ערך השולחן חושן משפט חלק ב קלג

חיישינן שמא זייף עד שיסברו העדים שהיא חתימתם אלא אם כן היה הלוה בפנינו וטען ברי מזויף ואם כן אי לא איתרע בנפילה אפילו הלוה בפנינו וטען ברי מזוייף אין טענתו כלום וה"נ בכת"י

ל"ה והלוה אומר שטר מזוייף וכו' הרמב"ם כתב ויש מי שהורה שחייב בעל השטר לישב' וכו' והקשה הלח"מ כיון שנתקיים השטר בחותמיו אמאי ישבע עיי"ש וכתב הפרישה דסבירא ליה דאפילו השטר מקויים צריך לישבע על טענת מזויף דשמא דקדק וזייף והטעה הב"ד ונ"מ בזה דאפילו למ"ד דבחוב בתוך זמנו אין משביעין בנקיטת חפץ אפילו כשבא לגבות מהלוה עצמו כשטוען פרעתי מכל מקום כשטוען מזוייף הוא וגם נאמן משביעין אותו ודוחק ע"ש ונראה שאינו דוחק דכיון שהלוה טוען בודאי מזוייף אמרינן דטרח וזייף בטוב עד שסבורי' העדים שהיא חתימתם וכה"ג כתבו התוס' במציעא די"ג ע"ב בד"ה הא' וכו' וז"ל דשמואל ורב אסי מיירי שאין הלוה בפנינו ולכך יחזי' ואין לחוש שמא מזוייף וכו' אבל הכא במתניתין מיירי שהלוה בפנינו בשעת מציאה וטען מזוייף ולכך כיון דאיכא ריעותא דנפילה וגם הלוה טוען בודאי שהוא מזוייף לא יחזיר כי יש לחוש שמא יגבה מיתומים, ומלקוחות או שלא בפניו על ידי קיום השטר והקיום אינו מועיל דשמא טרח לזייף השטר בטוב עד שסבורים העדים שהיא חתימתם וכו' עכ"ל אלמא אם הלוה בפנינו וטען בודאי שהוא מזוייף אפילו נתקיים השטר לא יחזור כיון דאיתרע בנפילה וה"נ א"ל לגבי שבוע' דבקל רמי' שבו' וכה"ג כתב מהר"ם בתשו' השיי' לס' משפטים סימן ן' ע"ש מיהו אפשר דדוקא בנפל השטר חיישי' לזיוף משום דהשטר איתרע בנפילה דהא אפילו בתוך זמנו לא אמרי' חזקה אין אדם פורע בתוך זמן ונאמן הלוה לומ' פרעתי בשטר שנפל מה"ט דאיתרע בנפילה כמ"ש סס"י מ"ה וסימן ס"ה ע"ש אבל לגבי השבו' דעת הרי"ף ומהר"י ן' מיגש והרמב"ם דאפילו הלוה חי וטען ברי פרעתי השבע לי נוטל המצוה בלא שבו' כמבואר בסימן ע"ח עיין שם אלמא שטר שנפל גרע דאפילו בתוך זמן אינו גובה בו אבל אי אתרע מק' חזקה אפילו לגבי שבו' מיהו הראב"ד בהשגות פ"ד סבירא ליה בשטר שנפל בתוך זמן דבשבו' מיהא נוטל ובעל התרומות שער כ"ב כתב שיש תמהים שבו' זו למה אם נדון אותו כקובע זמן לחבירו יטול בלא שבועה ואם אין הזמן מועיל לו אפילו בשבועה לא יטול ע"ש וכתב הש"ך בסימן מ"ה סקי"ט דלק"מ דקובע זמן גופיה יש פוסקים בסימן ע"ח דהיינו בשבוע' וכו' עיי"ש ולא דק דהרא"ש לא כתב אלא שבועת היסת והיינו אחר הפירעון וכן כתב הש"ך בסימן ע"ח סקט"ו דלא נמצא בשום פוסק שישבע קודם הפירעון ע"ש מיהו בעל העיטו' בדיני חוב דף ס"ד ע"ב כתב וז"ל ומסתברא דינא בגו זמניה כמאן דנקיט שטרא בידיה דמי ואי א"ל אשתבע ליה משתבע ליה ואיכא מ"ד שבועת היסת וכו' משמע דלסברא קמא נשבע קודם הפירעון בנקיטת חפץ אי א"ל השבע לי כדין מלוה בשטר וכן דעת הרמ"ך הובא בס' א"ז ס"פ השואל דנשבע בנקיטת חפץ וא"כ אפשר שכן דעת הראב"ד דאפילו נפל השטר בשבו' מיהא נוטל והיינו אם א"ל השבע לו וכה"ג כתב הרמב"ם גבי המפקיד אצל חבירו בשטר כשאין הנפקד נאמן לומר החזרתי ישבע בעל השט' בנקיטת חפץ שלא החזיר לו ומשלם וכתב המ"מ דה"ד אם טען הנפקד השבע לי כדין מלוה בשטר ורבינו קצד והביאו מרן הב"י סימן רצ"ו עיי"ש וה"נ א"ל דהראב"ד קצר ע בשבו' אם א"ל השבע לי קאמר וכה"ג כתב בעה"ת והטור ומרן סימן קכ"ו סי"א נשבע ונוטל שפ' אם טען הלוה כמ"ש הסמ"ע והש"ך שם ואפש' שכן דעת הגאונים אלו דאפילו חזקה אין אדם פורע בתוך זמן לא מהניא לגבי השבו' דאם טען הלוה השבע לי צריך לישב' וה"נ חיישינן לזיוף לגבי השבוע' ובעה"ת שכ"ה לא כתב טענת מזוייף וכתב הרב גד"ת דסבירא ליה דכ"ע מודו בטענת מזוייף דקיום השטר מבטל עיי"ש ונראה משום דהוא סבירא ליה דבתוך הזמן אפילו טען הלוה פרעתי אין צריך שבו' דמהניא חזקה אין אדם פורע בתוך זמן אפילו לגבי שבו' כמ"ש בשער י"ו עי"ש ה"נ לא מהני קיום לגבי שבוע' ולא חיישינן לזיוף והגאונים שכתבו משביעים על טענת מזוייף סביר"ל דלגבי שבו' לא מהני קיום ולא חזקה אבל לדידן דמהני חזקה דאין אדם פורע בתוך זמן אינה חזקה אלימתא דהא אביי ורבא ס"ל דעביד איניש דפרע בגו זימניה וגם לר"ל דאמר חזקה אין אדם פורע בתוך זמן משמע דלאו חזקה אלימתא וכמו שכ' המבי"ט ח"א סימן מ"ג עיין שם ואלו בשטר מקויים לכ"ע גובה מלקוחות ויורשים ולא חיישינן לזיוף וכן שטר שנפל אפי' בתוך זמן נאמן הלוה לומר פרעתי ואם אין הלוה בפנינו אין גובה מיורשים ולקוחות ואילו שטר מקויים אם אין הלוה בפנינו יחזיר ואין לחוש שמא מזוייף בטוב אלמא קיום עדיף מחזקה וכיון דקיימא לן דמהני חזקה דבתוך זמן דאפילו טען הלוה בריא אין צריך שבו' וכ"ש דמהני קיום דאפילו טען הלוה ברי מזוייף אין צריך שבו' ותדע עוד דהא מ"ל אי אמרינן מגו במקום חזקה וקיימא לן קולא לנתבע כמבואר בסימן ע"ח ע"ש ואילו בשט' מקויים (עד כאן מצאתי)

