ערך השולחן חושן משפט חלק ב קיז

בידי מ"ב התם דזמנין דספרא זייר ליה וכו' ע"ש עוד בתוספות והרמב"ן שם כ' דשאני התם דכל אימת דלא מקיים לאו שטר הוא כלל והפה שאסר הוא הפה שהתיר וכו' וכה"ג כתבו התוספות במתני' דהעדים שאמרו כת"י הוא זה אבל אנוסי' היינו וא"ת למה נאמני' והא מגו במקום עדים הוא דאנן סהדי שלא היו אנוסים וכו' וי"ל כיון שהצריכו חכמי' קיום הכא לא חשיב כלל קיום מ"ש כת"י הוא זה כיון דאנהו גופיהו אמרו תכ"ד קטנים או אנוסי' היינו אבל לקמן חשבי' להו כב' עדים כיון שכבר מקויים וכו' ובד"ה אין נאמני' וכו' כ' הכא ל"ל ליהמניה במגו דאי בעי אמרי פרוע דכיון דמקויים הוי כמגו במקום עדים ע"ש הרי במקויים אין העדים נאמני' במגו דהוי כמגו במקום עדים אבל כשאינו מקויים אע"ג דאנן סהדי שלא היו אנוסי' נאמני' משום הפה שאסר וכו' אבל כשאין מקויים לא חשיב שטר ואמרי' הפה שאסר וכו' וכ"כ התוס' בקמא ד' ע"ב בד"ה אין לך וכו' ע"ש וא"כ כ"ש דאמרי' הפה שאסר וכו' במקום חזקה דשטרך בידי מ"ב וה' גד"ת תמה על התוס' שכ' למ"ד מודה בשטר שכתבו א"ץ לקיימו דאין במגו מה"ט דשטרך בידי מ"ב דמה יענו לר"מ בעדים שאמרו אנוסי' היינו וכו' דלא שייך ה"ט ע"ש וליתא דר"מ ס"ל דלא אמרי' הפה שאסר וכו' כמו שאמר רב הונא דלא אמרי' הפה שאסר לפסול השטר בלוה מכח דשטרך בידי מ"ב וה"נ סבר ר"מ בעדים דלא אמרי' הפה שאסר במקום עדים דאנן סהדי שלא היו אנוסי' וכו'

ג' מודה שכ' אלא שטוען פרעתי וכו' ואם הודה הלוה שלא פרעו כ' התוס' בשבת ד' ע"ח בד"ה ת"ק וכו' וז"ל וא"ת כי לא פרע נמי אמאי חייב מה תועלת יש בשטר כיון שאינו יכול לקיימו שאם יטעון הלוקח מזוייף או פרעתי יפטר ואם יודה אינו מכח השטר וכו' א"נ לטרוף ממשעבדי אם יודה הלוה שאינו מזויף עכ"ל וכ' מהר"ם מלובלין שם תימא דבשביל הודאתו של לוה יטרוף המלוה ממשעבדי בשטר שאינו מקויים ע"ש וכבר כ' המבי"ט ח"ב סי' ח' כיון דעדים החותמי' על השטר כמי שנחקרה עדותם בב"ד דמי וגובי' בו מדאורי' לא תיקנו חכמים קיום אלא לזה שטוען ודאי מזוייף אבל כשהלוה מודה בשטר שכ' ואינו פרוע השטר בחזקתו וטורף בו מלקוחו' ע"ש וזה דעת התוס' וכ"כ עוד התוס' במציעא ד' ע"ב בד"ה אמר אביי וכו' עש"ב אבל הריטב"א בחי' למציעא שם כ' וז"ל ואין פי' זה נכון דהא ודאי את"ל שיכול לומר פרעתי פשיטא שאינו גובה מנכסים משועבדים דקי"ל טועני' ללוקח ואין הודאתו של זה כלום במקום שחב לאחרים וכה"ג כ' הריטב"א בפ' האשה שנתארמלה גבי כותב אדם עדותו בשטר וכו' דאפי' בקנין והלוה מודה שלא פרע אין להם לכתוב שמא עשו קנוניא על הלקוחו' אא"כ דגובה מזמן הודאתו של עכשיו ע"ש ושוב ראיתי לה' פני יהושוע בחי' שם תמה על מהר"ם דגמרא ערוכה בפ' א"נ אמר רב אשי מודה בשטר שכ' א"ץ לקיימו וגובה מנכסי' משועבדים ואף שי"ל מסברא דדוקא למ"ד א"ץ לקיימו דאינו נאמן לומר פרעתי במגו דמזוייף משום דזיוף לא שכיח גובה מנכסים משועבדים מה"ט אבל למ"ד צריך לקיימו דלא"כ נאמן לומ' פרעתי במגו דמזייף אפ' דלא מהני הודאת הלוה לגבות ממשעבדי דחיישי' לזיוף ולקנוניא מ"מ אין תימא על התוס' דס"ל דלכ"ע מהניא הודאת הלוה לגבות ממשעבדי ולא חיישי' לזיוף ולקנוניא וכ"ש דלא איתרע עש"ב ומ"ש דלמ"ד דא"ץ לקיימו דאינו נאמן לומ' פרעתי במגו דמזוייף משום דזיוף לא שכיח ליתא דהרי התוס' בכתובו' די"ט כ' טעמא דמ"ד א"ץ לקיימו ואינו נאמן לומר פרעתי במגו דמזוייף משום דירא לומר מזייף פן יכחישוהו העדים או משום דקיום שטרות דרבנן דמדאירי' עדים התתומי' על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בב"ד ולא הצריכו קיום מדרבנן אלא כשטען מזוייף ע"ש ונר' משום דק"ל דטועני' ליורשי' וללקוחות מזוייף כמו שהוכיחו התוס' בריש גיטין ובפ"ק דמציעא ובפ' מי שהיה נשוי ע"ש

