ערך השולחן חושן משפט חלק ב קמח

שתעשה דבר פלוני על המקבל להביא ראיה שקיים התנאי אבל אם א"ל שלא תעשה דבר פלוני על הנותן להביא ראיה שבטל התנאי וכ' הסמ"ע הטעם דלעולם מוקמי' הדבר כמו שהיה וה"נ מי שנתחייב ע"ת שיעשה המלוה כו"ך על המלוה להביא ראיה שקיים תנאו אבל על תנאי שהוא בל"ת על הלוה להביא ראיה שעבר על תנאו ונר' דא"צ המלוה לישב' ואפילו טען עליו ברי שעבר על תנאו יכול להשביעו בנק"ח קודם הפירעו' אלא דוקא אחר הפירעו' שבו' היסת כמ"ש בסימן ע' גבי אל תפרעני אלא בעדי' דפטור משבו' דקודם הפירעו' אבל אחר הפירעו' צריך לישבע היסת דחזקה לא מהניא לפטור משבו' היסת עש"ב

ע"ב אפי' אם כת"י יוציא ממ"א וכו' הש"ך הסכים והרמב"ם והראב"ד והרמב"ן והרשב"א ושאר פוסקים דס"ל דאם כת"י יוציא ממ"א אין נאמנים וגם הרא"ש אינו חולק עש"ב וכן הסכים הרשב"ש בתשו' סימן קל"ז וסימן ר"ח וכן תפס מהר"י וויל בתשו' סימן פ' והרדב"ז בתשו' סימן שמ"ז דאין העדים נאמנים לומ' תנאי היה אלא כשאין כת"י יוציא ממ"א ע"ש ובתשו' מהר"י וויל שם מבואר דאפילו לפטו' הנתבע אין העדים נאמני' אם כת"י יוציא ממ"א וכן הרשב"ש בתשו' סימן קל"ז אפי' להחזיק ביד היורשי' ע"ש אבל הרדב"ז בתשו' אחרת סי' תצ"ג הכריע דאם התנאי להוציא ממון אין להוציא נגד הרמב"ם ואם התנאי להעמיד ממון אין להוציא נגד רב האיי והנמשכים אחריו דס"ל דנאמנים אפילו כשכת"י יוציא ממ"א ע"ש ומהרש"ך ח"ב סימן רכ"ח כ' דא"ל דהטור שכ' אם יש ללוה עדים שבתנאי נעשה מקבלים עדותם היינו דוקא להחזיק מה שביד הלוה ולא להוציא כיון שמביא עדים פשיטא דראיה מהניא להוציא מיד המוחזק ע"ש וכבר כתבתי בסימן כ"ט שכן נראה דעת הטור ומרן דדוקא להחזיק נאמנים אפילו כת"י יוציא ממ"א ולא להוציא ממון ובתשו' חיים שאל ח"ב נדפס ס' חזה התנופה סי' ו' כ' מי שהוציא שט"ח על חבירו אין השטר מתקיים אלא ע"פ העדים החותמי' ואחד מהעדי' אומר שעל תנאי כו"ך חתם השטר ההוא וכו' השטר בטל לגמרי ולא יגבה דבר כשקיים זה הלוה ויכוף המלוה לקרוע השטר שהעד עקר השטר לגמרי בתנאי זה והוא נאמן אחר שאין השט' הזה יכול להתקיי' זולתו וכו' ע"ש ומשמע בהדיא דאם יתקיים השטר ע"פ אחרים אין העד נאמן אפילו בתנאי שעל הלוה לעשות ליפטר ומ"מ דעת הטור ומרן לחלק בין להחזיק בין להוציא כמו שהכריע הרדב"ז וכבר כתבתי בסימן כ"ט סמך לזה עש"ב ועיין בתשו' בני משה למהר"ם שלטון סי' ה' שחילק כן והסכים עמו רבו ע"ש ועיין בתשו' הרמ"ה סי' רפ"ג ומרן הב"י סימן כ"ט כ' שהרשב"א בתשו' כ' דהא דתנאי היו דברינו נאמנים דוקא כשאין כת"י יוציא ממ"א ובתשו' אחרת כ' על ראובן שכ' משכונה ת"ק דינרי' על חצרו לשמעו' חמיו ומתו ראובן ושמעון ויורשי ראובן טועני' שלא היתה משכונה זו אלא על תנאי שיקנה ראובן קרקע זה לאשתו וכבר קיים תנאו ונתבטל כח שטר המשכונה ויורשי שמעון אינם מודים בתנאי זה ויש ליורשי ראובן עדי' בתנאי זה והשיב שנאמני' העדים אפילו כתבי ידם של עדי שטר המשכונה יוצאים ממ"א לפי שאין אלו העדים מכחישי' עדי השטר וכו' ואין זה חולק על התשו' הא' דשאני הכא שעדים אחרים הם המעידים על התנאי עכ"ל וב' תשו' הרשב"א אלו הם בס' תולדות אדם סי' ן' וסי' ק"כ ומבואר שם כן דעדי השטר אם כת"י יוציא ממ"א אין נאמנים דהו"ל חוזרים ומגידים וגריעי מעדים אחרי' דמהימני וכו' ומשמע אפילו ליפטר המוחזק ע"ש

