ערך השולחן חושן משפט חלק ב קטז

פ"מ ח"א סימן ח"ן ע"ש

ושו"ר לה' תורת חסד סי' ק"מ בא' שרצה לטרוף מהלוקח בשטר שבידו וטען הלוקח שהוא הודה שהוא פרוע והמלוה טוען משטה וכו' שכ' דלא שייך טענת השטאה שהרי כ' הטור דאם התובע תופס ממון הנתבע בשעת הודאתו אינו יכול לטעון טענת השטאה שהתפיסה עושה להודאתו הודאה גמורה וא"כ כ"ש שהלוקח מוחזק שלא יכול לטעון טענת השטאה להוציא מידו ול"מ אם יש עדים על הודאתו אלא אפי' דליכא עדים שהיה נר' לומר שהוא נאמן במגו דלהד"מ אפ"ה אין להאמינו דהוי מגו להוציא דאע"ג דבשטר אמרי' מגו להוציא הרי יש חולקי' וס"ל דלא אמרי מגו להוציא ויכול המוחזק לומר קים ליה ע"ש ולא זכר מ"ש בעה"ת והטור סל"ב המודה לחבירו בפ"ע קבלתי ממך כו"כ שיש לי עליך וכו' ל"ש מלוה בשטר וכולי אין כאן לא השטאה ולא השבעה וכולי וכ' הב"ח דאע"ג דגדולה מזו כ' דאם התובע תופס ממון הנתבע ליכא השטאה הכא אשמועי' אפי' בשטר נמי אצ"ל אתם עדי ע"ש הרי מבואר דאפי' בשטר אם הודה התובע ל"ש טענת השטא' והתובע שתופס אין ראיה ומ"מ דעת מהר"י באסן והכנה"ג וה' תורת חסד דלמאי דקי"ל דאמרי' מגו להוציא בשטר ה"נ נאמן בטענת השטאה במגו דלהד"מ אם במלוה בשטר אבל אם היא במלוה ע"פ לא אמרי' מגו להוציא מיהו כבר כ' הש"ך סק"ח דכל דהוי הודאה אפי' ליכא עדים והוא מודה שהודה אינו נאמן במגו ע"ש

כ"ז ה"ה למוחל וכו' כ' מהר"ש הלוי סי' מ"ג דלא טענת השטאה אלא במוחל חוב או אבל במוחל זכות או שעבוד שיש לו על חבירו יכול לטעון טענת השטאה וצ"ל אתם עדי וכו' וכ' הכנה"ג בסי' ל"ב הגב"י אות ו' דמ"ש מהר"ש הלוי או פקדון הוא שלא בדקדוק דבמחילת פקדון בלא טענת השטאה יכול לחזור דהמוחל פקדון שיש לו ביד חבירו צריך קנין כמ"ש הרא"ש וכו' ע"ש ולא זכר דגם הרמב"ם פ"א מה' מכירה כ' כלשון הזה או המוחל לחבירו חוב או פקדון שיש לו בידו וכו' ונר' דמיירי בפקדון מעות שאינם צרורים דיכול להשתמש בהם דהוו כמו חוב כמ"ש הש"ך סי' ע"ג ס"ק נ"ה דדוקא במעות פקדון צרורים שאינו יכול להשתמש בהם ל"ש מחילה אבל מעות שיכול להשתמש דהוו כמו הלואה דשייך לשון מחולה וכ"כ הט"ז שם ומהרשד"ם סי' שצ"ו נדחק דמיירי בפקדון שנשרף ונאבד ע"ש וא"כ לק"מ על מהר"ש הלוי שכ' כלשון הרמב"ם ומ"ש הכנה"ג דצריך קנין כמ"ש הרא"ש לא דק דמדברי הרא"ש משמע דאפי' בקנין ל"ש לשון מחילה כמ"ש הפרישה שם ומהרשד"ם סי' רמ"ח ע"ש מיהו יש פוסקים דס"ל דמהני קנין כמ"ש בסימן כ"ה המ"ה עש"ב

כ"ח דין ל ולבסוף טען שלא היה שם ריוח וכו' עי' בס' זקן אהרן סי' תכ"ד

כ"ט א"נ מודה ליה וכו' כ' הפרישה וז"ל וא"ל דנהמני' במגו דא"ב לא הודה משום דהוי מגו במקו' דחזקה היא כיון דא"ל כן דבודאי היה ריוח ועוד הוי מגו דהעזה דאינו יכול לכפור ולהעיז כנגדו מה שהודה לו וכו' ע"ש ונר' דמגו דהעזה אמרי' ונאמן בשבועה כמו שהוכיח בסי' פ"ב אלא משום דהוי מגו במקום חזקה אע"ג דמגו במקום חזקה בעיא היא וקי"ל קולא לנתבע שאם אין עדים על קביעות הזמן נאמן לומר פרעתי' במגו דלהד"מ כמבואר בסי' ע"ח י"ל דחזקה זו אלימתא היא ובמקום חזקה אלימתא לא אמרי' מגו וכה"ג כ' הנ"י ופסקו מור"ם בסי' שפ"ב דהמזיק ממון חבירו אינו נאמן לומר אתה אמרת לי אע"ג דאיכא מגו דהוי מגו במקום חזקה וכו'

