ערך השולחן חושן משפט חלק ב קכב

בפ' ב"פ סי' פ"ח ע"ש

ט"ו דין ב' ואם השטר מקויים וטוען הלוה פרעתי כולו או מקצתו וכו' משמע בהדיא דאפי' בטוען שפרע מקצת המלוה נשבע ונוטל דא"ל שטרך בידי מ"ב דהו"ל לכתוב שובר או להחליף כמ"ש הרשב"א בתשו' כי' אלף וס"ה והביאה מרן בב"י בסימן זה ובח"ב סי' צ"ב הוכיח כן עש"ב ועי' בפרישה בסס"י שהסכים דגם הבעה"ת מודה לזה ועי' בהכנה"ג בסס"י זה ובהש"ך בסס"י זה ועי' מ"ש בסי' ס"ט

ט"ז ואפי' אם יש בו נאמנות מפורש כ"כ הטור ונר' דכמו שאין מועיל נאמנות לגבי לקוחות ה"נ אינו מועיל לב"ח מאוחר וכ"ה לשון הרי"ף בפ' הכותב היכא דאיכא חוב עליה לאיניש אחרינא או כתובת אשה או לוקח לא מהני נאמנות ע"ש וז"ל הריטב"א בחי' בפ' הכותב אבל הגאונים כולם הסכימו וכן דעת הרמב"ם דלגבי יורשים מהני נאמנות אבל לא לגבי לקוחות דבשלמא יורש כרעא דאבוה והוי כאילו הנכסים ברשות לוה עצמו בשעת גוביינא משא"כ בלקוחות ומ"ש במשנה שהבאים ברשותה אין משביעין אותה אינו ר"ל לקוחות אלא כגון אפטרופא שמינה על נכסיו א"נ שנתן נכסיו במתנת שכ"מ כיורש שוי רבנן א"נ שמכר או נתן נכסיו במתנת בריא מהיום ולאח"מ כלומ' שיכול לחזור בו בחייו עכ"ל ונר' לכאו' דוקא גבי לקוחות שיצאו מרשות הבעל לגמרי אבל לגבי ב"ח מאוחר כיון דקי"ל דב"ח מכאן ולהבא הוא גובה וכל שלא גבה עדין הנכסים ברשות בעלה

י"ז ואפי' יש בו נאמנות מפורש לראשון וכו' הטור כ' שכ' בעה"ת שאם יש בו נאמנות מפורש לראשון שא"ץ לישבע ונר' דכמו שאין מועיל נאמנות לגבי לקוחות הה"ד אנו מועיל לב"ח המאוחר וכת' מרן הב"י מטעם הרא"ש דלא מהני נאמנות לגבי לקוחות משום דנפישי רמאי מה"ט אין להאמינו אפי' נאמנות מפורש ע"ש וכבר כ' הפרישה דבלא"ה מוכח דלא מהני לגבי לקוחות אפי' נאמנות מפורש בסי' ע"א לגבי יורשים לכ"ע לא מהני נאמנות אא"כ בכתב לו בפי' שהאמינו ג"כ היורשים ומינה הפוסקי' דס"ל דאע"ג דמהני לגבי יורשים לא מהני לגבי לקוחו' היינו אפי' נאמנות מפורש ואין לחלק דמשם לא מוכח אלא דלא מהני לגבי לקוחות מאי דכתב לוה למלוה שהאמינו נגד באים ברשותו הכולל ג"כ יורשים ולקוחות וכמש"ר שם אבל אם כ' נאמנות מפורש שהאמינו נגד לקוחות הו"א דמהני דז"א דהא מבואר בבעה"ת דבאים ברשותו ובכל נאמנות מפורש קרי ליה וכולי ע"ש ונר' דאפי' כ' בפי' שהאמינו נגד לקוחות לא מהני שהרי הרז"ה בפ' הכותב והראב"ד בס' תמ"ד סי' רל"ח הק' על הרי"ף מדתנן נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא הבאים ברשותי ולא עליך ולא ליורשיך ולא הבאים ברשותיך אינו יכול לא הות ולא יורשיו ולא הבאים ברשותו וכו' ומפרש בתוס' הבאים ברשותו כל שמכר וכו' אלמא משמע דעת הרי"ף דג"כ נאמנות מפורש ללקוחות לא מהני דהאי ליורשי קאמר ובפי' וא"כ הבאים ברשותו ה"ד לקוחות א"כ נר' דעת הרי"ף אפי' (עכ"מ)

