ערך השולחן חושן משפט חלק ב קד

וכולי עיין שם הרי דס"ל דאפי' באו עדים כיון שקודם שבאו עדים הי"ל מגו נאמנת אלא משום דאיכא איסור א"א צריך לטעמא דאינה מעיזה אפי' שלא בפני בעלה א"כ משמע דבממון אמרי' מגו וכן דעת הרשב"א בתשו' ח"ב סי' של"ה וז"ל אבל מפטור לפטור יכול לטעון ולחזור ולטעון כל שלא באו עדים כיצד הרי שא"ל מה אתה בתוך שלי השיבו הוא מפני שבית זה של אבי היה והביא הטוען עדים שמת אביו מתוכה מעתה אין הטוען נאמן לומר אין של אביך היה ולקחתיו ממנו וכן אם א"ל מנה לי בידך ואמר להד"מ ובאו עדים שלוה וחזר וטען אין לויתי ופרעתי אינו נאמן אבל אם קודם שבאו עדים חזר וטען שלוה ופרע נאמן וזה היא שאמר הרב לא זולת זה עכ"ל משמע בהדיא דכל קודם שבאו עדים חזר וטען אין לויתי ופרעתי אפי' באו עדים אח"ך לא הוחזק כפרן

כ"ח דין יו"ד אם אמר אין לך בידי סתם וכו' כן דעת הרמב"ם בפ"ו מה' טוען ובעה"ת והרא"ש והמ"מ והטור של' אין לך בידי אינו כמו להד"מ ונר' דס"ל דר"י בפ"ק דמציע' מיירי שאומ' בפי' להד"מ וכ"כ הסמ"ג עשין צ"ה וז"ל בפ"ק דב"מ אר"י הרי שטען עליו שהלוהו מנה והשיב זה ואמר להד"מ ואח"ך הביא הטוען עדים וכו' אבל אם השיב אינו חייב לך כלום או אין לך בידי כלום וכו' ע"ש וכ"כ הרי"ף בתשו' סי' פ"א וז"ל אם הפרש בין מי שאמר להד"מ בין מי שאמר אין לך בידי לענין הוחזק כפרן וכו' תשו' דין מי שהוחזק כפרן אינו עד שיכחישו אותו עדים וז"ש ר"י מנה לי בידך והלה אומ' אין לך בידי כלום וכו' לא בא לומ' אין לך בידי ממש אלא להד"מ תדע וכו' שאינו מוחזק כפרן עד שיאמר להד"מ וכ"כ מהר"ם ריקאנטי סי' רס"ט ע"ש וכ"כ בעל העיטור בדיני קבלת עדות ד' ל"ז ע"ב ע"ש והמ"מ כ' דרבי' מפ' דהא דר"י בעדי' מעדים שיש לו עכשיו בשעת תביעה וכו' והיינו כגון שעדים מעידים שלא זזה ידם מתוך ידו או שהוא תו"ז דחזקה שלא פרעו והק' הלח"ם דא"כ צ"ל דמיירי שחזר ואמר פרעתי אחר התביעה ומאי ארייא ב' עדים אפילו ע"א נמי הו"ל משאיל"מ כמ"ש רבי' לעיל בפ"ד וכו' ונר' דס"ל דמ"ש הרמב"ם בפ"ד וכן כפרן שבא עליו עד וטען שפרע וכו' ופי' המ"מ כגון שטען בתחי' להד"מ וכו' ה"ה אם טען בתחי' פרעתי והכחישו העד שלא זזה ידו מתחת וכו' וחזר וטען פרעתי אחר התביעה הו"ל מחויי' שבו' ומ"ש המ"מ שם דאם העד מעיד שעדיין חייב לו ישבע להכחיש העד ויפטר וכו' ה"ד כשעמד בטענתו א' אבל אם חזר והודה לדברי העד שלא פרעו בזמן התביעה אלא אחר התביעה פרעו ודאי הו"ל משאי"ל וא"כ מאי ארייא דנקט ב' עדים ונר' דאלו לר"י בפ"ק דמציעא א"ל דס"ל כרב ושמואל דנאמן במגו דלא אמרי' משאיל"מ כדאיתא בפ' כל הנשבעי' ע"ש בתוס' אבל על הרמב"ם גופיה ק' שכ' הרי שטען עליו ואמר שהלוהו מנה והשיב זה ואמר להד"מ והביא עדים שהלוהו בפניהם וחזר וטען ואמר כן היה שלויתי וכו' מאי ארייא ב' עדים אפי' ע"א והוא פסק כר"א אלא דלק"מ דלא אמרי' בעד מתוך וכו' אלא כששנים היו מחייבי' אותו ממון וא"כ אי לא אמרי' דהוחז' כפרן בב' עדים כ"ש בע"א דפטור כשחזר ואמר פרעתי לכך אשמעי' דבב' עדים הוחזק כפרן וממילא בע"א אמרי' מתוך וכו' ובלא"ה צ"ל כן דאמרי' התם צא תן לו ואמר פרעתי ועדים מעידים אותו שלא פרעו וחזר ואמר פרעתי הוחזק כפרן לאותו ממון ופסקה הרמב"ם בפ"ח מה' טוען ע"ש במ"מ דמאי ארייא ב' עדים הא אפי' ע"א נמי הוי מחויי' שבו' שאינו יכול לישבע דמשלם ושו"ר להרשב"א בתשו' ח"ג סי' מ"ט שהוכיח מכאן דלא הוחזק כפרן בע"א מדלא אשמעינן ע"א וכ"ש ב' וכ' והא דאמרי' כ"מ ששנים מחייבים אותו ממון א' מחייבו שבוע' ה"ד כשהעדים מחייבים אותו בעדותם ממש אבל כאן אין העדי' מחייבי' אותו שהמלוה את חבירו בעדי' א"ץ לפורעו בעדי' אלא כפרנותו הוא שמחייבתו וסיים ומ"ש הרמב"ם בפי"ד מה' מלוה ולוה הכופר במלוה ע"פ ב"ד ובא ע"א ואמ' פרעתי ה"ז משאיל"מ כשכפר בב"ד ואמר שלא לוה ובא ע"א והכחישו וחזר וטען קודם שיצא מב"ד אין לויתי ופרעתי וכו' הרי דדוקא כשכפר שלא לוה ובא ע"א והכחישו