וכתב הכנה"ג שם דלא אמרי' מגו במקום חזקה אלימתא דהוי כעדים ע"ש אבל י"ל דה"ד בטועני' ברי' וברי' אבל בברי' ושמא נאמן זה שטוען ברי' נגד החזקה במגו דהא קי"ל מגו להוציא לא אמרי' ה"ד בברי' וברי' אבל בברי' ושמא אמרי' וזה שטוען ברי' נאמן במגו אפי' להוציא כמ"ש הר"ש והגמרא ריש ב"מ ע"ש וה"נ אמרי' מגו במקום חזקה בברי' ושמא דהא בעיא היא בברי' וברי' א"כ ודאי דבבריא ושמא אמרי' וכן ראיתי לה' מקור ברוך סי' נ"ז הביאו הכנה"ג אות דמגו במקום חזקה בבריא ושמא ודאי דבריא עדיף ע"ש

ל' כתב הר"ב בספר א"ז למציעא בפ' א"נ דס"ח ע"ב גבי בני רב עילש וכו' וז"ל קשה לי להראב"ד מאי אהני לרב עילש משום דהוא גברא רבא א"נ הוא איניש אחרינא לא גבי פלגא באגר כיון דאית ליה פלגא בהפסד ומוקי לה כגון דיהיב ליה מנה פלגא באגר ובהפסד ואפסיד מעיקרא ושקיל מריה עיסק' פלגא בהפסד ובתר הכי רווח ויהיב ליה פלגא רווחא ואתא עובדא קמיה דרבא דתבע מריה עיסקא קרנא מיתמי ואמ' אלו הוה איניש אחרינא אמינא פלגא רווחא יהיב ליה וכיון דשקל לא מפקינן מניה ולא מסלקי' ליה מקרנא דשטריה בלא זוזי דכל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא אלא כיון דגברא רבא הוא ע"כ הכי כתיב בשטרא תרי תילתי באגר הילכך מאי דשקל פלגא ברווחא תילתא דממונא הוי רווחא ואינך קרנא הוא דשקל והך סברא לא מרווחא גבן דאי מאי דיהיב ליה רווחא בסתם יהיב ליה א"נ לאו גברא רבא הוא מצי אמר מאי דיהבי לך קרנא הוא ורווחא לא יהבי לך מיניה כלום וגבי מיניה בדיניה ולאפלגא וליכא סלוקי בלא זוזי כיון דמצי למימר הכי טועני' ליורש כד"מ וכ"ש במקום איסור ואי לשם רווחא יהיב ליה באפי סהדי אף ר"ע דגברא רבה הוא פלגא באגר ופלגא בהפסד שקל ושבקיה לחסידותיה דהא איכא סהדי וכו' עיין שם ותמהני דהתם כיון שיש שטר על הקרן אינו יפול לומר לא נתתי לך לשם ריוח כמבואר בס' ל"א וה"נ מכי שקל לא מפקי' מיניה ולא מסלקינן ליה מקרנא דשטרא בלא זוזי אבל ר"ע כיון דג"ר הוא ע"כ מאי דשקל פלג' קרנ' הוא דשקל אבל הם הם יש עדים שנתן לי לשם ריוח מודה הראב"ד בשטר כמ"ש הש"ך בס"ק ע"ז ואם כן אפילו ג"ר ודאי שבקיה לחסידותיה

סימן פ"ב

א' דין א' מלוה שהוציא שטר שאינו מקויים וכו' וה"ה אם השטר מקויים ואין אדם מכיר חתימת העדים ולא חתימת הדיינים ואמ' המלוה פרעתי נאמן במגו דמזויף הרשב"א בתשו' המיוחסות סי' נ"ג ע"ש ועי' בתשו' הרשב"ץ ח"ב סי' כ"ב שהסכי' בקיום ב"ד דצריך קיום ואפי' בב"ד קבוע חיישי' לזיוף ע"ש

ב' אלא שטוען פרעתי נאמן במגו דאי בעי אמ' מזוייף הוא כ"כ הרמב"ם והטור ומרן סי' מ"ו טעם זה וכ"כ בעה"ת שער י"ז ע"ש וכ' ה' גד"ת נר' דס"ל אע"ג דאיכא חזקה דלא פרע ומניח השטר ביד המלוה מ"מ מגו מהני אפילו במקום חזקה ע"ש ובפ' המוכר את הבית מ"ל המפקיד אצל חבירו בשטר וא"ל החזרתי לך מי אמרי' מגו דאב"א נאנסו או"ד א"ל שטרך בידי מ"ב וכ' התוס' אפי' למ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ונאמן לוה לומר דפרוע הוא ולא אמרי' שטרך