ד' שטר מקויים שהוציא הלוה עליו שובר ולא נתקיים השובר נר' דאם המלוה טוען ברי' פשיטא דאם הלוה לא קיים שוברו חייב לשלם כמ"ש הרמב"ם בפי"ז מה' מלוה וז"ל טען לוי שהיה ראובן עני והטעהו ושמעון אומר עשיר הוה והעני נ"ל שעל שמעון להביא ראיה לא יהיה אלא שאבד בידו א"ל קיים שוברך והפטר ומיירי בחוב בשט' והמלוה והלוה טוענים ברי' כמ"ש ה' מש"ל שם אלמא אם לא קיים השובר חייב

ה' והלוה מודה שכתבו אלא שטוען פרעתי נאמן במגו דא"ב אמר מזוייף הוא כ"כ הרמב"ם והטור ומרן בסי' מ"ו טעם זה וכ"כ בעה"ת שער י"ז ובסי' מ"ו סק"ב כתבתי על דברי התוס' בריש גיטין ד"ה ואם וכו' דנ"מ אם תפס המלוה דאין הלוה נאמן לו' פרעתי אבל אם טען מזוייף אפי' תפס המלוה אם לא קיים שטרו מוציאי' מידו אבל אין טועני' ליתומים וללקוחות מזוייף וא"כ אע"ג דטוענים להם פרוע במגו דמזייף אם תפס המלוה אין מוציאי' מידו ע"ש ולא מסתבר דאי אמרי' דאם טען מזוייף אפי' תפס המלוה מוציאין מידו ה"נ אפי' מודה שכתבו אלא שטוען פרעתי כיון דנאמן במגו דמזייף אפי' תפס המלוה מוציאין מידו כמו בטענ' המגו דמזוייף והתוס' בכתובו' ד' כ"ח כ' וז"ל קיום שטרות דרבנן תימא כיון דמדאורי' אפי' אין העדים שיבינו חתימת עדי השטר כשר א"כ כל אדם יזייף ויכתוב ויחתום מה שירצה ויגבה ממנו והכא אור"י דא"ל כגון שלוה מודה שכתבו וטוען שהוא פרוע וקסבר האי תנא דמודה בשט' שכתבו צריך לקיימו והאי קיום הוי מדרבנן וכו' עכ"ל וא"כ א"ל אם טען הלוה מזוייף דצריך קיום מדאורייתא אפי' תפס המלוה מוציאין מידו אבל אם מודה שכ' אלא שטוען פרעתי כיון דקיום זה אינו אלא מדרבנן אם תפס המלוה אין מוציאין מידו מיהו התוס' בס"ד כ' בריש גיטין מוכח דאפי' היכא דאין מכירים החתימה כלל הוי מדאורי' כמי שנחקרה עדותם בב"ד א"כ אפי' טוען מזוייף א"ץ קיום מדאורי' דהתם בבעל המערער מיירי ואי אמרינן אפי' תפס המלוה מוציאי' מידו ה"ה בטוען פרעתי כיון דנאמן מכח המגו דמזוייף דינו כטען מזוייף והתוס' בכתו' ד' י"ט בד"ה מודה וכו' כ' וא"ת מ"ט לא מהימן במגו דמזוייף וי"ל דשמא ירא לומ' מזוייף, פן יכחישוהו וליכא מגו וכו' וכ' הכנה"ג דלמ"ד נאמן לא מטעם מגו דמזייף דלאו מגו הוא שירא פן יכחישוהו דל"ל דר"ן חולק בזה אלא דס"ל דכמו דבמלוה ע"פ נאמן לומ' פרעתי, בלא מגו ה"ה בשטר שאינו מזייף נאמן לומ' פרעתי בלא מגו דמלוה ע"פ היא ועדים החותמי' שלא מדעת וכו' ע"ש ולפ"ז אפ' לחלק בין טען פרעתי לטוען מזוייף דאם מודה שכתבו אלא שטען פרעתי א"כ אם תפס המלוה אין מוציאי' מידו אבל אם טען מזוייף א"ל אין תפיסתו כלום אבל בסי' ס"ג בשטר שבאו ב' ואמרו ששאל מהם לזייף לו שטר דאין גובים בו לעולם וכ' הסמ"ע נר' דכ' לעולם לומ' דאפי' תפס אח"ך מהלוה חוזרין ומוציאי' מידו ומה"ט אין מניחים השטר ביד המלוה משא"כ בסי' נ"ח בדין