע על המחצה וכו' וי"ל דהא דאמ' פרעתי מחצה י"ל דהכחשה הוא וי"ל שאין הכחשה לגבי לקוחו' לא חשבי' הכחשה דאמרי' אנן אעדי' סמכי' וכו' עכ"ל וכ"כ הרשב"א הובא בס' א"ז בפ' י"נ דקכ"ח ע"ש משמע דאם הכחיש העדי' בפי' ואמר לא פרעתי גובה המלוה מהלקוחות כיון שהשטר מקויים בידו וקשה דאמאי לא חיישי' לקנוניא והרמב"ם והטור ומרן בסי' כ"א כ' מלוה שהאמין ללוה וכו' אפי' אמר הלוה לא פרעתי אין המלוה יכול לגבות בשטר זה מהלקוחות דחיישי' לקנוניא וכו' ע"ש אלמא אע"פ שהוא מודה כיון שהיה יכול לטעון פרעתי אינו גובה מהלקוחות ואע"ג דא"ל דהתם משו' הנאמנות שבשטר הוי ריעותא וכמ"ש הש"ך שם נר' דה"נ עדות העדי' הוי ריעותא גדולה ואם היה הלוה טוען פרע' כדב' העדים היה מבטל השטר וא"כ אפי' הודה ניחוש לקנוניא

ע"ז ועדים מעידים שכולו פרוע וכו' בעל התרומות שער ח' כ' שהק' הא' כיון שהעדי' מוכחשי' שהוא הכחישם למה בטל כח השטר על פיהם ותי' דאם אמר פרעתי מחצה ולא יותר היו מוכחשי' אבל השתא דאמר פרעתי מחצה אינה הכחשה אלא כאדם האומר ע"כ אני זוכר והעדים אמרו אנו זוכרים יותר ממך כי פעם אחרת פרעת לו מחצה האחר מיהו הכחשה היא לענין שצריך שבועה וכ"כ בש"מ לבתרא בשם הראב"ד והרשב"א ע"ש מבואר דס"ל דאם אמר לא פרעתי אלא מחצה לא בטל כח השטר וגובה הכל וכן מוכח מדברי הנ"י והר"ן ע"ש וכ' ה' גדולי תרומה דה"נ אם אמרו העדים שפרעו לכלו בפעם א' והלוה אומר פרעתי מחצה הכחשה גמורה היא עיין שם: