ערך השולחן חושן משפט חלק ב יא

דהא אפי' בב' עדים נאמן ומה"ט אם טען יש לי בידך כנגדו נאמן לו במגו דפרעתי וה"נ אם יש עד א' שהיום סוף זמנו והלוה הכחישו יהיה נאמן במגו דפרעתי דהא אפי' תבעו ביום שנשלם בו הזמן נאמן לו' פרעתי היום אלא א"כ מיירי בלא זזה ידו מתחת ידו אותו יום מיהו נר' דהכא לכ"ע ליכא מגו כדאמר רבא מפני מה אמרה תורה מודה מק' הטענה ישבע חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו והאי בכוליה בעי דנכפריה וכו' וכ' התוס' פי' יהיה נאמן במגו דאי בעי כופר הכל וכו' ומשני דא"ז מגו דאין אדם מעיז פניו לכפור הכל וכו' וה"נ בטען לא הגיע זמנו צריך לישבע שבו' דאורייתא להכחי' העד אע"ג דאיכא מגו דפרעתי דלא הוי מגו דאין אדם מעיז וכו' אלא כפר לאשתמוטי מניה סבר עד דהו"ל זוזי ופרענא לי וכו' ח' דין ד' אבל אם היתה מלוה בשטר וכו' כת' מהראנ"ח ח"ב סי' מ"ו על שטר שנפל בלשון השטר ספק אם חיוב הלוה לסוף ששה חדשים או לסוף ג' שנים וכו' דכל שהלשון מסופק בעצמו או איכא תרי לישני ומספ"ל אם תפוס לשון ראשון או לשון אחרון דייני לזכות המלוה דומיא די"ב דינרים דינר לחדש נתעברה השנה נתעב' למשכיר דקרקע בחז' בעליה עומדת וה"נ ממון בחזקת בעליו עומד והלוה בא להחזיק מחמת תנאו שהאריך על הזמן ועליו הראיה וכן כ' הרמב"ם הדין מפורש היתה מלוה בשטר וכו' ע"ש וכבר דחה המש"ל פ' ט"ו מה' טו"ן בתשו' ד"ה בשטר סתם שכתוב סך ההלואה ולא הזכיר זמן אבל אם מתוך השטר איכא צדדי לסיוע הלוה אמרי' המע"ה עש"ב וכ"כ הט"ז ישבע המלוה וכו' וא"ל למה לא והיה יד בעה"ש על התחתונה דאם כן יהיה השטר בטל לגמרי שיכול לו' לק' שנים לויתי המעות ומבואר בסי' מ"ב דכל מקום שנתבטל השטר לא אמרי' יד בעה"ש על התח' כמו אחר פסח ע"ש וא"כ שיש בו זמן מספק אם חיובו הלוה לזמן זה או לזמן זה אמרי' יד בעה"ש על התחתו' ובזה ניחא הא דתנן בפ"ק דמכות מעדין אנו באיש פלו' וכו' והלוה או' מכאן ועד עשרה שנים אומדין וכו' ומוקמינן לה במלוה על המשכון או מוסר שטרותיו לב"ד וכו' ואמאי חייבים העדים שהוזמו הרי בלאו הכי המלוה נאמן בלא עדותם די"ל דה"ד בשטר סתם ומתני' מיירי בשטר שיש בו זמן מסופק דאמרי' הממע"ה וא"כ העדים שחייבו ללוה והוזמו חייבים וראיתי בתשו' בשמים ראש סי' מ"ה נשאל בזה ממתני' דמכות ותי' א"א היינו דעבדי ליה דפטרי משבו דא"ל אי לא דאייתי מי יימר דמשתבע וכו' א"נ דהיינו דוקא בטוען שאין זמן כלל אבל במודה שיש זמן אלא שנחלקו בין רב למעט לא וכו' עיין שם משמע אפילו לא הזכיר זמן בשטר כלל אלא שהמלוה מודה שיש זמן בע"פ ונחלקו בין זמן רב למעט הלוה נאמן אבל מלשון הרמ"בם והטור משמע דאפי' יש זמן ונחלקו בין רב למעט המלוה נאמן וכ"כ מרן בהדיא בש"ע אלא דהיינו דוקא בע"פ אבל אם יש זמן בשטר מסופק שיש צד לסייע הלוה הממע"ה ובו מיירי מתניתין גם מה שתי' דחייבים העדים לפי שפטרו משבועה דאמר לוה מי יאמר דמישתבע וכו' דזה ניחא למ"ד דדבר הגורם לממון כממון דמי ובפ' שבוע' העדות תניא המשביע ע"א פטור וראב"ש מחייב וכו' לימא וכו' מר ס' דבר הגורם לממון כממון דמי ומ"ם לאו כממון דמי וסתם מתני' כפרו שניהם בזה אחר זה הראשון חייב והשני פטור משום דדבר הגורם לממון לאו כמ"ד ופסקוהו הרי"ף והר"אש שם וכן פסק הרמב"ם בפ"י מה' שבו' דבמשביע ע"א פטור ע"ש ודוחק לאוקומי מתני' כמ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי הפך סתם מתני' דפ' שבו' העדות ובפ' הדיינים