ל"ו ראובן מכר סחורה לשמעון וכתב לו שט"ח על המעו' נאמנ' וטען הלוקח שלא קנה ממנו הסכום הנ"ז אלא לפי שא"ל המוכר שבשער זו מכר ג"כ ללוי ועל סמך אמונתו קנה באותו השער ועכשיו שאל את לוי וא"ל שלא הד"מ ואדרב' קנה הוא מאחר מעין סחורה זו בפחות שליש משער ראובן וראובן כפר להד"ם שלא אמר לו שמכר ללוי ונר' דלפי טענת שמעון דינו כנושא ונותן באמו' חפץ זה בכו"ך לקחתיו ואין בו אונאה וכתב מהרשד"ם סי' קל"ג דאם נמצא שקר מחזיר האונאה דדוקא כשאמר המוכר האמת כמו שקנה אין בו אונאה כנראה בהדיא מל' המ"מ שכ' וכ"ה האמת וכו' ע"ש ומהריט"ץ סי' רל"א כ' דאם א"ל פ' נתן לי כו"ך לא סמך עליו דדוקא באומר קניתי בכו"ך סמך על קנייתו ע"ש נראה דדוקא בא"ל פ' נתן לי כו"ך אמרי' קבל עליו שלא גמר וקנה לא סמך עליו אלא על שווי המקח אבל אם א"ל פ' קנה כו"ך סמך על קנייתו וכיון שנמצא שקר נראה דאפי' מכר לו בשער השוה בשוק ולא היה בו אונאה דבטל המקח כמ"ש השואל למהר"ש צרור בס' חוט המשולש סי' י"א דנושא ונותן באמונה דאם נמצא שקר הוי מקח טעות וה' שכ' דאינו יכול לבטל המקח אלא שמחזיר לו ההונאה וכ"כ מהרשד"ם ע"ש ה"ד לפי שזה מאמינו באמונה דמה שקנה הוא אבל בנמצא שקר שלא קנה כלל אפ' דהוי מקח טעות שזה לא קנה אלא סמך אלוי ונמצא שקר ועיין במהרימ"ט חי"ד סי' מ"ט אבל נ"ל דאין נאמן ראובן לבטל שטר מקויים דומיא דטענת רבית ואמנה דאינו יכול להשביעו אלא אחר הפירעו' שבוע' היסת ול"ד לטענת תנאי הוא דמשביעו בנק"ח דתנאי לא עקר השטר אלא לאחר זמן כמ"ש בעה"ת שכ"א והביאו מרן הב"י ז"ל סי' פ"ב עיי"ש אבל בנד"ד עקר לשטר מיד דומיא דטענת רבית ואמנה: