ערך השולחן חושן משפט חלק ב קח

ועוד נר' דדוקא לענין דלא הוחזק כפרן ס"ל להרמב"ם דאפי' באו עדים אח"ך נאמן דלטענתו א' לא חשש לעדים אבל לענין מגו דטענה אחרת ס"ל כיון דבאו עדים אח"ך הפך טענת המגו אמרי' דלא רצה לומ' טענת המגו משום דראה עדים ממשמשי' ובאי' וליכא מגו וזה נר' דעת הפרישה בסי' קמ"ט סכ"ד שכ' באומ' שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו דנאמן במגו דה"ד כ"ז שלא ידוע לנו שהיתה של אביו אבל אם אחר זמן נתברר בעדים שהיתה של אביו חוזרים ומוציאי' אותה מיד המוחזק ע"ש ודלא כמהר"י כולי שם ע"ש

ומה שתי' עוד מהר"י כולי דהתם רגלים לדבר שלא פרעו דשטר ביד המלוה מ"ב ולכך אינו נאמן אלא כ"ז שלא נתקיים ע"ש ליתא דהא בטענת אמנה וכו' אם נתקיים השטר בטל המגו והתם לא שייך ה"ט וכה"ג כ' התוס' בכתובו' ד' י"ט בד"ה מודה וכו' אבל אין לפרש דאינו נאמן לומ' פרוע במגו משום דאם פרעו שטר בידיה מ"ב דהא כי טעין נמי אמנה הוא מסקי' דאינו נאמן והתם לא שייך ה"ט ע"ש

