ערך השולחן חושן משפט חלק ב קכא

כהתוס' שם דפסול ממש קאמר ואם טען מזוייף פסול דצריך קיו' מדאו' אבל אם מודה שכ' אלא שטוען פרעתי דקיימא לן מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ה"ד מדרבנן וא"כ אם תפס המלוה שלא בעדים אין מוציאין ממנו

מיהו נר' דאפי' טען מזוייף דצריך קיום מדאורי' נאמן בתפיסתו במגו דלהד"ם דלא יהיה אלא מלוה ע"פ אם תפס המלוה בלא עדים נאמן ואע"ג דבא לידון על השטר הא קי"ל בסי' ע' ס"ב באומ' פרעתי בפני פו"פ אע"פ שצריך לברר דבריו מ"מ אם באו עדים והכחישוהו אומרי' להד"מ ישבע היסת ויפטר דלא אמרי' צריך לברר דבריו אלא בבא לידון בשטר חזקה משום דחזקה מכח שטרא אתיא דאם נמצא השטר פסול אף חזקתו בטילה אבל בטוען פרעתי' בפני פו"פ טענת הפירעון אינה באה מכח העדים אלא מלתא יתירתא הוא דאמר וזה דעת רוב הפוסקים כמו שכ' שם וגם למ"ד דאפי' במטלטלין בפירעון צריך לברר ובטל השטר ואינו נאמן ה"ד אם בטל השטר מטעם שהיו העדים פסולים אבל אם אין העדים בעיר לקיים השטר או לא מצא עדים אחרים לקיימו דבסתם אין חזקתו מזוייף ולא בטילה חזקתו כמ"ש הרמ"ה בפ' ג"פ סו' צ"א ע"ש וה"נ אפי' טען הלוה מזוייף אם תפס המלוה שלא בעדים לא בטילה תפיסתו

י"א אם הודה הלוה שלא פרע התוס' במציעא ד' ע"א ע"א בד"ה אמר אביי וכו' ס"ל דגובה מן הלקוחו' ע"ש וכבר כתבתי בסי' מ"ו סק"ו דנר' דלא חיישי' לקנוניא אלא בדאיכא ריעותא כמ"ש הסמ"ע בסי' ל"ז וכ"כ מהריב"ל ח"ב סו' י"ז שכן נר' לכאור' דלא חיישי' לקנוניא אלא דוקא כשיש הוכחה גמורה ע"ש וכ"כ מהרשד"ם חה"מ סי' רנ'"ח דלא חיישי' לקנוניא אלא בדאיכא הוכח' ורגלים לדבר וריעותא ע"ש ומתשו' הרשב"ץ ח"ב סי' קנ"ח שכתבתי שם דאפי' הודה הלוה למלוה והשטר מסייעו חיישי' לקנוניא אין ראיה דלגבי שבוע' חיישי' מהר"ם בתשו' המיי' דשייכי לס' משפטים סי' נ' דבקל רמו רבנן שבועה והכי ל"ל בהא דאמרי' בפ' הניזקי' ודילמא ה"מ לענין שבוע' אבל לענין זיבורית לא וטעמא דבקל רמו רבנן שבוע' כדאשכחן טובא דנשבעי' ונוטלין וכו' ע'"ש וכ"כ הרא"ש בפ"ק דב"ב דלהכי אמרי' טעמא דאין נזקקים ליתומים קטנים משום צררי ולא משום פירעון דחשש פירעון אינו מספיק אלא לענין שבוע' ולא לדחות הפירעון וכו' ע"ש וה"נ כיון דליכא ריעותא לא חיישי' לקנוניא להפסד למלוה שהשטר בידו ודוקא לגבי שבוע' חיישי' דבקל רמו רבנן שבוע' ובס"פ הנושא אמרי' דאין הבנות נזונות מנכסי' משועבדים דה"ט כיון דאיתנהו בתנאי ב"ד אימור צררי אתפסה וכ' התוס' תימא לר"י דבגיטין פרק הניזקין מפרש טעמא לפי שאין כתובי' וכו' וי"ל דאיצטריך לטעמא לפי שאון כתובי' היכא שהודה האב שלא התפיס צררי ע"ש הרי אע"ג דאין מוציאי' לנכסים משועבדים למזון הבנות דחיישי' לצררי אם הודה האב שלא התפיס צררי טורפי' מלקוחו' ולא חיישי' לקנוניא וש"ר לה' פני יהושוע בחי' שם שכ' דאפ' דס"ל דהא דחיישי' לצררי משום דנראה לחכמים דמצוי קצת שהאב מתפיס לבנותיו צררי דלא ליתזלו בב"ד אבל אם הודה האב קודם מותו אינו מצוי שיעשה קנוניא בשעת מיתה ולא מרעי' שטר הנעשה בקניא ע"ש א"כ נר' דדוקא שהודה בשעת מיתה לא חיישי' לקנוניא כעין דאמרי' בס"פ ג"פ בשכ"מ שהודה דאין אדם משטה בשעת מיתה משא"כ ברי' ע"ש וא"כ ה"נ אם הודה בשעת מיתה שלא פרעוהו נפרע מלקוחות דלא חיישי' לקנוניא בשעת מיתה אבל הודאת ברי' לא מהניא ללקוחו' משום חשש קנוניא ועוד תי' הפני יהושע דלא מהניא הודאתו לגבי לקוחו' שלקחו מהאב אלא לטרוף ממשעבדי ששעבדו האחים לאחר מיתת אביהם וכ"כ בחי' פ' הניזקי' בתוס' דב"ה כתובי' וכו' ע"ש ולפ"ז אפי' הוה בשעת מיתה חיישי' לקנוניא שלא יטרוף מלקוחו' שמכר האב קודם הודאתו וכן לערב חיישי' לקנוניא דטועני' בשביל הערב שמא פרוע במגו דמזוייף וכבר כתבתי בסי' מ"ו דאפ' דגם התוס' דמציעא דוקא לטרוף מלקוחו' שקנו אחר הודאת הלוה מיירי ע"ש אבל התוס' בכתובו' ד' צ"ב ע"ב בד"ה דינא וכולי כ' נר' לר' ראיה דאין טועני' ליתומי' וללקוחו' מזויף דתנן בפ"ק דב"מ מצא שט"ח אם יש בהן אחריות נכסים לא יחזיר לא לזה ולא לזה וכו' וא"א דטועני' ליתומי' וללקוחו' מזוייף אמאי לא יחזיר אי כשלא יכול לקיימו ויש לו למלוה עדים לקיום א"כ יחזיר דקושטא קאמר ובדין יגבה דלפריעה ליכא למיחש דהא קאמר להד"מ וכל האומ' לא לויתי כאלו אמר לא פרעתי דמי וכו' נר' דס"ל דגם אם טוענים ליתומי' וללקוחו' מזוייף אם הודה הלוה שלא נפרע גובה המלוה מלקוחו' דהודאת המלוה מהניא לגבי לקוחו' אע"ג דאתרע השטר בנפילה וכבר תמה ה' פני יהושע בחידושיו שם וכ' דהא דאמרי' בפ' א"נ מודה בשטר שכתבו א"ץ וגובה מנכסי' משועבדי' כבר פי' כל המפרשי' דמיירי כגון שהלקוחו' יודעי' שאינו מזוייף ויש מהם שכ' גובה מלקוחו' שקנו אחר שהודה בעל השטר וא"כ ליכא למיחש למידי דהא בידו לכתוב לו שטר מקויים מאותו יום וכו' עיין שם

