ערך השולחן חושן משפט חלק ב יד

לא יפרעו אלא בשבועה וכ' רש"י משום דאם היה גובה מן הלוה גופיה והיה טוען השבע לי דלא פרעתי משבענ' ליה השתא נמי אנן טענינן להו וכו' וכ' הר"ן שם שלמד כן מדאמרי' עלה בפ' שבועת הדיי' ומה בין זה לפוגם שטרו וכו' דשבועת המשנה היא ולא מצינו לה רמז במשנה אם לא נאמר דשבועת נכסי משועבדים ויתומים ושלא בפניו מה"ט הוא כמ"ש רש"י וכ"כ בעה"ת שער כ"א ח"ד ס"ב ע"ש ומהר"י ן' מיגש בחיד' בפר' שבו' הדיינים הכריח דשבו' המשנה היא בנק"ח דהא נשבע ונוטל הוא ונקוט האי כללא בידך דלא משכחת לה לעולם שבועת היסת בנשבע ונוטל וכו' וכ"כ הריטב"א בחיד' שם וזה סיוע לתשו' בשמים ראש דה"נ דהמלוה שבא ליטול צריך לישבע בנק"ח דכל שבו' דעל נטילה נתקנה בימי חכמי המשנה דלא משכח' לה לעולם שבועת היסת בנשבע ונוטל. אבל מרן כ' אפשר לקיים הגיר' ישבע המלוה היסת וכו' דל"ד לאומר פרעתיך כיון שהוא מודה דחייב לו הרי הוא כאלו תובע הלוה למלוה חייב אתה להמתין לי כו"כ ולכך המלוה נשבע היסת ע"ש ונר' דס"ל דאפי' המלוה בא ליטול סגי בהיסת דהא בטוען פרעתי איכא מ"ד שבו' דרבנן היא והרי"ף והרא"ש כ' מסתברא כעין. שבועה דאורייתא דומיא דפוגם שטרו ולא דחו מהא דלא משכחת לה שבועת היסת בנשבע ונוטל ונראה משום דא"ל אע"ג דקי"ל כב"ה דשטר העומד להגבות לאו כגבוי דמי מ"מ הוי המלוה כמוחזק לענין זה דסגי בשבועת היסת וכמ"ש הרש"בא ח"ב סי' רנ"ד ובמיוחסו' סי' ק' הטעם בשטר אמרינן מגו להוציא משום דהשטר מוחזק ביד המלוה וכאלו הממון הכתוב בו מוחזק בידו ואוקומי ממונא הוא ע"ש וה"נ הוי כאלו מוחזק בממון לענין דסגי בשבועת היסת וא"כ אע"ג דקי"ל בטוען פרעתי דנשבע בנק"ח כעין דאוריי' משום דהלוה כפר בממון אבל הכא דמודה בחוב ולא כפר אלא בזמן הפירעון הוי כאלו המלוה מוחזק וסגי בשבועת היסת וכה"ג כ' בע"הת שער י"ז ח"ב סימן ה' בטוען פרעתי בתוך הזמן דא"ל די לנו שפוטרים אותו משבו' המשנה מכח חזקה אבל צריך שבוע' היסת עש"ב. ונראה דמלוה על המשכון או מלוה בשטר ויש עד אחד שהיום סוף זמנו ודאי דהמלוה נוטל בלא שבו' כמ"ש מור"ם בסי' פ"ז סי"א דה"ה בנשבע ונוטל אם יש לו עד אחד המסייע נוטל בלא שבועה והם דברי מהר"מ בתשוב' המיי' לס' משפטים סי' ס"ה וכן הוא במרדכי בפ"ק דמציעא וכ' הש"ך שכן פסק בתשו' מהר"יו סי' קמ"ח וכו' וכן עיקר ע"ש ומבו' בתשו' מהר"מ שם דאפי' בנשבע ונוטל שמן הדין לא היו נוטלין אלא שחכמים היקלו עליהם ליטול בשבועה אם יש עד אחד מסייעו נוטל בלא שבועה וכ"ש הנך דתנן בפ' הכותב הפוגמת וכו' וע"א מעיד שהיא פרועה וכו' לא תפרע אלא בשבועה דמן הדין גובה בלא שבועה אלא שהחכמים החמירו עליהם שלא יטלו אלא בשבועה כמ"ש התוס' בכתובות דף פ' בד"ה ישבע וכו' והרמב"ן והר"ן בפ' כל הנשבעים ע"ש דודאי כשיש ע"א מסייעו לא החמירו עליו ואוקמוה אד"ת דנוטל בלא שבועה ע"ש וא"כ במלוה בשטר או על המשכון וטען הלוה שקבע לו זמן ולא הגיע והמלוה כופרו אפי' היה צריך לישבע שבועת המשנה כשיש ע"א מסייעו נוטל בלא שבועה דגם המלוה על המשכון נוטל בלא שבועה כדמוכח מדברי הר"ן בפ' כל הנשבעין וע"ש וכן מבו' בתשוב' בשמים ראש שכ' שם ואף דלא בעי למיפטר נפשיה משבועה אלא ע"א כדפסק ר"ת וכו' דס"ל דה"נ אפילו נשבע ונוטל ע"א פוטרו משבועה ואל תטעה בדברי הסמ"ע ס"ק י"א שכתב במה דברים