ערך השולחן חושן משפט חלק ב קלט

בא המלוה וטען לא כתבתי כתב הראב"ד בספר תמים דעים סי' ס"ג אם הוציא הלה את הכתב ונודע בעדי' שזה כת"י או יצא ממ"א ודאי פטור הוא ואם לא נתקיי' ואמר אני מכיר שזה חת"י אם זה ממו' מופקד אצלו בלא עדי' או אפי' בעדי' שלא בשטר מתוך שיכול לו' להד"מ או החזרתי לך מידי לידך נאמן לו' אני מכיר שכת"י הוא זה ומסרתיו ליד שלוחך בשבו' היסת ואם יש שטר פקדון צריך ש"ח ובש"ח מיהא נפטר מתוך שיכו' לומר נאנסו וכו' ואם היא מלוה בשטר אפי' בשבו' חמורה אינו נאמן אלא שיכול הוא להשביע את המלוה ש"ח בחפץ אם כת"י או לא שזה דומה למ"ש אומר לו אשתבע לי והק' על זה ומה בין זה לפוגם שטרו וכולי אלמא ש"ח היא כעין פוגם את שטרו וכו' ע"ש ועמ"ש בסי' קכ"א ס"ט

נ"ה הגה שהנאמנו' לא קאי אלא על הפירעו' וכו' עטר שכתו' בו שאין לו שום טענה ותביע' בעולם זה כולל מה שהפה יכו' לדבר עיין בס' חוות יאיר

נ"ו מחל לו החוב והשטר עדיין קיים ביד המלוה הטו' בסי' י"ב כ' דר"י כ' דצריך קנין וא"א הרא"ש לא חי' ע"ש וכן בתשו' בשמים ראש סי' קל"ד דחה דברי ר"י דאין לחלק בין מלוה בשטר למלוה ע"פ דתרוייהו הוי מחי' דשטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי ע"ש במגיה וכבר כ' בסי' י"ב דפלוגתא היא ומוקמינן השטר אחזקתיה עש"ב

ז"ן ויש מי שאומ' דמחי' כמי שטוען אמנה וכו' עיין בתשו' מהר"ש צרור בס' חוט המשולש סי' י"ד

