ערך השולחן חושן משפט חלק ב קמ

מאליו וכן לא תמצא שום מגו בעולם שיהיה דבור מכחי' דבור אבל כל א' מחזיק את חבירו וכו' ע"ש וה' כנה"ג בח"ב סי' ס"ט הביאו בקיצור בשם הראב"ד והרשב"א ע"ש הרי דס"ל דאפי' אין כת"י יוציא ממ"א אינו נאמן במגו לסתור הודאתו וכ"כ רבינו ירוחם במישרי' נתי' ב' סח"ב דאם כתו' בשטר בלא תנאי ושיור אין העדי' נאמני' בשום ענין כיין שהגיד וכו' נר' דס"ל דאפי' אין כת"י יוציא ממ"ח אין נאמני' וז"ל הרשב"א בתשו' ח"ד סי' רל"ו שטר שכתו' בו בלא שום תנאי ושיור בעולם ואין כת"י יוציא ממ"א ועכשיו אמרו העדי' כת"י הוא זה ותנאי היו דברינו אם נאמני' כיון שאין כת"י יוציא ממ"א אם לאו ואמרת כי לדעתך אינם נאמני' כיון דמכחשי שטרא תשו' כדין אמרת דיותר הוא זה משטר אמנה כי יותר אלו מכחישי' עדותם לגמרי ומשימי' עצמם רשעי' ומעידים עדות שקר שכבר העידו שהיו דבריהם בלי שום תנאי וא"כ עכשיו שאמרו שהיו דבריהם תנאי עדות שקר מעידי' בעצמם עכ"ל הרי דגם העדים אינם נאמני' לסתו' עדותם במגו דמזויף וכ"פ מור"ם בסי' מ"ו סל"ז דאם כתו' בשטר בלא שיור אינם יכולים לומר תנאי היה בדבר דאינם חו"מ וכ' הש"ך שם בס"ק ק"י דגם הבעה"ת שער כ"א ח"ג שכ' והוא דהוי כת"י יוצא ממקום אחר וכו' ה"ד לענין שבו' דבהכי עסוק שם להדיא דאין המלוה צריך לישבע ועלה קאמר והוא דכת"י יוציא ממקום אחר ור"ל דאם אין כת"י יוציא ממקום אחר עכ"פ צריך המלוה לישבע ויש הוכחה לזה דהא וכו' ע"ש ולא מסתבר דאם אין העדי' נאמני' אין צריך המלוה לישבע כמו שכתב הש"ך בסי' זה סקי"ז דלמ"ד דאין העדים נאמנים לומר תנאי בשכתב ידם יוציא ממקום אחר משום דהוי כאלו אמרו לא לוה היפך דבריהם שבשטר הכא נמי אין המלוה צריך לישבע ע"ש ואם כן כשכתוב בשטר בלא שיור וכו' דאין העדים נאמנים תנאי היה לסתור עדותם שבשטר אין המלוה צריך לישבע ע"ז ול' בעה"ת ואף אם אין כתוב בשטר אלא בשום שיור בעולם אף בזה כתבו חכמי נרבונא דאיתי' לתנאי בכלל שיור ותו ל"מ למימר לוה תנאי היו דברינו ואף לא עדי השטר דאינהו גופייהו מרעי סהדותייהו וכיון שהגיד שוב אינו חו"מ וכו' והוא דהוי כת"י יוציא ממקום אחר וכו' משמע בהדיא דגם על העדים קאמר דאינם נאמני' דוק' בשכת"י יוציא ממקום אחר אבל אם אין כתב יד יוציא ממקום אחר נאמנים ק"ו הוא דהא משמע דעדי השטר נאמנים טפי מהלוה

