ערך השולחן חושן משפט חלק ב קיח

שטראי ובסי' מ"ו בדין אם באו ב' ואמרו שהעדים פסולים היו דאע"ג דאמרי' אין גובי' בו ולא קורעים אותו מ"מ מניחים אותו בידו כיון דמהני בו תפיסה וכו' ע"ש בס"ק ח' ונר' דדוקא התם דהוי בחזקתו מזוייף לא מהני תפיסה אבל שטר שלא נתקיים וטוען הלוה מזויף מהני תפיסה ומניחי' השטר ביד המלוה והתוס' בשבת ד' ע"ח בד"ה ת"ק וכו' כ' וז"ל ומשפרעו אמאי פטור המוציא נהי דלא חזי לגבות חובו הא ראוי הוא לצור ע"פ צלוחיתו ואע"ג דאסור להשהות שטר פרוע הכא היאך נוציאנו מידו כיון שהוא עומד וצווח שאינו פרוע וי"ל דמיירי כגון שאמר אין לי עדים ואין לי ראיה ולא אמצא קיום דאפי' מצא קיום אינו מועיל לכך אסור להשהותו שמא לבסוף יקיימנו ויגבה בו שלא כדין ואי לא טעני' ללקוחו' וליתומים מזוייף הוא א"ש אך פי' בב"ק וב"מ ובגיטין דטעני' ללקוחו' וליתומי' פרוע ומזוייף וכו' עכ"ל וא"כ למאי דקי"ל דטועני' ליתומי' וללקוחות מזוייף מדכ' מר"ן בא"ה סי' קמ"א שליח המביא גט במקום שאצ"ל בפ"נ ובפ"נ נותנו לה וכו' וגובה כתובתה מב"ח משמע דמלקוחו' ומיורשי' אינה גובה משום דטועני' להם מזוייף ע"ש בב"ש ס"ק ס"ח ואע"ג דקי"ל דאין טועני' ליתומי' וללקוחו' טענה דלא שכיחא כמו שפסק מרן בסי' ס"ה אם טענו היורשי' על שטר שמוציאי' ברשות אביהם שאביהם הלוה עליו מעות למלוה וכו' לקחו במשכון טענתם וענה אבל אנן לא טעני' ליתומי' וכ' הסמ"ע משום דלא שכיח ליקח משכון בזה דאין גופו ממון וכל טענה דלא שכיחא לא טעני' להו ע"ש בהש"ך ס"ק י"ו צ"ל דטענת מזוייף שכיחא היא וגם למ"ד דאין טועני' ליתומי' וללקוחו' מזוייף דלא שכיחא מ"מ טעני' להם פרוע במגו דמזוייף כמו שהוכיחו התוס' בריש גיטין משטר כיס דאין טועני' להם נאנסו ואפ"ה טועני' להם החזרתי במגו דנאנסו כיון שאביהם היה נאמן לטעון כן עש"ב וא"כ במודה בשטר שכ' אלא שטען פרעתי כיון שהמלוה עומד וצווח שאינו פרוע אין מוציאי' השטר מידו דאם לא יקיימנו לא יגבה אף מהיתומי' ולקוחו' דטועני' להם פרוע במגו דמזייף ואם יקיימנו יגבה בו כדין וה"נ אם תפס המלוה ממון הלוה הוי תפיסה אבל אם אמר און לי עדים ואין לי ראיה ולא אמצא עדים לקיימו דאפי' מצא אח"ך אינו מועיל אסור להשהותו שמא לבסוף יקיימנו ויגבה בו שלא כדין וא"כ בין אם טען הלוה מזוייף או טען פרוע דנאמן במגו דמזוייף אם תפס המלוה ממנו מוציאין מידו וה' כנה"ג ח"ב הגב"י כ' דיש פוסקי' כמ"ד מודה בשטר שכ' שא"ץ לקיימו והב"ח ומהרש"ח כ' דסברא דחויה ואע"ג דבפלוגת' הלוה שהוא המוחזק יכול לומ' קים לי מ"מ נ"מ היכא דתפס בעל השטר ע"ש משמע דלמ"ד צריך לקיימי אפי' תפס בעל השטר מוציאי' מידו וליתא כמ"ש