נ"ח דין י"ב אין הלוה נאמן וכי אם לא נתקיים השטר יש להסתפק אם נאמן הלוה לו' תנאי היה במגו דמזוייף והרשב"א בתשו' ח"ב סי' שמ"ט כ' על שליש שכ' בחת"י תנאי וע"פ תנאי זה נמסר דבר פ' בידו וטען השליש שיש בו תנאים אחרים שלא נכתבו דאפי' למ"ד בעדים שאמרו תנאי היו דברינו נאמני' דוקא כשאין כת"י יוצא ממ"א וכו' הכא נאמן שכל מי שהממון בידו נאמן לעולם אפי' שלא מדין שלישות במגו דא"ב מסר מה שבידו לא' מהם כההיא דאמרי' הימנה ר"ן מגו דאי בעי' קלתיה וכ"ת שאני הכא דאיכא חת"י והו"ל כמגו במקום עדים לא היא דהא לא כתב ביה על תנאי זה בלבד וכל שאינו מבורר אינו כעדים לבטל כח מגו דמגו דאוריית' הוא וכו' ע"ש משמ' דאם כ' על תנאי זה בלבד אינו נאמן במגו דהוי כמגו במקום עדים וה"נ אין הלוה נאמ' במגו על השטר שכתו' בו שלא היה שום תנאי וכו' לסתור הודאתו בחת"י וז"ל רבי' ירוחם במישרי' נתיב ב' סח"ב עדים שאמרו תנאי וכו' וכל זה שאמרנו שאין נאמנים כשכת"י יוצא ממ"א דוקא העדים החתומי' בשט' אבל ב' אחרים שהעידו וכו' תנאי נאמני' וכ"כ הגאונים ואם כתוב בשטר שלא נעשה שום תנאי ושיור אין נאמני' בשום ענין כיון שהגיד וכו' ע"ש וכ' מהריב"ל ח"ג סי' ס"ג דס"ל דאם כתוב בשטר בלא תנאי וכו' אפי' כשאין כת"י יוצא ממ"א אין העדים נאמנים והדין נותן דאין אדם מע"ר ואפי' במגו אינם נאמנים לומר שחתמו שקר אבל בעה"ת נר' לכאו' דס"ל דאם אין כת"י יוצא ממ"א נאמני' לומר תנאי היה אפי' כתו' בשטר בלא תנאי וכו' והרב כנה"ג בסי' מ"ו הגהב"י אות ס"ה כ' מחלוקת זו בשם מהריב"ל ע"ש ואפש' דגם הרשב"א בתשו' דס"ל דאם כתו' על תנאי זה בלבד אינו נאמן לומר שיש תנאי אחר במגו ה"ד במגו דטענה אחרת דכיון שנתקיימה חתימתו הוי כמגו במקום עדים אבל במגו דמזוייף אפשר דנאמן אפי' סותר הודאתו וכה"ג כ' התוס' בפ' האשה שנתארמלה במתני' דהעדים שאמרו כת"י הוא זה אבל אנוסים היינו וכו' וז"ל וא"ת למה נאמנים והא מגו במקום עדים הוא דאנן סהדי שלא היו אנוסים וכו' וי"ל כיון שהצריכו חכמי' קיום הכא לא חשיב כלל קיום מ"ש כת"י הוא זה כיון דאנהו גופיהו אמרו תכ"ד קטנים או אנוסים היינו אבל לקמן חשבינן לה כב' עדים כיון דכבר מקויים וכו' ושם בדבור המתחיל אין נאמנים כתבו הכא איכא למימר דליהמנו במגו דא"ב אמ' פרו' הוא דכיון דמקוי' הוי כמגו במק"ע כדפי' וכו' עכ"ל הרי דבמקויים אינם נאמנים במגו דהוי כמגו במקום עדים אבל כשאינו מקויים לא חשיב כמגו במקום עדים דכל שלא נתקיים לא חשיב שטר והכא נמי אפילו כתובה בשטר דלא היה שום תנאי אם אין כת"י יוציא ממקום אחר נאמנים במגו דמזוייף אבל במקויים אינם נאמנים במגו דטענה אחרת וה"נ הלוה נאמן אפי' כתובה בשטר בלי שום תנאי אם אינו מקויים במגו דמזוייף והטור ומרן הכא אפשר דמיירי דוקא כשכת"י יוציא ממקו' אחר דומיא דסיפא דאם אין כתוב בו כן דנשבע המלוה ונוטל דה"ד בשטר מקויים דאם אינו מקויים נאמן הלוה לומר שהיה תנאי במגו דמזויף כמבואר בריש סימן זה וה"נ רישא דאם כתוב בשטר בלי שום תנאי דאין הלוה נאמן ה"ד במקויים אבל אם אינו מקויים נאמן הלוה במגו וכן ראיתי למהר"י וויל סימן פ' שכתב וז"ל ובנ"ד אמינ' דגרע מתנאי היו דברינו דהכא בא העד לסתור הפטו' דהפטור משמע דפטר אותו מכל תביעות שבעולם והעד אומר שעל תביעה זו לא פטר אותו נמצא דאתא למיעקר סהדותיה ולא הוי כמו תנאי היו דברינו ולהכי פשיט' אי חתימ' העד מקויים בלא סהדותיה דידי' דאינו נאמן לו' דהתנה דעל תביעה זו לא פטר אותו יכולי עיי"ש הרי שכתב בהדיא דאם אין השטר מקויים אלא על פה העד נאמן לומר שכך התנה ומרע ליה לפטור אלמא נאמן לסתו' עדותו במגו דמזוייף וכן כתב מהרשד"ם סימן ל"ו וז"ל ובנ"ד כיון וכו' ואם הוא יכפור ויאמר שלא היו דברים מעולם שלא קבלם אלא סתם אם יש עדים שהוא כת"י אינו נאמן אבל אם אין עדי' אפ' שנאמן לומר להד"מ מגו דמ"ל אין זה כת"י מ"ל מאי דבעי אבל אי איכ' עדי' וכו' ויהא נאמן לומר כן מדו דאב"א פרעתי אפי' הכי נראה דאינו נאמן כ"א משום מגו דהוי כמגו במקום עדים ואיך נאמר דיהיה לומר סחורה זו של פלו' היא מגו דאב"א פרעתי שהרי איכא עדים דהוי דר"מ צורי שאתה מודה כן בכת"י שיש עליה עדים וכו' עיין שם הרי דסבירא ליה דכיון דמודה בכתב יד שהסחורה זו של פלוני היא אינו נאמן לסתור הודאתו במגו דפרעתי אם יש עדים על כת"י אבל אם אין עדים על כת"י נאמן במגו דמזוייף ופשיטא דאין חי' בין שטר להודאתו בכת"י דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי וכן מבואר בתשוב' הרא"ש הובא בטור ובב"י סימן ע"א ס"ך ע"ש ואם כן אם אינו נאמן נגד העדי' במגו ה"ה דאינו נאמן לסתור הודאתו בכתב ידו במגו

אבל מצאתי למהרשד"ם בחי"ד סי' פ' שהביא תשו' הרשב"א שכ' וז"ל ראובן תובע לשמעו' מנה והוציא עליו כת"י אלא שאין ראובן יכול לקיימו וכתוב ברצון שלא באונס וכו' והודה שהוא כת"י אמר שמעו' כת"י הוא זה אלא שאנוס הייתי תשו' כלל זה יהיה בידך כי הפה שאסר וכולי צריך שיהיו שניהם קיימים במה שנוכל לקיים ולא יצא הא' לבטלה וכיון שהודה על כת"י כבר הודה על מנה שבשטר ושוב אינו יכו' לכפור בו ותראה כל השנויים במשנתי' בכתובו' היש בהם מכחיש את דברו שדה זו של אביך וכו' אין הכחשת דיבור לדיבור אע"ג שהדבור הא' בטל