וראיתי להר"ב בס' א"ז לכתובו' ד' כ"ג שכ' בשם בעל ההשלמה וז"ל ומאי דאמרי' גבי נשביתי אם משנשאת באו עדים ה"ז לא תצא וכו' א"ל אי אמרי' הכי גבי שדה כי אמר מעיקרא של אביך ולקחתיה ממנו והימנוה משום הפה שאסר וכו' ואח"ך באו עדים שהיא של אבותיו אי מפקי' מיניה המחזיק או לא ונראי' הדברי' דלא מפקי' לה מיניה כיון דהימנוה הימנוה ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר דאמ' ר' מנחם ב"י אימתי אני אומ' תצא בזמן שבאו עדים ואח"ך נשאת אבל נשאת ואח"ך באו עדים לא תצא ע"כ וכבוד רבינו במקומו מונח דא"ל דממונא מאיסור' לא ילפי' ומה יעשה זה שלא היה יודע שהיו לו עדים מתחי' ואח"ך נודע לו והביאם יפסיד נחלת אבותיו בשביל כך ומהא דמס' סנהדרין בפ' ז"ב משמע דאמרי' דכ"ז שמביא ראיה סותר את הדין וצ"ע ה' המעילי עכ"ל הרי דבעל ההשלמה ס"ל דאם לא באו עדים עד לאחר שהימנוה ב"ד אין מוציאי' אותה מידו ומדמה לה לב' אומרי' נתגרשה דאמ' ר"מ ב"י דאם נשחת ואח"ך באו עדים שלא נתגרשה לא תצא וכן ראיתי להכנה"ג בחא"ה סי' קנ"ב הגב"י אות א' שכ' וז"ל אר"מ וכו' אע"ג דבנדון זה לא נפק"ל מידי דהלכה כת"ק דאפי' דבאו עדים ואח"ך נשאת לא תצא מ"מ דין זה הילכת' היא והיכא שהדין נותן שאם נשאת תצא אם באו עידי האיסור אחר שנשאת לא תצא וכן מבוא' מדברי מהר"ם אלשקר סי' י"ז ע"ש ותמהני דהא מתני' דקתני אם משנשאת באו עדים ה"ז לא תצא איכא דמתני לה ארישא דאמרה א"א הייתי וגרושה אני דאם נשאת ואח"כ באו עדים לא תצא משום חזקה דרב המנונא דאין אשה מעיזה פניה אפי' שלא בפני בעלה ואיכא דמתני לה אסיפא בשבויה דוקא דבשבויה היקילו אבל ברישא לא ע"ש הרי אפי' למאן דמתני לה ארישא אינה נאמנת אלא מכח חזקה דאין מעיזה פניה אפי' שלא בפני בעלה וכ"ש למאן דמתני לה אסיפא דק"ל כוותיה כמ"ש הרא"ש שם שכן פ' ר"ח כמאן דמתני לה אסיפא וכן משמע מתוך רב אלפס וכו' וכ"כ הר"ן שם ע"ש א"כ דוקא אסיפא דבשבויה הקילו אבל ברישא באיסור א"א אפי' באו עדים אחר שנשאת תצא וכמבו' בא"ה שם והרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תי"א כ' כיון דאמרי' אם נשאת תצא ודאי דבניה מן הא' ממזרים ואי לאו דמסתפינא ה"א דהוי ממזר מן התורה דכיון שהיא בחזקת א"א ע"פ העדים והיא אינה נאמנת לומ' גרשתני מוקמי' לה אחזקתה וכו' ע"ש מיהו הר"ן שם כ' דחיישי' לא צריכה גט מן הב' וכן דעת הרמב"ן עיי"ש א"כ בניה מן הא' אינם ודאי ממזרים ומ"מ באיסו' א"א אפי' לא באו עדים עד אחר שנשאת תצא א"כ אפי' הימנוה ב"ד במגו וחזקה מסייעא לה תצא משום דאח"ך בטל המגו וההיא דרמב"י שאני דאיכא עדים שנתגרשה ומה"ט ס"ל לת"ק דאפי' נשאת אחר שבאו עדים לא תצא ודברי מהר"ם אלשקר בס"ס ט"ז הם לענין תרי ותרי שכ' וז"ל וידוע הוא דהא דרמב"י דבאו עדים אחר שנשאת ע"כ דהלכה היא והתם בפ' ח"ה אקשי' מינה וכמ"ש מהר"י ן' מיגש שם אבל נשאת ואח"ך באו עדים ה"ז לא תצא אלמא אע"ג דאתו סהדי השתא דא"א היא ואילו אתו מעיקר' מקמי דאנסיבת לא הוה שבקי' לה לאנסובי וכיון דבתר דאנסיבת הוא דאתו להו הני סהדי ואכתי ס' א"א היא מספיקא לא מפקי' לה מתותיה גברא דהא איכא סהדי דנשאת על פיהם דקא מסהדי דלאו א"א היא וה"נ וכו' ע"ש א"כ דוקא התם מס' לא תצא לפי שנשאת ע"פ עדים דלאו היא והרמ"ה בפ' ח"ה סי' מ"ג כ' דלית הילכתא כרמב"י דהא ר"ן פליג עליה ועבד עובדא לבסוף בשמעתי' וסלקא שמעתא כוותיה הילכך אי הוה ס"ל דכי באו עדים ואח"כ נשאת תצא אפי' נשאת ואח"ך באו עדים נמי תצא אלא אנן כת"ק ס"ל דאפי' באו עדים ואח"ך נשאת ה"ז לא תצו וכו' עיין שם ואם כן אי מדמי' שדה לא"א כל שבאו עדים אחר כך בטל המגו ומוציאין אותה מידו וכ"כ הר"ב בס' א"ז שם סוף דף ט"ו וז"ל והכא אתא לאשמעינן דאע"ג דמהימי' ליה כבר משום הפה שאס' וכו' אם שוב באו עדים שהיא של אביו לא מהמני' ליה במאי דטעין מעיק' לקחתי' ממנו ומוציאין השדה מידו עד שיביא ראיה לדבריו ואע"ג דתנן לקמן נשביתי וטהור' אני נאמנת שהפה שאסר וכו' ואם יש עדים שנשבית וכו' אינה נאמנת ואם משנשא' באו עדים ה"ז לא תצא ואמרי' בגמרא לא נשאת נשאת ממש אלא כיון שהתירוה לינשא וכו' שבויה שאני דבשבויה הקילו ע"ש הרי דס"ל דאפי' באו עדים אחר שהאמינוהו ב"ד מוציאי' אותה מידו וכ"כ עוד שם ד' י"ז ע"ב ע"ש ומה שהק' מהר"י כולי שם דלדעת רש"י נאמן משום דא"ב שתיק מה סברא היא לומר משום דבאו עדים מוציאין אותה מידו דהא לא שייך לומר דמפני העדים לא שתק כיון דאין תובעו שתיקותו יפה מדיבורו דאפ' שלא יערערו עליו עד עבור זמן חזקה דיכול למיטען בפה מלא לקחתיה ממך ע"ש י"ל שהוא מערים סבר אי שתקית עד דתבעו לי בפה צריך לישבע לכן טען עכשיו שיהיה כמשיב אבידה דא"ץ לישבע וכדאמרי' בפ"ק דמציעא ד"ד ע"ב ע"ש

ח' הגה וכל זה דוקא לאחר כדי דיבור וכולי כ' הרשב"א סי' אלף וס' התוב' לחבירו מנה בפני ב"ד והודה וא"ל התובע אל תפרעני אלא בפני עדים ובתכ"ד חזר הנתבע וטען יש לי בידך משכון אין בדבריו כלום דכיון שהודה אין חוזר וטוען ולא אמר' תכ"ד כדיבור דמי אלא בתכ"ד עצמו אבל תכ"ד של חבירו לא וכ"כ בתשו' ח"ב סי' קל"ו ע"ש והרמב"ם בפ"ב מה' שבועות כ' מי שנשב' וחזר בו מיד תכ"ד ה"ז מותר וכן אם א"ל אחרים חזור בך וכו' וקיבל מהם תכ"ד ואמר הן או חזרתי הרי זה מותר כתב הראב"ד אינו מחוור שאין אחרים נזקקים לנדרו שתאה מחאה שלהם סומכת נדרו לחזרתו ונראה דסבירא ליה דבעי תכ"ד של עצמו ולא של חבירו דאף על גב דאמרינן גבי שכפרו ב' כל א' בתכ"ד של חבירו חייבים התם שאני דאין כפירת העדו'