ערך השולחן חושן משפט חלק ב קיט

הוי מגו טוב אלא משום דעדים חותמים בשטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בב"ד ורבנן הוא דאצרכוהו קיום אם טען בהדיא מזוייף כת"י אחר שכ' התוס' שם ע"ש אבל הא לית' דמודה בשטר שכ' היינו שהוא מודה דכתבו וחתמו העדים מדעתו וכמ"ש רש"י בפרק ב' דכתובות וכן כתב בעה"ת שער י"ז לוה שהודה בשטר שכ' וע"פ חתמו עדים אבל טוען פרעתי וכו' והוא מוכרח דאי טוען שחתמו העדים שלא מדעתו ודאי דלאו כ"כ לאורועי לסהדי שחתמו שלא כדין דאין כותבים שטר למלוה עד שיהא לוה עמו ואם כן אמאי הוי כמלוה ע"פ דנאמן לומר פרעתי ועוד שהרי כ' הגמ"ר בקידושין משם ר' אביגדור הכהן דהא דקיו' שטרו' דרבנן ה"ד כי ליכא הכחשה כגון בא ליפרע שלא בפניו או מיתומים ולקוחות אבל אם הלוה בפנינו וטען מזויף צריך קיום מדאורייתא וכבר כ' בסימן מ"ו ס"ק ח' שכן כתב הרמ"ה בתשו' סימן רצ"ג ושכן נראה דעת הרמב"ם והטור ומרן כמ"ש הרב בית שמואל סימן קמ"א ס"ק ט' ע"ש אם כן מודה בשטר שכתבו אמאי אינו נאמן במגו דמזוייף ואף על גב דנראה אפילו למאן דאמר צריך לקיימו אין צריך קיום רק מדרבנן כמו שכתבו התוס' בכתובות דף כ"ח וז"ל קיום שטרות דרבנן תימא וכו' אם כן כל אדם שירצה יזייף וכו' ויגבה ממנו והכא אומר ר"י דאיכא למימר כגון שלוה מודה שכת' וטוען שהוא פרוע וקסבר האי תנא דמודה בשטר שכ' צריך לקיימו והאי קיום הוי ודאי מדרבנן וכו' ע"ש מכל מקום אם טען מזוייף סובר הרמב"ם והטור ומרן דצריך קיום מדאורייתא ואם כן אם מודה שכ' למאן דאמר אין צריך לקיימו ואמאי אינו נאמן במגו דא"ב אמר מזוייף שהיה צריך קיום מדאורי' דודאי לא פליגי בהכי דמ"ד אין צריך לקיימו סבירא ליה דאפילו טען מזויף אין צריך קיום רק מדרבנן ומ"ד דצריך לקיימו סבירא ליה דאם טען מזוייף צריך קיום מדאורייתא יעוד קשה מההיא דכתובות פ"ב דמוקי פלוגתא דר"מ ורבנן עלה דעדים שאמרו כת"י הוא זה אבל אנוסים היינו דר"מ סבירא ליה דאין נאמנים ורבנן סביר"ל דנאמנים ואמרי' טעמא דרבנן משום הפה שאסר הוא הפה שהתיר ור"מ סבירא ליה דמודה בשטר שכ' אין צריך לקיימו והתם ע"כ היינו טעמא דרבנן משום מגו הוא דנאמנים וכדאמרינן בשלמא לרבנן משום הפה שאסר וכו' וטעמא דר"מ כמ"ש התוס' בד"ה טעמא וכו' כי היכי דהלוה אינו נאמן ה"נ בעדים וכו' ע"ש ועוד קשה מההיא דפרק מי שמת דף קנ"ד גבי הוא אומר שכ"מ הייתי ס"ל לר"ז ולר"ל דראיה בקיום השטר וקאמרי רבנן דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו וע"כ דנאמן לומר שכ"מ הייתי במגו דמזוייף דבלא מגו אדרבה אזלי' בתר השתא שהוא בריא וגבי בני משפח' נמי למ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו נאמני' לומ' קטן היה כמו שהוכיח הנ"י שם ואי בלא מגו פשיט' דאי מודו בעדים אינו נאמן לומר קטן היה וכן במוכר שטען לא נתת לי דמים דנאמן למ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו משום מגו דמזוייף הוא דאם מכר בעדים נאמן הלוקח לומר שנתן המעות כמ"ש הרשב"א בתשוב' הובא בב"י סימן קצ"ה ע"ש אלא ודאי משום מגו דמזוייף הוא דנאמן וכן הר' יונה בעליות הובא בספר א"ז שם הכריע כמ"ד דטעמא דמ"ד מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו משום דלית ליה מגו דירא לומר מזוייף פן יכחישוהו ומשמ' דלדידן אמרינן מגו וכן כתבו התוספו' בריש גיטין בד"ה ואם וכולי ובמציעא דף י"ג ע"ב בד"ה הא וכו' טעמא דמאן דאמר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו דנאמן לומ' פרוע