ע"ג ואם ע"א אומר על תנאי וכולי מרן בב"ה והש"ך בסימן מ"ו ס"ק ק"ח כתב בשם הרמב"ן והריטב"א שעד זה אומר תנאי היה ועד אומר לא שמעתי בו תנאי אבל אמר כן ודאי לא היה בו תנאי ומכחיש את חבירו הו"ל ע"א בהכחשה ואינו כלום עיון שם ול' בעה"ת שער כ"א סח"ב והטור בסימן זה סי"ב אבל אינו נשבע שבו' התורה להכחיש העד האומר אינו תנאי כיון שהעדים מכחישי' זא"ז ע"ש משמע דע"א אומר לא היה תנאי ודאי ומכחיש את חבירו ובסימן מ"ו כ' הטור בשם. הרמ"ה דנשבע הנתבע שבו' דאורייתא ע"פ עד הא' שאמר שלא היה תנאי אע"פ שהעד האחר מכחישו לא אמרי' אוקי וכולי וכן הוכיח ה' כנה"ג בתשו' ח"ב סי' פ"ד אלא שהוסיף לו' דגם הריטב"א לא, אמר כן אלא לרב וכולי ע"ש וליתא דל' הריטב"א מבואר דגם למ"ד דהעד האומר תנאי נאמן קאמר דאם מכחישי' זא"ז הו"ל ע"א בהכחשה דאינו כלום ועיין בס' א"ז שם וכ"כ עוד בדף כ"ג גבי ע"א אומר נתגרשה וכולי וכ"כ הר"ן שם אבל תלמידי הרשב"א בס' א"ז שם כ' דכי אמרי' שני כתי עדי' דלא מצטרף חד מכל כת וכת בעדות אח' ה"מ להבא אבל למפרע לא מפסלי והשתא מתרצא הא דעד אומר תנאי ועד אומר אינו תנאי דהתם קודם שמכחישי' זא"ז בתנאי כבר נתקיים השטר למפרע ולאו כ"כ למעקרי' השתא מחמת הכחשה זו עכ"ל הרי דס"ל דאפי' במכחישי' ממש נתקיים השטר ע"פ דלא בטלה עדותם למפרע וכ"ד הרשב"א והרא"ה שם וכבר ה' דברי אמת בקונטרי' ח' סימן ג' האריך בזה והסכים שכ"ד הרמב"ם כמ"ש מהרשד"ם סי' ס"א וה' בית שמואל בא"ה סימן קנ"ב סק"ט אבל מרן שם פסק כהר"ן

ומ"מ הרמ"ה ובעה"ת והטור סבירא להו דאפי' מכחישי' זא"ז האומר תנאי היה נאמן וכן מבואר בתשובות הרשב"ש סימן ר"ח דמיירי בהכחשה ע"ש וכן כת' שה"ג בשם ריא"ז וז"ל א' מן העדים אומר על תנאי היה ובטל השטר הזה והא' אומר לא היה שם תנאי והמכר קיים הואיל ומכחישין זה את זה הרי השטר בטל ונשבע הנתבע שבועת היסת כדין כל כופר ממון חבירו עכ"ל וכ"מ בדברי הרב משפט צדק ח"א סס"י א' ע"ש וז"ל רבינו האיי בס' משפטי שבועות ש"ד אבל אם א' מעיד בהלואה או במתנ' חלוטה והא' מעיד על תנאי אפילו אם הם חתומי' בשט' ובשטר אינו כתוב תנאי ועדות השטר אינו יכול להתקיי' אלא מפי העדים הדין לעשות כדברי העד שמעיד תנאי או לבטל השטר מעיקרו וכו' ע"ש משמע אפי' אמר שהיה הלואה או מתנה חלוטה ולא היה תנאי שמכחיש חבירו וז"ל בעל העיטור בדיני קיום סוף דף ל"ג עד אומר תנאי ועד אומר אינו תנאי וכו' ה"נ חד דקאמר תנאי היו דברינו למיעקר סהדותיה דכתי' קאתי ולומר ע"מ שיתקיי' חתמתי וחד הוא ומכחשי להדדי ובטל השטר והו"ל כעדו' בלא שטר וכו' ע"ש וכתב מהר"ם בתשו' הארוכות סימן רצ"ז על אודות ראובן שתבע לשמעון שכירות בית לשני שנים ועתה יצאת קודם הזמן תן לי השכירות ושמעון משיב אמת הוא ששכרתי ביתך רק תנאי היה בדברינו שכל שעה שארצה לצאת הרשות בידי והביא ראובן עדים שלא היה שום תנאי ושמעון הביא עד א' המסייעו לא הבנתי אותם הדברי' אם העדים מכחישי' העד שבאותה שעה שאומר שהתנה הכי אמרו שלא התנה אותה שעה והשכירו בלא תנאי פשיטא שעד א' בטל במקום שנים אך אם אין מכחישים שהעד או' שמקודם התנה ובשעת השכירות יכול להיות שלא דיבר בפני עדי' כל תנאי אך סמך מקצת על תנאו הא' א"כ אז שמע' פטו'