אם לא נתקיים השטר ואבד וטען הלוה שהוא מזויף ותפס המלוה נר' דאין מוציאי' מידו שהרי כ' הרמב"ם ומרן בא"ה סי' קמ"א סנ"ג דאם בא הבעל וערער שהגט מזוייף ולא נתקיים תצא והולד ממזר אבד הגט ה"ז ספ' מגורשת וכת' המ"מ דס"ל כיון שהבעל מערער וטוען בריא מזוייף הוא וחתימת העדים אין מצוי לקיימם העמיד אשה על חזקת א"א אבל כשאבד הרי זה ספק מגורשת דדילמא אי הוה גט קיים היה מתקיים בחותמיו ע"ש ונר' הטעם דאם הגט לפנינו וטוען ברי שמזוייף הוא ולא ירא פן יתקיים הוי ברי' טוב ומה"ט איכא מ"ד מודה בשטר שכתבו א"ץ לקיימו ואינו נאמן במגו דמזוייף שמא ירא לומ' מזוייף פן יקיימנו וכ"כ התוס' במציעא ד' י"ג בד"ה הא וכו' אפי' בנפל וטען פרעתי דאינו נאמן במגו דמזוייף דאין זה מגו שירא לומ' מזייף פן יקיימנו ואע"ג דהקיום אינו מועיל לגבות בו מ"מ אין טוען ברצון דבר שיכול להכחישו ע"ש וא"כ כשטען מזוייף ולא חשש שמא יוכחש הוי בריא טוב ומעמידים האשה בחזקת א"א אבל באבד דליכא חשש שמא יוכחש דלא חייש שמא ימצא וגם יקיימנו הבריא שלו גרוע והוי ס' מגורשת שמא אם הוא קיים היה מתקיים בחותמיו ועי' בט"ז שם בא"ה שכ' טעם אחר וה"נ דכוותה בשטר שאבד אם תפס המלוה אוין מוציאין מידו מה"ט דדילמא אם השטר קיים היה מתקיים בחותמיו ודוקא אם השטר קוים וטען מזוייף ולא ירא שמא יתקיים בחותמיו ויוכחש מכח שטוען אמת אם תפס המלוה מוציאין מידו

י"ב ואם אח"ך מצא המלוה וכו' עיין מ"ש בסי' פ'

י"ג הגה ויש חולקים ואומ' דנאמן הוא וכולי כן דעת רוב הפוסקי' כמ"ש הש"ך סי' ס"ט ס"ק ב' וכן הוכחתי שם וכ"כ ה' פני יהושע בחי' לכתובות ד' ח"י ע"ב בתוס' בד"ה אין נאמנים וכו' ע"ש

י"ד אם כפר הנתבע ואמר קבעת לי זמן והביא עדים ומרענא לשטר קובעי' לו ל' יום זמן ב"ד הרמ"ה