ערך השולחן חושן משפט חלק ב קמו

כמ"ש ה' ב"ש ומ"ש ודלא כהב"ח שכ' דהוי ספק קידו' ע"ש ליתא שהרי הב"ח בסי' כ' דבשא' תנאים אם הוא או היא טוענים ברי שלא נתקיים התנאי אין מקודשת כלל אבל כאן אינה טוענת ברי ואינה יודעת אם דבר עליה לשלטון או לא הוי ספק מקודשת ע"ש הרי דס"ל דבברי וברי נאמנת היא לומר שלא קיים התנאי ומותר' ודוקא בברי ושמא הוי מקודשת ספק

ומ"מ דעת הר"ן והטור כדעת האחרונים דאפי' שאפש' לקיימו לבדו ואין הלה מכחישו אם הוא בקום עשה אינו נאמן לומ' שקיימ' לחייב חבירו ונר' שתופס כן מהריב"ל וכ"כ מהרמ"א בתשו' סי' ג' דהלכה כבתראי ע"ש ודברי הטור הם מהרא"ש בפ' האומר וז"ל עוד שנינו בתוספ' דהאומר לאשה הרי את מקודשת ע"מ שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל ונתן לה שו"פ הר"ז מקוד' מיד עד שיאמר לא דברתי ולא עשיתי דר"מ וחכ"א אם נתקיים התנאי מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ובהכי פליגי ר"מ סבר מקודשת מיד דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי עד שיאמר לא קיימתי התנאי ונאמן לומר קיימתי התנאי כיון שאין האשה יכולה להכחישו וחכמים אומרים דלא נגמרו הקידושין עד שיקיים התנאים וכו' דלית להו כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ולפ' אהא דאמ' ר"מ שהוא נאמן על קיום התנאי מיהו קשה אמאי לא חיישינן שמא נתחרט ורוצה לבטל הקידושין ואומר שלא קיים התנאי כי היכי דחיישינן שמא יש לו ר' מאתים זוז אף על פי שהוא אומר שאין לו הילכך צ"ל אם נתקיי' התנאי כלו' אם ידוע בעדים שנתקיים התנאי מקודשת ודאי ואם לאו אינה מקודשת בודאי אלא ספק מקודשת עכ"ל הרי דמסיק דרבנן ס"ל דאין נאמן לומר שקיים התנאי אפילו בתנאי שלו בלבד שאדבר עליך לשלטון צריך להביא ראיה ואפשר דהרמב"ן ס"ל דר"מ ורבנן פליגי גם באו' ע"מ כאו' מעכשיו דמי או לא ומה שהקשה הרא"ש אמאי לא חיישי' שמא נתחרט ורוצה לבטל הקידושין כי היכי דחיישי' שמא יש לו ר' זוז י"ל דהתם לפי שאמר בשעת הקידושין ע"מ שיש לי חיישינן שמא יש לו דאם לא היה לו לא אומר כן שהרי דעתו לקדשה כמו שכתבו הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ן שם אבל בתנאי שלהבא וע"מ שאדבר עליך לשלטון חיישינן שמא עשה ועכשיו חזר מיהו קשה לרב אסי דאמ' משמיה דר"י הכל מודים בע"מ כאומר מעכשיו דמי וחכמי' לא נחלקו אלא במהיום ולאחר מיתה ע"ש דהא חכמים בתוס' סביר"ל דאומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי אבל ראיתי להרא"ש בפרק מי שאחזו שכתב וז"ל והרמב"ן הק' לדבריהם דהא ר"מ בעי תנאי כפול בע"מ שתשמשי כדאמ' בסמוך ותניא בתוס' דקידושין פרק האומר האומר לאשה הרי את מקודשת ע"מ שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל נתן לה שוה פרוטה מקודשת מיד עד שיאמ' אם לא דברתי אם לא עשיתי דר"מ וכו' ובודאי אית ליה לר"מ הא דא"ר הכל מודים האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי כדמשמע בתוס' דתניא התם ע"מ שתשמשי את אבא ועל מנת שתניקי את בני הרי היא מגורשת מיד עד שיאמר אם לא תשמשי ואם לא תניקי דר"מ וכו' הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים על מנת שתניקי את בני שתי שנים ונתקרע הגט או נאבד אפי' בתוך שתי שנים הרי זה גט שהאומר על מנת כאומר מעכשיו דמי אלמא מדפליג ר"מ ברישא ולא פליג בסיפא ש"מ דאפי' לר"מ ע"מ כאומר מעכשיו ואפי' הכי בעי תנאי כפול וכו' עכ"ל וכן כתב הרשב"א בפרק מי שאחזו ע"ש הרי שכ' דר"מ סבירא ליה דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי לענין דאפילו נתקרע הגט או נאבד דהוי גט למפרע אבל בעי' תנאי כפול ומשפטי התנאים ובעל מנת שאדבר עליך לשלטון וכו' דאמר ר"מ בתוספתא (עכ"מ)