ומ"מ הרי דעת הרי"ף והרמב"ם והסמ"ג ובעה"ת ומהר"ם ריקאנטי ובעל העיטור והרא"ש והמ"מ והטור דלשון אין לך בידי כלום אינו כמו להד"ם אבל רבי' האיי הובא בבעה"ת והטור ס"ל של' אין לך בידי כלום כמו שאומר להד"ם וכ"כ המרדכי בפ"ק דמציעא ועיי' בתשוב' רבי' האיי בס' שערי צדק שער ד' סי' ח' דהכי ס"ל וה' קהלת יעקב סי' רנ"א ד' קמ"ח ע"א כ' דהתוס' בשבועו' ד' מ"א ע"ב בד"ה כל האומ' וכו' נר' דס"ל כרבי' האיי ודעמיה ע"ש וז"ל התוס' ואביי לית ליה הא דתנן למחר א"ל תנהו לי אין לך בידי חייב וטעמא כיון דאמר לא לוה הוי כמודה שלא פרע התם ליכא עדים וכו' ונר' דס"ל דלרבא ניחא דמיירי דאומ' להד"מ דהא ר"י דאמר מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי וכו' כ' הרי"ף ובעל העיטור דלאו אין לך בידי ממש אלא להד"ם ובריש בתרא אמרי' עלה דמתני' מאי לאו און לך בידי דא"ל פרעתי' בתו"ז וקתני חייב אלמא במקום חזקה לא אמרי' מה לי לשקר לא מאי אין בידי להד"מ וכו' כ' הר"ב בס' א"ז בשם הראב"ד דס"ד מדאמר אין לך בידי ולא אמר להד"ם משמע דאין לך בידי עכשיו אבל היה לך בתחי' וכו' ומשני אין לך בידי דאמר להד"מ כגון שפי' ואמר אין לך בידי מעולם ע"ש וא"כ אפ' שזה דעת התוס' ובזה ניחא מה שהק' מהרש"א שם דאכתי באין לך בידי אמאי לא מתרצי' דיבוריה און לך בידי לפי שפרעתי לך ע"ש דא"ל דמיירי באומר און לך בידי מעולם כמו להד"מ גם רבי' האיי בתשו' הגאוני' ח"ב שער ה' סי' ח' כ' וז"ל אמר תובע מנה לי בידך ואמר נתבע אין לך בידי חוקרים אותו בב"ד ופירשי' את הדבר אם אמר להד"מ והעדים מעדים שלוה ממנו בפניהם או שהודה לו בפניהם שלוה ממנו וכו' ואם חזר אח"ך ואמר לויתי ממנו כמו שאמרו העדי' אלא שאח"ך פרעתיו שלא בעדים אין שומעי' לו וכו' ודוקא שאמר באותו מושב להד"מ וחזר ואמר אחר שהעידו העדים פרעתי' ואלו אמר און לך בידי ולא וכו' ואמ' כבר פרעתי' וז"ש אין לך בידי כי עכשיו בשעה זו אין לך בידי פטור אא"כ אמרו העדים כי אנו מעדים שעכשיו יש לו בידו והיאך תהיה זאת או שאמרו לו היום הודית לו בפנינו בעדות והרי אתה בפנינו משעה שהודית עד עכשיו או שיאמר הנתבע פרעתי' ביום פ' ומאח"ך לא היה לו בידי כלום ויבאו העדים ויעידו כי אחר היום ההוא הודה לו דקי"ל כרבא וכו' עכ"ל וכ"כ הריטב"א בחי' בפ"ק דמצי' והובא בס' א"ז וז"ל והעדי' מעדי' שיש לו בידו וא"ת והיאך הם יודעי' שלא פרעו וכו' ואי משום שמעידים שלוה בפניהם הא לא אמר שלא לוה אלא דקאמר אין לך בידי כלום דמשמע אין לך בידי עכשיו לפי שפרעתיך וי"ל כגון שטען שפרעו ביום מסויים ואלו מעדים שלא זזו ממנו כל אותו היום ולא פרעו והנכון דהכא בשטען בפי' להד"מ וכו' וכן פי' בשם רבינו האיי גאון וכן פי' מורי בשם רבי' הרמב"ן