ערך השולחן חושן משפט חלק ב קה

עכ"ל הרי דגם הריטב"א ורבותיו ס"ל דאין לך בידי כלו' היינו עכשיו לפי שפרעתי' ודוק' בשטען להד"מ ושזה דעת רבי' האיי גאון וכ"כ בהגמי"י שכן דעת רבי' האיי גאון עיי"ש

כ"ט שכול לתקן דבריו הא' וכו' מל' בעה"ת שי"ב כ' וז"ל אם לא שאלוהו ב"ד מהו

ל' וה"ה אם אמר איני חייב לך וכו' עיין בתשו' הרמב"ם בס' פאר הדור סי' קצ"ג

ל"א דין י"א ובאו עדים אח"ך יכול לטעון וכו' נר' לכאו' דאין טועני' לו כן עד שיטעון הוא וכן ל' הרא"ש בפ' שבוע' הדייני': ל"ב דין י"ב הוחזק כפרן וכו' הראב"ד בס' תמ"ד סי' רל"ז ד' נ"א כ' וז"ל מדלא קאמר הוחזק כפרן אלמא חייבי' במאתן בלחוד קאמר ותנ"ה מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי והעדים מעידים שיש לו ן' ישבע על השאר אלמא אין מחזיקים אותו בכפרן אלא על מה שהעדים מכחישי' אותו וא"ת ולחייב רבא שבו' על ד' מאה כההיא דר"ח ל"ד דהתם בגוף ההלואה הם מעידים שיש לו מקצת ומש"ה לא תהיה הודאה גדולה מהעדאת עדים אבל הכא אין העדים יודעי' כלו' לא בהלואה ולא בפירעו' אלא שהכחישוהו בשער העפצים עכ"ל

דין י"ד אינו נאמן וכו' כ"כ הרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י מחו' כ"ב על ראובן שנתחייב ע"פ בית דין לפרוע לשמעון ואחר זמן תבעו בב"ד שיש לו על ראובן מנה שגבה ממנו ר"ק מסתברא דאינו נאמן דחזק' אלו היה כדבריו לא היה מקבל עליו בפני ב"ד לפרוע ואף על גב דאית לה מגו דא"ב אמר פרעתי במקו' חזק' אלימתא כי האי לא אמרינן מגו ע"ש ונראה דהמרדכי בפרק שני דייני גזירות חולק שכתב שנסתפק הר' הכהן אם אדם הוציא שטר חוב על חבירו וא"ל הלה פרעתי' כך וכך בזה השבוע והשיב האמנתיך אם נאמן במגו דיכול לומר לא פרעתי לך שום דבר שלא הייתי חייב לך כלו' נאמן לומר פרעתיך חובך אבל אתה חייב לי א"נ מגו שיכול לומר עדיין לא תגיע זמני ליפרע ולכך פרעתי' כי אמר נמי הגיע זמני ואפי"ה פרעתיך נאמן ור"ת אומר דנאמן וכ"כ הג"א ע"ש אלמא נאמן במגו במקום חזקה גם המרדכי בפרק האשה שנפלו על אפטרו' שתבעת לאה שכוין שאשילה לו רחל וכו' וז"ל וראבי"ה כתב אם בודאי היו הנכסים של הבעל יפה וכו' אבל אם החזרתיו לאחר שנשאת לשמעון וגם אחר שנתחייב לי שמ' החוב ושוב בא לידי מכח שמעון ואני מעכבו לא אמר כלום וכולי דכיון שהחזירו לרחל ולא עיכבו בחוב בעלה אילו היה בעלה חייב לו לא היה מחזירו כדתנן וכו' ואם נפשך לומר ה"מ כשיש שטר או עדים שהחזירו וכו' אבל כי ליכא עדי' יהיה נאמן לומר עדיין חייב מגו דא"ב אמר לא החזרתיו או לא בא לידי מעולם לאו מלתא היא דלא אמרי' מגו אלא בדבר שהיה יכול לפטור עצמו בטענה גלויה לכל שהיה פטור וכו' וכן משמע בכמה דוכתי וכך מקובל אני מרבותי אבל הכא ליכא מגו שהיה סבור שאילו טעון לא החזרתיו לרחל היה מחוייב להשיב וגם מגו שלא בא לידי או החזרתיו דהוי מגו בעדים דהא וכו' ע"ש משמע דמגו טוב היה נאמן במקום חזקה זו וכ"כ הרב פליטת יהודה סימן י"ז ע"ש והרב פמ"א ח"א סימן כ"ב כתב דשאני נדון הרשב' דמגו של רבית שגבה התובע ממנו לא לפירעון קאי והנתבע א"א ליפרע ממנו רק לכפור ממנו בבי"ד וכיון שהודה חזקה אלימתא היא אבל נדון המרדכי טוען שיש לו חוב דלפירעון קאי עש"ב וליתא דתשו' הרשב"א היא בח"ד סימן י"ט וז"ל ואף על גב דבעיא בריש בתרא אי אמרינן מגו מ"ל לשקר במקום חזקה או לא מסתבר' דחזקה דהכא עדיפא ואלימא דהא חזקה כגון זו מרעא לשטרא שהרי שנינו המוציא שטר חוב על חבירו והלה מוציא שמכר לו את השדה וכו' ואמרינן עלה באתרא דיהיב ליה זוזי והדר כתבי שטרא כ"ע לא פליגי דמצי א"ל היה לפרוע את שלך אלמא במקום חזקה זו מרעינן לשטרא דחזקה אלימתא היא הילכך אפילו מגו במקום חזקה זו לא אמרינן וכ"ש שטענתו גרועה דמשוי נפשיה רשע שא' המלוה וא' הלוה עוברים בל"ת עכ"ל אלמא אפילו בטענ' חוב קאמר כיון דחזקה זו מרעא לשטרא אפילו במקום חזקה זו לא אמרינן מיהו ק' דמה ראיה דחזקה אלימת' כיון דמרעא לשטרא שהרי התוספו' בפ"ק דב"ב הוכיחו דחזקה עדיפא משטר דבחזקה גובה בלא שבועה ובשטר' צריך לישבע עיי"ש אלמא אף על גב דחזקה דאין אדם פורע בתוך זמן עדיפא משטר נאמן במגו נגד חזקה ואם כן אימא דה"נ בחזקה זו נאמן במגו

