ערך השולחן חושן משפט חלק ב קלא

הלוה בלא שבו' ולהרשב"א צריך לישבע היסת ומרן הב"י בח"מ סימן ע"ה כ' מחלוקת באומר לחבירו גזלתני או גנבתני מנה והלה אומר להד"מ רבינו שמחה ס"ל דאין משביעי' אותו וכ"כ הרמב"ן בתשו' סימן ק"ט אבל הרמ"ה ס"ל אפילו על מילתא דאיסור' משביעי' אותו וכ"ד תלמידי הרשב"א וכ' וז"ל מיהו הטוען לחבירו מנה של רבית יש לי בידך והלה אומר להד"מ דעת מורי שאינו נשבע וכולי וטעמ' דאין ראוי לישבע ברבי' טפי מגזלה משו' דברבי' ל"ל דמשו' ספק מלוה שיש לו עליו הלוהו ברבי' דרבי' לא אפשר בחזרה דלא מתקן לאוי בהכי וכו' כך דעת רבינו בדין זה ונכון הוא וכו' ע"ש וא"כ דעת הרמ"ה והרמב"ן ותלמידי הרשב"א ורבם דלוה שטען רבית נאמן בלא שבו' ורבינו שמחה ס"ל דאפילו בטענת גניבה וגזל נאמן הנתבע בלא שבו' ור"מ שפסק דצריך לישבע וכ"פ הרמב"ם בפ"ד מה' גזילה והטור ומרן בסימן שס"ד ע"ש אפשר דה"ד בטענת גניבה וגזילה אבל בטענת רבית מודו דנאמן בלא שבו' ואפשר דר"מ הוא הרמ"ה ורי"ו כ' בשמו דא"צ לישבע בטענת רבית וא"כ לכאור' דנקיטי' דא"צ לישבע על טענת רבית דאפילו בפלוגת' דרבוותא קיי"ל דאין משביעי' לנתבע מספק כמו שהוכיחו האחרוני' מדברי התו' בשבועו' דמ"א בד"ה מאן וכו' שכ' בשם ר"ת השתא דלא אתמר הילכתא כחד מהנך לישני לא משבעי' ליה מספ' דהממע"ה וכ"כ הרא"ש בפ' הכותב סי' כ"ח דבפלוגת' דרבוותא לא עבדי' עובדא לחייב שבו' וכ"כ הטור א"ה סי' נ"ו ע"ש וכ"ש הכא דרוב הפוסקים ס"ל הכי וכן ראיתי למהראד"ב בס' לחם רב סי' ר"ז שפסק כן ע"ש