במגו דאי בעי אמר מזוייף ושם בס"ד הקשה לעיל דאר"י נפל ליד דיין הרי הוא בחזקתו ולא חיישי' לפירעון וכו' אמאי לא יהא נאמן לומר פרעתי במגו דמזויף ותי' דאין זה מגו דטוב לומר פרעתי שלא יכחישוהו שום אדם מלומר מזוייף כי ירא פן יקיימנו וכו' ע"ש הרי דאע"ג דמוכרח לומר דלא הוי מגו טוב דאפי' ליכא טעמ' דשטרך בידי מאי בעי אינו נאמן לומר פרוע במגו דמזוייף מ"מ למ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו דאף על גב דא"ל שטרך בידי מ"ב נאמן לומר פרעתי במגו דמזוייף וזה לשון מהר"ם בתשו' הארוכות סימן קס"ז נראה לר' שאדם נאמן במגו אף על גב דכמה שטען השתא אין יכולים העדים להכחישו ובטענת מגו יכולים להכחישו וראיה לדבר מודה בשטר שכתבו למ"ד צריך לקיימו נאמן לומר פרעתי במגו דא"ב אמר מזוייף אף על גב דבפרעתי אין יכולי' להכחישו ובמזוייף יכולים להכחישו עכ"ל הרי שכ' דאמרי' מגו שאינו טוב אם כן בהכי פליגי דמ"ד אין צריך לקיימו סביר"ל דאינו נאמן במגו שאינו טוב ומ"ד צריך לקיימו סביר"ל דאמרי' מגו אפי' יכולי' העדים להכחישו מיהו ראיתי להרמב"ן בחי' בפרק המוכר את הבית דף ע' גבי שטר כיס למאי דס"ד דאינו נאמן לומר אף על גב דאיכא מגו משו' דא"ל שטרך בידי מאי בעי שכתב וז"ל ואף ע"ג דלמ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו אי לא מקיים ליה נאמן למימ' פרעתי במגו דא"ב אמר מזוייף הוא ולא אמרינן שטרך בידי מאי בעי שאני התם דכל אימת דלאו מקויים לאו שטרו הוא כלל והפה שאסר הוא הפה שהתיר אבל הכא שטר הוא וכו' ע"ש הרי שכ' דטעמא דמ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו דנאמן לומר פרעתי במגו דמזויף משום דלאו שטר הוא והפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם כן א"ל דאם במה שטוען עכשיו אין יכולים להכחישו ובטענ' המגו יכולים העדים להכחישו לא אמרינן מגו ומגו דמזוייף דאינו שטר הוא דהפה שאס' הוא הפה שהתי' כמו שחי' הרמב"ן למאי דס"ד דאינו נאמן לומר החזרתי מטעמא דשטרך בידי מ"ב ואף על גב דמסקינן התם דנאמן לומר החזרתי א"ל דה"ד לענין דלא אמרינן דשטרך בידי מ"ב כיון דמגו דטוב הוא דיכול לומר נאנסו דאין יכולים להכחישו אבל מגו גרוע דיכולים העדים להכחישו אפשר דלא אמרינן אלא דוקא גבי מזוייף משום דהפה שאסר הוא הפה שהתיר וכה"ג כתב הש"ך בסימן ק"ח ס"ק ז' עיי"ש וכן חילקו התוס' בכתובות דף ח"י ע"ב בד"ה הרי אלו נאמני' וכו' דטענה גרועה הוי כמגו במקום עדים ונאמן עליו במגו דמזוייף ולא במגו אחר ע"ש

וראיתי להרב מח"א בתשו' ה' איסורי ביאה דף כ"א שהקש' על הרא"ש שכתב דלא אמרינן מנו במקום עדים פסולים מדאמרינן בפרק קמא דמציעא דר' סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו מ"ט דחספ' בעלמ' הוא מאן קא משוה להאי שטרא לוה הא קאמר דפרוע הוא אלמא דאף על גב דליתא להאי מגו כמ"ש התוס' בכתובות דירא לומר מזוייף הוא פן יכחישוהו אפילו הכי כיון שאין זה יכול לתובעו אלא ע"פ הודאתו אמרי' הפה שאסר הוא הפה שהתיר ולולי דברי הרא"ש א"ל דכי אמרי' הפה שאסר וכולי משום מגו דאי בעי היה שותק מיהו אלים האי מגו דהפה שאסר וכו' מה שא"כ מגו דעלמ' דאף במקום דלא אמרינן מגו וכו' הכא כיון שאין יכול לתובעו אלא ע"פ הודאתו נאמן דהפה שאסר הוא הפה שהתיר ונדחק בתשו' הרא"ש עש"ב שחי' ולא זכר שכן חי' הרמב"ן דמגו דמזוייף שאני משום דלאו שטר הוא והפה שאס' הוא הפה שהתיר אבל מהר"ם כתב דאדם נאמן במגו אף על גבי דבמה שטוען השתא אין יכולים להכחישו ובטענת מגו