ובפ' מרובה וכ"כ מהר"ם בתשו' הקצרות סי' קנ"ז וז"ל וששאלתם על ראובן שטען על אפוטרופוס שלו שטען בב"ד מה שלא צוהו לטעון וכו' אם טוען ראובן אם היה טוען כדברי הוה משתבענא ושקילנא או משתבענא ולא משתלמנא וכו' כל כה"ג לאו פשיעה היא ואפי' דינא דגרמי לא הוי אלא גורם לממון כדאיתא בפ' שבו' העדות מי יימר וכו' ולא קי"ל כר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי ולא מיקרי פשיעה אלא שכדברי ראובן היה פטו' בלא שבו' וכדברי אפוטרופוס שקיל האיך בלא שבו' עכ"ל והובא במרדכי בפ' המפקי' ופסקו מור"ם בסי' ר"ץ ע"ש ובעה"ת שער נ"א ח"ו סי' ח' גבי מוחל שט"ח לחבירו דחייב כ' וז"ל שהרי שורף שטרותיו ש"ח פסקנו שאע"פ שאין גוף השטר ממון כיון שהוא גורם לאבד ממון חבירו חייב וכדאסיקנא התם אמר אמימר מאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא דקי"ל כר"ש דדבר הגורם לממון כממ"ד וכו' גם הראב"ד כ' בתשו' הריני מוסר לך מה שנ"ל לענין פסק דין הלכה למע' פלוגתא דר"ש ורבנן הוי יודע שדעתי נוטה לקבוע מסמרות כר"ש דאמר דבר הגו' לממון כממ"ד ודין דדבר הגו' לממון שייך לדינא דגרמי ע"ש והר' דברי אמת בקו' ג' דף ל"ו ע"ג כ' שכ"נ דעת הגאונים שכ' הרא"ש בפ"ק דפסחים ע"ש וכ"כ מהרי"ן פלט הביאו בעה"ת שער כ"ט ח"ב סי' ח' דקי"ל כר"מ דדאין דינא דגרמי ודבר הגו' ממון כממ"ד והר' גד"ת שם תמה דפשיטא דהלכה כרבנן וכ"ש דסתם מתני' כוותיה וע"ש ואפשר דס"ל דסתם מתני' דמכות אתיא כר"ש דאמר דבר הגו' לממון כממ"ד הילכך העדים חייבים לפי שפטרו המלוה משבועה ואע"ג דהוי הפך סתם מתני' דקמא ושבועות הרי אמרי' בפ"ק דשבועות וליטעמיך ר' גופיה היכי סתם לן הכא הכי והכא הכי אלא מעיקרא סבר הכי והדר וכו' ובפ' האיש מק' אמרי מה ליה חד סתמא מ"ל תרי סתמי וכו' ע"ש וא"כ אע"ג דסתם משנה דשבו' העדות ובפ' שבו' הדייני' ובפ' מרובה כרבנן דדבר הגו' לממון לאו כממ"ד קי"ל כסתם משנה בתרא דמכות דאתיא כר"ש ובלא"ה הרי הראב"ד ובע"הת בשער נ"א ס"ל דדבר הגו' לממון שייך אדינא דגרמי וקי"ל כר"מ דדאין דינא דגרמי כדאמרי' בפ' הגוזל עצים ובפ' הכותב השורף שטרותיו ש"ח דכפייה רפרם לרב אשי ואגבי ביה כי כשורה לצלמא ואם כן אע"ג דרבנן ס"ל דדבר הגורם לממון לאו כממ"ד וסתם מתני' כוותייהו הא קי"ל כר"ש וכר"מ ואמוראי דדייני דינא דגרמי ודינא דדבר הגו' לממון שייך לדינא דגרמי וכה"ג כ' הרשב"א בתשובה ח"ג סי' ק"ח דמזיק שעבוד חבירו חייב כשורף שטרו ואע"ג דפלוגתא דרשב"ג ורבנן היא בפ' השולח גבי עשה עבדו אפותיקי ושחררו דרשב"ג מחייב ורבנן פוטרין כיון דקי"ל כמאן דדאין דינא דגרמי ומזיק שעבוד כשורף שטר' וכו' ע"ש והר' כנה"ג בסי' שפ"ו כ' בשם הרשב"א בתשו' כ"י דמאן דדאין דינא דגרמי דאין נמי לחייב דבר הגו' לממון ע"ש ומ"מ לדעת הרמב"ם והרי"ף והרא"ש דקי"ל כרבנן דדבר הגו' לממון לאו כממון ק' אמאי חייבים העדים שהוזמו הרי מלוה נאמן בשבו' בלא עדותם ומי יימר שלא היה נשבע ועוד דזה ניחא לגי' דהרמב"ם דהמלוה נשבע שבו' המשנה ככל הנשבעין ונוטלין לכן העדים שפטרו המלוה משבו' זו והוזמו חייבים אבל לדברי מרן דשבו' היסת היא הרי בזמן המשנה עדיין לא נתקנה שבו' היסת כי ר"נ תקנה כמ"ש בס"פ כל הנשבעין גבי הא דאמרי' הא שאר שבו' מגלגלין שבו' הלואה שאין בה הודאה אטו שבו' השותפין כי בימי התנאים לא תקינו שבו' היסת דר"נ תיקנה ע"ש וכן הוכיח ראב"ן בספרו דף קט"ו ע"ד וכתב עוד שם וחביבי הלוי אמר דהוא בימי