מיהו הריטב"א בחי' לשבועו' דמ"א כתב וז"ל ודעת הרשב"א דה"ה כשתבעו שנטל ממנו של רבית והלה כופר דמשתבע היסת וכו' אבל מורי הרא"ה אומ' דדוק' בטענת גזל משו' דמתקן לאוי בחזרה אבל ברבי' דלא מתקן לאוי בחזרה לא משתב' היסת וכבר כתבתי' במ"א והשתא ודאי נ"ל דברי הרשב"א וכ"נ מדברי הרמב"ם דלא משתבע היסת ע"ש ומהראד"ב שם הק' תשו' הרשב"א דס"ל דנשבע היסת עם מ"ש לתלמידי הרשב"א דעת מורי שאינו נשבע וסתם מורי הוא הרשב"א ע"ש ונראה דהוא הרא"ה אבל בתשו' ס"ל דצריך לישבע וכמ"ש הריטב"א ג"כ בשמו ומהריב"ל ח"ג סי' כ"א והש"ך בס' תקפו כהן סימן קכ"א כתב שכן דעת הרשב"א בתשו' שהביא מרן הב"י סימן ע"ה וזה לשונו ראובן שנתחייב ע"פ בית דין לפרוע לשמעון מנה ואחר כך תבעו בבית דין וטען שיש לו עליו מנה שגבה ממנו רבית קצוצה מסתברא דאינו נאמן דחזקה דאנו היה כדבריו לא היה מקבלו עליו בפני בית דין לישבע ואף דאית ליה מגו דאי בעי אמר פרעתי במקום חזקה אלימתא כהאי לא אמרינן עד כאן לשונו משמע בהדיא דאי לאו חזקה אלימתא היה נאמן לטעון רבית מגו דפרעתי עיין שם וה' כנה"ג אות קנ"ב כ' דלא ראה מהריב"ל תשו' הרשב"א רק מה שהעתי' הב"י ואני ראיתי תשו' זו כ"י וסיים שם ועוד דלא מהימנן ליה שלקח רבית דאין אדם מע"ר עכ"ל מבוא' מכאן דגם הוא סובר דאפילו מגו אינו נאמן דאין אדם מע"ר ולא כתב טעם החזקה אלא לרווחא דמילתא עיין שם ואני מצאתי תשו' בח"ד סימן י"ט ובל' זה סיים והילכך אפי' מגו נמי במקו' חזקה לא אמרי' וכ"ש שטענתו גרועה דמשוי נפשיה רשע שא' המלוה וא' הלוה עוברי' בלא תעשה עיין שם משמע דמה"ט לחוד יכול להשביעו דטענה היא דאפי' בטענה גרועה יכול להשביעו אלא משמע דעיקר הטעם מכח חזקה דאפי' בטענה מעליא סמכינן אחזקה אלא דלרווחא משמע דלא פטרו אלא וכולי ועוד נעלם מכולם תשו' הרשב"א ח"ב סימן רל"א וזה לשונו ראובן תובע משמעון מנה לי בידך מרבית קצוצה שגבית ממני ושמעון טוען להד"מ אם הדין עם שמעון ופטור אף משבועת היסת משום דאין ראובן משים עצמו רשע וכולי תשו' דבר ברור הוא שאין אומרי' בכי הא אין אמע"ר שלא אמרו אלא לענין לפסול את עצמו וכולי ותדע לך שאלו הודה וכו' וכן אלו הודה שהלוה את חבירו ברבית קצוצה מחייבי' אותו לשלם ע"פ עצמו וכולי וכן הדין בטוען מנה ר"ק יש לי בידך שמקבלי' טענה זו ממנו ואין אומרי' אינו משים עצמו רשע אלא שיש לחקו' בדין זה מצד אחר לפי שאמרו ברפ"ק דמצי' מגו דחשיד אממונא חשי' אשבועת' וכולי ומ"מ נר' דעת כל הא' נר' מכרעת שמשביעי' אותו בכך ולא אמרי בכי הא מגו דחשיד אממונא חשיד אשבו' דבשבועו' גבי שבו' דר"פ דאמ' אי א"ל אשתבע לי דלא פרעתי' דמשבעי' ליה כ' הר"י הלוי שיש מן הא' שאומרי' דה"ה בטוען אשתבע לי שאין כאן רבית וכמדומה אני שה' אלפסי כ' כן בתשו' ואע"פ שהר"י הלוי חלק בדבר זה לא מן השם הזה הוא חולק אלא מטעם שלא אמר ר"פ אלא בטענת פירעון לבד לפי שהשטר לפריעה הוא עומד וכו' עיי"ש ונראה שזו התשו' שהביא הב"י בי"ד סימן קס"ט ועיין בתשובו' מהרח"ש ח"ב סימן ל"ב דף קי"ו הרי דס"ל דמשביעים על טענת רבית ולא אמרינן אין אמע"ר וכן דעת קצת מן הא' דה"ה בשטר יכול להשביעו על טענת פירעון מיהו מ"ש וכמדומה שכן כתב הרי"ף בתשו' לא זכר מ"ש הראב"ד בהשגות בפי"ד מה' מלוה הרב כתב זה בתשו' והיתה השאלה שטען הלוה העלאה לזמן ואפילו שלא אמ' רב אלא על אותה הטענה בלבד וכו' עיון שם והרדב"ז בתשו' ח"ג סימן קפ"ה הביא תשו' הרמב"ם שכתב ראו' מכר לשמעון סחורה לזמן בדינר שוה שני שלישי דינר וכתב עליו שטר לזמן וכו' דהוי א"ר ואם לא יביא ראיה ישבע בעל החוב שלא הוסיף עליו ויטול וזה היפך מ"ש בפסק ואפש' שזו היא התשו' שמצא הראב"ד בשם הרי"ף אבל נר' שהוא ל' הרמב"ם והיא כתו' בכלל תשו' הרמב"ם הנכון דמודה בא"ר זה שהוא העלאה לזמן אבל ע"י טענת דאבק רבי' אחר כ"ש ר"ק אין מבטלי שטר מקויי' כמו שחי' הראב"ד ע"ש ותשו' הרי"ף מצאתיה בסי' קל"ו ברבי' דהעלאה ע"ש וא"כ גם הרי"ף מודה בטענה דרבי' קצוצה או אפי' אבק רבית אחר דאין משביעי' אותו ולא אמ' אלא ברבי' דהעלאה והרמב"ם מודה בהא

ומ"מ כבר כ' הרשב"א דגם מהר"י ן' מיגש דס"ל אין משביעי' אותו ה"ד במלוה בשטר משו' דאין השטר עומד אלא לפירעו' אבל במלוה ע"פ נשבע על טענת רבית ולא אמרי' דאין אדם מע"ר וכ"כ בעה"ת שער כ"א ח"ב סי' ג' וז"ל ואיכא דק"ל איך מזקיקו לשבו' על טענת רבי' כיון דאיסו' וכו' ומע"ר והא לאו מילתא היא שאין הדבר אמור אלא לענין עדות שאדם קרוב אצל עצמו וכו' אבל לענין תביעו' ודאי משביעו בכל דבר וכו' עש"ב וכן הורה מהריב"ל והש"ך בס' תקפו כהן שם מדברי הרמב"ם ובעה"ת והטור ומרן דלא ס"ל כהסמ"ג שכ' בשם רבי יעקב ובמלוה ע"פ אין הלוה נאמ' לומ' מלוה ברבית היא במגו דפרעתי או להד"מ דאמע"ר דא"נ והמרדכי בפ' השולח כ' וז"ל מעשה בא' שתבע מחבירו מאתים זקוקים והלה משיב לו איני חייב לך אלא ק' כי הלויתני ק' במאתים רבית קצוצה והשיב הב' חלילה לי וכו' ושלח הר"ח הדין לפני ר"י מפארים והשיב הלה נאמן כמו שטוען שהלוה לו בהתיר דקי"ל אדם נאמן לו' פרוזבו' הי"ל ואבד