ס"ו ואם יש ללוה עדים וכו' כ' הב"ח דוקא בדאיכא ב' עדים דבתנאי נעשה אבל ע"א לאו כלום דכיון דעדי השטר חתמו בסתם חשיב כאילו העידו שלא היה תנאי ואין דבריו של א' במקו' ב' מיהו ודאי אין עדי השטר חשובי' מן הסתם כאילו העידו שלא היה שם תנאי דאל"כ ק' אפילו איכא ב' עדים דהיה שם תנאי מ"מ כיון דעדי השטר חשובי' כאילו העידו שלא היה שם תנאי תרי ותרי נינהו ואין הלוה נפטר בלא שבועה וכו' ע"ש ולא דק דגבי שבועת היסת קי"ל קולא לנתבע כמ"ש התוס' בשבועות דף מ"א בד"ה מאן דתני אסיפא וכולי בשם ר"ת השתא דלא איתמר הילכתא כחד מהנך לישני לא משבעי' ליה מס' דהמע"ה ע"ש וכ"ש בספיקא דתרי ותרי אבל הכא הול"ל דאם עדי השטר חשובי' כאילו העידו שלא היה תנאי הול"ל אוקי תרי בהדי תרי וכאילו אין עדי' ונשב' המלוה ונוטל דמספיקא המלוה שבא ליטול לא יטו' אלא בשבועה כמו שהוכחתי לעיל וא"כ אמאי נשבע הלוה ונפטר א"ו עדי השטר אין חשובי' לגמרי כאילו העידו שלא היה תנאי אלא דוקא לגבי ע"א דאין דבריו של א' במקום ב'

ס"ז ואם יש ללוה עדים וכו' כ' ה' כנה"ג אות רכ"א יראה דל"ד עדים אלא אפי' עד א' נפטר הלוה בלא שבועה דל"ל כיון דעדי השטר חתמו בסתם הו"ל כאלו הם מעידים שלא היה שם תנאי ואין דבריו של א' במקו' שנים דא"כ אפי' דאיכא שני עדים שאמרו שבתנאי נעשה אמאי נפטר הלוה בלא שבועה תרי ותרי נינהו וכו' ע"ש ועיין בתשו' מהרימ"ט חא"ה סי' כ"ז שכ' לדעת הרמ"ה דעד אומ' תנאי אינו נאמן טפי משטר שכתוב בו מלוה בלא תנאי אלא אף על גב דסתמא דשטר בלא שום תנאי משמע כיון דע"א אומ' תנאי איתרע סתמ' דשטר ולא גובין בו ולא קרעי' ליה והוי ספק ואין מוציאין מידו ממון מספק וכו' ע"ש וא"כ אם תפס המלוה אין מוציאין מידו

ס"ח אם כתו' בשטר שנעשה בלא תנאי וכו' הוו תרי ותרי דסי' מ"ו סל"ז הרדב"ז בתשו' ח"ב סימן תקי"ח ע"ש ועיי' במהרש"ך ח"ב בנוספות סי' א' בראובן שמכר חזקה לשמעון וכתוב בשטר בלא שיור ותנאי דאין העדים יכולים לומר תנאי היה מיהו נר' דה"ד אם עדי השטר מעידים ע"פ שתנאי היה אבל אם העדי' שחתמו על שטר מכירה בלא שיור ותנאי הם עצמם חתומי' על שטר שביד ראובן שלא מכר אלא על תנאי הוי כב' כתי עדים המכחישות זו את זו וכו' וכבר תמה המש"ל בפ"ג מה' עדות כיון שחתמו בשטר הא' בלא שיור ונעשה כמי שנחקרה עדותם בב"ד כל שחתמו אח"כ הפך אמרי' כיון שהגיד וכולי ומ"ל אם עדות השני בע"פ או בשטר וכן מבואר בתשו' הריטב"א הביאה מרן הב"י בסי' מ"ו עיין שם ועיין בתשו' רבינו ישעיה הא' בס' המכריע סי' מ"ג שכתב גבי עדים שאמרו שטר וכו' דאין נאמנים מפני שמכחישים עדותם שבשטר חתמו שהלוהו ועכשיו הם מעידים שלא הלוהו וכיון שהגיד וכו' ואפילו אם יכתוב לו שטר כי באותה שעה ידענו שלא הלוהו ושטר אמנה הוא אינו מועיל כלום אבל אם אמרו כשחתמנו בשטר על דעת שהלוה לו חתמנו וכך א"ל הלוה שהלוה לו אבל עכשיו הודה לנו המלוה ששטר אמנה הוא וכולי ודאי דנאמנים ואין חילוק בין כתב שטר או בע"פ דלא מצינו בכל התור'