אמורים במלוה על פה וכו' האי בד"א קאי גם אשבועת התורה הנז"ל בס"ב כשהמלוה טוען היום סוף הזמן ע"ש דנראה ודאי דקאי אנז' בס"ב דאם יש עד אחד שהיום סוף זמנו דנשבע הלוה שבועת התורה בד"א במלוה ע"פ אבל במלוה בשטר או על המשכון ישבע המלוה היסת ויטול וליתא דמלוה בשטר או על המשכון ויש ע"א שהיום סוף זמנו מסייע למלוה נוטל בלא שבועה כלל דאפילו משבועת המשנה פוטרו וכ"ש משבועת היסת אבל אם יש ע"א מסייע ללוה שקבע לו זמן ולא הגיע זמנו נראה לכאו' המלוה בשטר או על המשכון נשבע היסת ונוטל ומיהו נראה דהא דמי לאומר תנאי היו דברינו כמה שכתב בתשובות בשמים ראש שם ובסי' פ"ב קיי"ל אם טען הלוה שהשטר נעשה על תנאי נש' המלו' ונוטל וכו' אפי' עדי הש' עצמם נאמ' לו' שנע' על תנאי אפילו כת"י יוציא ממקום אחר וכו' אם ע"א אומר על תנאי היה וע"א אומר לא היה על תנאי נשבע הלוה היסת ונפטר הרי דאפילו עדי השטר עצמם נאמנים ואם ע"א אומר על תנאי וע"א אומר לא היה תנאי נשבע הלוה היסת ונפטר וה"נ אפילו עדי השטר וכת"י יוציא ממ"א נאמנים לומר שקבע לו זמן ולא הגיע הזמן ואם עד אחד מסייע ללוה שלא הגיע זמן וע"א מכחישו נשבע הלוה היס' ונפטר דאפילו למ"ד התם דאין העדים נאמנים אלא דוקא כשאין כת"י יוציא ממ"א הכא מודה דנאמנים לעולם שהרי כתב הרשב"א בתשו' סי' אלף י"ב על משכונה שלא כתבו זמן נאמנים העדים לומר כך היה התנאי אפילו כת"י יוציא ממ"א וכו' ואע"ג דהוא ס"ל דאין נאמנים העדים לומר תנאי היו דברינו אם כת"י יוציא ממ"א כבר כתב מהרימ"ט ח"א סי' קמ"א שאני התם שבאים לעקור החיוב לגמרי כביטולו של תנאי אבל הכא יכולים העדים לברר דבריהם וכי היכי דב' עדים שומעים להם אף בע"א כן וכו' וכ"כ מוהרא"דב בס' לחם רב סי' פ"א ע"ש א"כ ה"נ אם יש עדי השטר מעדים שקבע לו זמן ועדיין לא הגיע אפילו כת"י יוצא ממ"א נאמני' ונפטר הלוה בלא שבועה ואם ע"א אומר כן וע"א מכחישו נשבע היסת ונפטר ועיין בס' בתי כהונה ק"ב סי' כ"ט מיהו איכא למימר דדוקא בטענת תנאי דכשאין עדים כלל המלוה צריך לישבע בנק"ח אבל הכא דא"ץ רק היסת משום דלא נחלקו בחיוב אלא בזמן הפירעון א"כ אפילו ע"א מסייע ללוה נשבע המלוה היסת ונוטל

י"ב אחד שתבע לחבירו מנה בשטר והשטר ביד שליש ונאבד ממנו וטען שכבר עבר זמן הפירעון והלוה טוען אמת שאני חייב לך אבל בשט' נזכר זמן פירעונו עדי' שנים ועדיין לא הגיע הז' והשליש אינו זכור יש' הלוה היסת ויפטר דהוי כתביעה ע"פ ואין הלוה י"ל יבטל המלוה השטר דשמא ימצא השטר אח"כ ויפסל לעדות ולשבועה וכבר כתבו התוס' בפ' המפקיד בד"ה שמא וכו' פי' רש"י ויפסלנהו לעדות ולשב' וקשה לר"ת וכ"ש שישבע הלוה שהוא ידקדק יותר לישבע באמת כדי שלא יפסלנו המלוה וכי עבדי תקנתה לרמאי והסכ' ר"ת לפירוש ר"ח דנראה כמו שבועה לבט' וגנאי הוא וכו' הר' פנים מאירות סי' צ"א ח"ב ע"ש הטור בסי' צ"ה כת' שטר מסרתי לך ויו"ד דינרים היה לי בוראיה וזה אומר להד"ם ישבע היסת הפכה עליו ה"ז נשבע היסת שהי"ל בו ראיה ויטול וכתב הפרישה הפכה עליו וכו' א"ל ואיך ישבע התובע דילמא אחר השבועה יוציא הלה שטרו ויראה דאין בו ראיה כ"כ כמו שנשבע ונמצא ש"ש מתחלל כמ"ש בסימן ע"ב לענין שאינו ברשותו די"ל דכאן אין לחוש להכי דהתובע יודע בודאי ובבירור כמה יש לו בו משא"כ התם במשכון דתלוי בשומא וכ"כ בכ"מ בפ"ה מה' טוען ע"ש.