ח"י ואם טען השבע לי וכו' בפ' הכותב ד' פ"ו בגמ' שבוע' מאי עביד' וכו' כ' בא"ז בשם תר"י ואע"ג דקי"ל דאם א"ל השבע לי דלא פרעתי משתבע שבועה זו לא היתה בימי המשנה אלא תקנת האמוראים היתה שתקנו אח"ך ולכך שאל אי זו שבוע' חייבת האשה כשתבא לתבוע כתובת' ע"כ ונר' דס"ל כמ"ש התוס' בשבועו' ד' מ"א בד"ה וכי מה וכו' וא"ת תק"ל אמתני' דקתני הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבוע' וטעמא משום דדילמא אי הוה אבוהו' קיים הוי טעין ואמר אשתבע אלמא מצי משבע ליה מיהו נר' דטעמא לאו משום הכי הוא דאפי' לא מצי אבוהון טעין טועני' ליתומי' דבפ' הכותב אמרי' נקי נדר נקי שבועה לא תפרע מן היתומים אצא בשבועה אלמא עבוד רבנן תקנתא ליתמי אפי' במקום שאין האב יכול להשביעו ע"כ וא"כ ה"נ מנכסים משועבדים ושלא בפניו דלא תפרע אלא בשבועה מה"ט דעבוד רבנן תקנת' ללקוחות ושלא בפניו אפי' במקום שאין המלוה עצמו יכול להשביע וא"כ שבועה זו לא היתה בימי המשנה אלא תקנתא דר"פ ולכך מק' שבוע' מאי עביד' וכו' אבל רש"י בכתובות במשנה מנכסי יתומי' ומנכסי' משועבדים ושלא בפניו לא תפרע אלא בשבוע' וכו' כתב רש"י ומנכסום משועבדים משום דאי הוה גבי מהלוה גופיה והוה טעין אשתבע לי דלא פרעתיך אמרי' בשבועו' דמשבעי' ליה וכו' אבל בשביל לקוחו' אנן טעני' דפתח פיך לאלם הוא ומנכסי יתומי' ונפרע שלא בפניו כולו משום ה"ט ע"ש וכ"כ הרע"ב שם וכ' ה' נתיבות משפט ד' רצ"ו דראיית התוס' אינה מכרעת דשאני התם שהוא מחוייב שבוע' כדי שבא ליפרע מנכסי יתומי' שלא יפרע אלא בשבוע' אלא שמכח פיטור המלוה רוצים לפוטרו מחיובו והא קאמר אבא שאול דפיטור דידיה לא מהני לגבי יתומים חזר הדין דטעני' ליתמי דילמא אבוהון הוה טעין אשתבע לי אם לא היה פוטרו אבל הכא א"א דבזמן המשנה אפי' אי הוה טעין אישתבע ליה לא משבעי' ליה מאי אולמיו דיתומי' הא לא טעני' ליתמי אלא מה דהוה מצי אבוהון טעין ע"ש וכעין זה כ' הריטב"א בפ' הכותב ד' פ"ד במשנה דמי שמת והניח אשה וב"ח וכולי ינתנו ליורשי' שכולן צריכין שבוע' וכו' מק' בירושלמי הגע עצמך שפטר משבוע' זו תורה וזו אינה תורה כלומ' דלאו בשבוע' מ"מ תליא מלתא אלא בדין גוביינא שכולם מחוסרי גוביינא ורואים שבוע' כל היכא שלא פטרם ממנה והיורשי' וכו' עיין שם הרי כיון דאם לא היה נאמנות היו צריכין שבועה ואע"ג דהשתא פטרם ואינם צריכים שבועה הוו מחוסרי גוביינא וה"נ הכא וכו' וז"ל מהר"ם בתשו' דשייכי לס' משפטים בסי' ל"ח הילכך בנ"ז אע"ג דלגבי דידיה מהני להו נאמנותו דהימננהו לגבי נפשיה לגבי יורשים לא מהני מידי וכמאן דלא הימננהו דמי כדחזינן בפ' הכותב נקי נדר נקי שבועה ממני יורשי' משביעין אותו לכ"ע ולגבי יורשים כמאן דלא הימנו דמי ואלו לא הימניה כלל לא הוה שקיל בעל השטר אלא בשבועה השתא נמי לא שקיל אלא בשבועה א"כ הכא דליכא שטרא אלא כת"י נימא נמי דהיכא דהימננהו לגבי דידיה לגבי יורשי' כמאן דלא הימננהו דמי ואלולי הימננהו הוה טעני' ליתמי פרוע כי היכי דמצי למטען אבוהון השתא נמי דהימנני טעני' להו הכי וליפטרי כיון דליכא שטרא אלא כתב יד דדילמא שכח ופרע ולא דמי לחייב מודה דלא פרע דמפקינן מיתמי דשאני התם דבשעת מיתתו הודה שלא פרע אבל הכא דילמא פרעי' ולאו אדעתיה דכתב ליה נאמנות דנשקול מניה כתב יד כי היכי דאמרי' התם נקי נדר נקי שבו' ממני דאמרי' דילמא פרע ושכח ולא הוציא השטר מידו או מודה ואדרבה נראין הדברים ק"ו ומה התם וכו' עש"ב הרי מבוא' דנאמנות סתם לגבי היורשין כמאן דלא הימניה דמי וכיון דאלו לא הימניה לא היה נוטל בעל השטר אלא בשבועה השתא נמי טועני' ליורשים אבל אם בזמן המשנה היה בעל השטר נוטל בלא שבועה אפי' בלא נאמנות גובה מן היורשים אבל תר"י נראה דס"ל דמנכסי יתומים ומנכסים