ומ"מ דעת הרשב"א ורי"ו שטר שכ' בו בלא תנאי ופילו העדים עצמם אינם נאמני' לו' תנאי היה אפילו במגו דמזוייף וגם בעה"ת אפש' דמודה דבלא תנאי דאין נאמני' לסתור עדות' ממש וכה"ג כתב מהרש"ך ח"ב בנוספות סימן י"א והגד"ת שם דהטו' בסי' מ"ה שכ' דאם העדים מעידים שהיה במכר תנאי ואומר מ"ש בשטר שלא היה שום שיור לא נאמר לבטל התנאי וכולי ה"ד בלא שיור אבל בלא תנאי אינם נאמני' כלל ע"ש וא"כ אפ' דבלא תנאי וכולי לכ"ע אפילו אין כת"י יוציא ממ"א לכ"ע אינם נאמנים כלל וכ"ש בעל דבר וכ"כ מהרימ"ט ח"א סימן ק"ט דהעדים אינם נאמנים לסתו' השטר במגו וכ"ש בעל דבר ע"ש וכבר כתבתי דברי הרשב"א והראב"ד דאפילו נגד הודאתו בכת"י אינו נאמן במגו דמזוייף וכן כתב הריב"ש בתשו' סימן קצ"ג וזה לשונו ואף עפ"י שבידו לקדשו אין להאמינו להבא במגו לחוש למהוי ס' כדאסיקנא גבי בעל שאמר גרשתי את אשתי דכיון שהוא אומר כנגד דבריו הא' אינו נאמן במגו דאנן סהדי דמשקר כדאמרי' בפ' י"ן גבי אמר עבדי הוא וחזר אמר בני הוא אינו נאמן כלל שאין לפ' דבריו הא' וסותר אותם וכולי עכ"ל הרי דאפי' במגו דבידו אינו נאמן לסתור דבריו נ"ט נראה דבשטר מכר אם כת"י יוציא ממ"א ודאי דאין המוכ' נאמן לומר תנאי היה במכר דאין חילוק בין מלוה למכר וכ"פ מהר"י הלוי סימן נ"ט מטעם דהלוקח מיקרי מוחזק כיון שלדברי כולם כדין החזיק בקרקע על המוכר להביא ראיה שהיה על תנאי כמ"ש הרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י סימן כ"ט ע"ש ונר' דבלא"ה אפילו המוכר מיקרי מוחזק אין נאמן לומ' תנאי היה במכר נגד השטר שנכתב סתם דהא הלוה ודאי מוחזק ולא מיקרי בעל השטר מוחזק דהא קי"ל כב"ה דשטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי ודוקא לגבי מגו אמרינן מגו בשטר אע"ג דהוי להוציא כמ"ש בסימן כ"ה ובדיני מגו ע"ש א"כ אם הלוה מוחזק אינו נאמן לו' תנאי היה ליפטר נגד השטר שנכ'. סתם ה"נ המוכר אפילו קרקע הוי בחזקתו אינו נאמן לומ' תנאי היה נגד שטר שנכ' סתם וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ב סימן שמ"ט דכל שנכ' שטר חיוב סתם ממילא זוכה המלוה או הלוקח ע"ש וכן משמע בס"פ השואל דאין חי' בין מוכר למלוה דאר"ן האי מאן דאוגר ליה ביתא לחבריה לעשר שנים וכ' ליה שטרא וא"ל נקיטת ה' שנין נאמן ופירש"י דבעל הקרקע נאמן לומר כבר דרת ה' שנים משום דקרקע בחזקת בעלים עומדת ופרכי' אלא מעתה אוזפיה מאה זוזי בשטרא וא"ל פרעתיך וכולי הרי דמדמה לוקח ללוה וא"א דמלוה חשוב מוחזק ולא הלוקח מאי קו' התם המלוה שהוא מוחזק שהיה הלוה חייב לו נאמן והכא דבעל הקרקע מוחזק הוא נאמן אלא דכל שזכה בשטר הוי מוחזק וא"כ כמו שאין הלוה נאמ' לומ' תנאי היה נגד השטר שנכת' סתם ה"ה המוכ' וכ"כ הרמ"ה בפ' י"ן סימן יו"ד וז"ל אי איתנהו לסהדי דחתימי אשטרא משיילי' להו אי מסהדי דכי קנו מיניה סתמא הוא דקנו מיניה ולא אתני מידי דלא כת"י בשטרא קנה וכולי ואי ליתנהו לסהדי דשטרא דלשיילי' א"נ איתנהו ולא דכירי אי קנו מיניה על תנאי או לא חיישי' דילמא על תנאי הוא דקנו מיניה ולא קיים תנאו ולא קני וכולי ואי משום דרתימי עליה סהדי בלא תנאי לאו ראיה היא דכיון דקי"ל דעדים שאמרו תנאי היו דברינו כי אין כת"י יוציא ממ"א נאמני' וכולי מסתמא נמי כי נפיק שטרא מתחת יד הנותן ואמר על תנאי הוה מהימן וכיון דאילו הוה איתיה לנותן מחיים והוה טעין דעל תנאי קנו מיניה וכתביה ולא קיים תנאיה הוה מהימן מגו דא"ב קליה כי מת נמי טעני' ליתמי מאי דהוה וכולי ע"ש א"כ משמע דבלא מגו כגון דהוחזק השטר בב"ד שראו בידו הנותן אינו נאמן לומ' על תנאי אע"פ שהוא מוחזק משו' דהמקב' זכה בשטר שכ' לו סתם

ואפשר לו' משום דהוא ס"ל דהעדים נמי אין נאמני' אלא במגו כשאין כת"י יוציא ממ"א ה"נ הנותן אינו נאמן אלא במגו דלא עדיף מעדים אבל למאי דקי"ל דהעדים אפילו כת"י יוציא ממ"א נאמני' ה"נ הנותן נאמן בלא מגו כמו העדים מיהו כבר כ' מהרימ"ט ח"א סי' קל"א דאפילו למ"ד דתנאי היו דברינו אף כשכת"י יוציא ממ"א נאמנים ה"ד עדים או ע"א אבל בעל דבר כל שהשטר מקויים אינו נאמן ע"ש א"כ בעל דבר אינו נאמן לכ"ע אלא במגו וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל ס"ו והביאו הטור סימן רמ"ג וז"ל ודאי שטר הנמצא ביד הנותן אם אין עדי הקנין קיימי' או שהלכו למ"ה והיה טוען הנותן שעל תנאי קנו מידו ולא נתקיים התנאי אפש' דהוה מהימן במגו דאי