ומ"מ אפילו בטענת חוב קאמר וכן לשון רמ"א כאן ואחר כך בא ואמר כבר היה חייב לי משמע אפילו חוב שאינו רבית וכן כתב מהר"ם בתשו' הקצרות סימן קס"ו וז"ל ולא זו בלבד שיש לראובן עדים כדבריו שהעמיד לו שמעון ערב עבור מעותיו דלאו כ"כ דשמעון לו' לפני מש"ה עשיתי אלא אפילו אין לראובן עדים שהעמי' לו שמעון לא מהימן שמעון בטענתו' במגו דא"ב אמר לא עמדתי לך ערב דלא הודיתי לך מעולם דמגו במקו' עדים הוא דאנן סהדי דאינו אמת מה שטוען לפני מש"ה עשיתי שהעמדתי לך ערב דא"א דיהבי ליה לא הוה מוקי' ליה ערב ומגו במקום עדים לא אמרינן כמ"ש ר"ח ור"ת בספ"ק דגיטין גבי הנהו גינאי וכו' עש"ב ועיין בספר לחם רב סימן צ"ז ובה' פליטת בית יהודה סי' י"ז

וראיתי לה' באר יעקב סי' פ"ב דף ק"ב ע"ד שהק' מתשו' הרשב"א שהביא הב"י שם שנשאל על שמ' שהוציא שטר חוב על ראובן וראובן טוען שהוא פרוע והא ראיה שלא כתב חוב זה במזכרת נכסיו כשנשבע לתת מזכרת כל נכסיו לגבאי המס והשיב שהדין עם שמעון ואין ראיה ממה שלא כתב במזכרת המס דשמא שכחו ע"ש אם כן כמו דאמרי' לענין שבו' שמא שכח מכ"ש דנימא הכי דקבל בפני ב"ד לפרוע שמא שכח ותי' דלא אמרי' שמא שכח אלא דוקא בשטר דאיכא חזקה דמסייע ליה דהניח שטרו בידו ע"ש וכן ראיתי להרב דברי אמת בקונט' ד' כ"ט ע"ד שתירץ כן לסתירה אחרת בתשו' הרשב"א עיין שם באורך אבל הכא ליתא שהרי הרשב"א הוכיח כן ממתני' דהמוציא שטר חוב על חבירו וכו' דחזקה זו מרעא שטר' אלמא אפי' איכא חזקה דשטר שהניחו בידו חזקה זו מרעי' לה ואם כן אמאי לא אמרינן שמא שכח כמו גבי שבו' וכן משמע קצת מדברי מהרשד"ם סימן קס"ד וז"ל אי מפני השבועה שנשבע זה המוריש שלא היו נכסים אחרי' אלא אותם שהיו לו בחנות עם השותפים אינה טענה כלל מלבד וכו' מצאתי תשו' להרשב"א על שמעון שהוציא שט' על ראובן שחייב לו מנה וטען ראובן שהוא פרוע והא ראיה שלא כ' זה כאשר נשבע וכו' הדין עם שמעון ואין ראיה שלא כ' במזכרת המס שמא שכחו וה"נ א"ל טענ' זו ע"ש וא"א אימא שאני התם דאיכא חזקה דמסייע ליה שהניח השטר בידו מיהו תשובת הרשב"א במזכרת המס היא בח"ב סימן ש' וכתב שם וז"ל ואלו שאלו הגבאים חייב לך אדם אחר יותר מזה ואמר אין אדם חייב לי יותר אפשר שהפסיד חוב זה שהרי הודה שאין אדם חיי'