ו' והלוה מודה שכ' אלא שטוען פרעתי נאמן כמ"ש הטור ומרן כ' הטעם הואיל ואם רצה לומ' להד"ם והרי מפיו נתקיים וכו' וכ"כ הרמב"ם בפי"ד מה' מלוה דין ו' ובעה"ת ריש שער י"ז ע"ש וכ' ה' פני יהושוע בחי' בפ' האשה שנתארמלה ונר' לכאו' דאם נתקיימה חתימת עד א' אין הלוה נאמן לומ' פרעתי מגו דמזוייף משום דצריך לישבע להכחיש את העד ולא אמרי' מגו במקום עד א' ע"ש ובסי' מ"ו סק"ה כתבתי דבזה ניחא דמ"ש התוס' ריש גיטין בד"ה ואם וכו' אבל בממון טעני' להו מזוייף לנפרע שלא בפניו ומיתומי' ומלקוחו' דאל"כ לא שבקת חיי לכל בריה שיכול אדם לכתוב שטר מלוה וכו' מיהו מזה אין להוכיח דאפי' לא טעני' להו מזוייף טעני' להו פרוע כיון שהוא עצמו אומ' פרוע מגו דא"ב אמר מזוייף וכו' דנ"מ אם נתקיימת חתימת ע"א דאין האב עצמו נאמן לומר שהוא פרוע במגו דמזויף כיון שהיה צריך לישבע להכחיש את העד אלא דאם טען מזוויף והכחיש העד היה נאמן בשבוע' אבל היורשים דאין טועני' להם מזוייף וחייבי' לשלם מיהו לכאו' בלא"ה אין טועני' אותה ליתומים וללקוחו' כמ"ש מהרימ"ט ח"א סי' נ"ו באומ' אל תפרעני אלא בפני עדים וכו' דאין טועני' ליורשי' שמא פרעו אביהם בפני עדים והלכו להם למ"ה דמלת' דלא שכיחא היא ועדיפא מינה כ' הרא"ש הטעם דאינו נאמן כשהוא אומ' פרעתי' ביני לביניך במגו דא"ב אמר פרעתיך בפני פ' ופ' והלכו למ"ה דאין זה מגו טוב שיאמרו העולם שהדבר שקר ולכך הרחיק עדיו וא"כ ק"ו אם נאנסו דלענין מגו מהני לגבי יורשי' לא טעני' להו כגון זו דאף לענין מגו לא מהני כ"ש דלא טעני' ליורשי' ע"ש וה"נ כיון דלא מהני מגו דלהד"מ דלא חציף להעיז ולישבע נגד ע"א כ"ש דלא טעני' לה ליורשי' ומ"מ אם נתקיים חתימת ע"א אין הלוה נאמן לומר פרעתי דלא אמרי' מגו מטענה שהעד מכחישו ומחייבו שבוע' והתוס' בבתרא דל"ד בד"ה גבי נסכא דר"א כ' וא"ת וליהמניה בשבוע' במאי דאמר דידי חטפי במגו דאב"א לא חטפי וכו' ואור"י דודאי אם לא היה העד מחייבו שבוע' הוה נאמן במגו וכו' אבל השתא דמחייבו שבוע' לא נאמן ע"י מגו שהיה יכול להעיז פניו ולישבע בדבר שהעד מכחישו אבל ק' וכו' לכ"נ כמ"ש ריב"ם דודאי הוי מגו ור"א סבר אע"ג דאיכא מגו כיון דאיכא עד המחייבו שבוע' כן הוא הדין שישבע להכחיש את העד או ישלם ואין מועיל לו מגו ליפטר עכ"ל ונר' שזה תלוי במחלוקת שפסקו הרמב"ם ומר"ן סי' נ"א בשטר בעד א' דאם טען לא לויתי נשבע להכחיש את העד ונפטר אבל אם טען פרעתי הרי זה מ"ש ואין יכול לישבע ומשלם וכ' הרשב"א במיוחסות סי' צ' והריב"ש בסי' שצ"ב דס"ל כיון שאם היו ב' בשטר היו מחייבי' אותו ממון אף עד א' בשטר מחייבו שבוע' וכיון שהודה שלוה ואינו מכחיש את העד הו"ל כב' בשטר ואינו נאמן לומ' פרעתי ע"ש וה"נ כיון שאם נתקיימה חתימת ב' העדים היו מחויבי' אותו ממון עד א' מחייבו שבוע' וכיון שהודה ואינו מכחיש את העד אינו נאמן לומ' פרעתי אבל הרשב"א שם כ' בשטר בעד א' דנאמן לומ' פרעתי דלא אמרינן כ"מ ששנים מחייבים אותו ממון וכולי אלא בכופר בהלואה דב' מחייבי' אותו בעדותם ממש אבל כשטען פרעתי אינו מתחייב מחמת עדותם שהם אין יודעים אם פרעו או לא אלא מכח חזקה דשטרך בידי מ"ב וכו' ע"ש וא"כ ה"נ נאמן לומר פרעתי במגו שהיה מכחיש את העד

ז' אלא שטוען פרעתי נאמן במגו דא"ב אמר מזוייף הוא כן כתב הטור והרמב"ם ומרן בסי' מ"ו טעם זה וכן כתב הרשב"א במיוחסות סימן נ"ג עיין שם והתוספו' בפרק ב' דכתובות בד"ה מודה וכו' כתב וז"ל וא"ת מ"ט לא מהימן במגו דמזוייף וי"ל דשמא ירא לומ' מזוייף פן יכחישוהו וליכא מגו וכו' וכתב הכנה"ג בח"ב הגב"י אות ב' דלמ"ד נאמן לאו מטעם מגו המזוייף דלאו מגו הוא דירא פן יכחישוהו דל"ל דר"ן חולק בזה ונרא' דסבירא ליה דכמו דבמלוה ע"פ נאמן לומר פרעתי בלא מגו וה"ה בשטר שאינו מקויים מ"ל פרעתי בלא מגו ואף על פי שהמלוה אמת וכו' מ"ל פרעתי דמלוה ע"פ היא והני עדים המלוה החתימם שלא מדעתי וכו' עש"ב ולפ"ז הרמב"ם והטור ומרן סביר"ל דלמ"ד אין צריך לקיימו הא דאינו נאמן לומר פרעתי במגו דמזוייף לאו משום דלא