ערך השולחן חושן משפט חלק ב קג

ממון ע"א מחייבו שבועה ומתוך שאינו יכול לישבע משלם והא ליתא דהרשב"א בספר תולדות אדם סימן של"ה כת' דמפיטו' לפיטו' יכול לחזור ולטעון כל שלא באו עדים ודוק' א"ל מנה לי בידך ואמר לא היו דברים מעולם ובאו עדים שאמרו שלוה וחזר וטען אין לויתי ופרעתי אינו נאמן אבל קודם שבאו עדים חזר וטען שלוה ופרע נאמן עיין שם הרי דאם קודם שבאו עדים חזר וטען פרעתי לא הוחזק כפרן ואם כן אין א' מחייבו שבועה אלא נראה דשם משום דמיירי כגון שהעד מעיד שהמנה עדיין בידו וכגון שלא זזה ידו משעת הלואה עד עכשיו א"נ כשמעיד שקבע לו זמן והוא בתו"ז דאילו ב' בכענין זה מחייבי' אותו ממון כמ"ש הרשב"א במיוחסו' שם לזה בא העד אחר שאמר יש לי כנגדו בידך כך וכך כיון דאילו ב' מחייבים אותו ממון ואינו נאמן בטענתו עד א' מחייבו שבועה וכיון שהודה לדברי העד ואינו יכול לישבע משלם אבל לענין זה דאין ב' מחייבים אותו ממון אלא מתוך כפירתו שאמר תחילה לא לויתי

כ"ז הגה ואפי' במקום דא"ל דמה שהודה וכו' הטור בסי' פ' כ' בשם הרמ"ה דאם באו עדים אח"ך והכחישוהו בטענה א' אינו נאמן בטענה ב' בלא ראיה וכ' מרן הב"י הטעם משום דאמרי' מה שחזר בו מטענה א' לפי שהיה יודע' שיש עדים בדבר אבל מהר"י ן' מיגש והרמב"ם ס"ל דאפי' באו עדים והכחישו בטענה א' כיון שלא באו קודם שטען טענה ב' נאמן וכ' הב"ח שכן פ' האגודה בשם מהר"ם ע"ש וכן מצאתי בתשו' מהר"ם הארוכות סימן תנ"ז בשם רבי' האיי דמי שאמר להד"מ כיון שנתחיי' שבו' וחזר ואמר פרעתי לא הוחזק כפרן עד שיכחישוהו העדים וכו' וכן אם הודה מעצמו אינו כפרן עד שיעידו בו העדים ובעוד שלא העידו בו העדים אע"פ שראה עדי' שממשמשין ובאין וחזר והודה מחמת ביעתות' דעדי' לא הוחזק כפרן בכך מאחר שהודה קודם שיעידו בו עדים וכן דן מו"ר כחכמים דפליגי עליה דרשב"ג גבי גנב וטבח ומכר ע"פ ע"א בפ' מרובה עכ"ל הרי דאפי' ראה עדים ממשמשי' ובאי' נאמן בטענה ב' והב"י כאן כ' שכן מ"כ ע"ש ודברי הרמ"ה הם בפ' ח"ה סי' ט"ל ונראי' דבריו כסותרים זא"ז דבתחי' כ' וז"ל ודוקא היכא דלא הדר מטענתי' קמיית' אלא לבתר דאתו סהדי דמכחשי' ליה דמוכחא מלתא דמחמת סהדותא דאכחשוה הוא דהדר וטען טענתא אחריתא אבל היכא דהדר ביה מטענ' קמיית' מקמי דאכחשוה סהדי וטעי' טענתא אחריתא אע"ג דלא יהיב אמתלא לטענה קמייתא ואע"ג דאשתעי מילי מעיקרא בבי דינא ולא טען להאי טענתא בתרייתא ונפק אבראי והדר ואתא לבי דינא וטעי' לה מקבלי' לה מניה דע"כ כל כמה דלא אתו סהדי אמרי' מגו דא"ב קאי בטענתא קמייתא דאכתי ליכא סהדי דמכחשי ליה כי עקר לה לטענה קמייתא וטען טענתא אחריתא דמיפטר בגווה מהימן וכו' מבוא' בהדיא דדוקא אם באו עדים קודם שחזר הוא דאינו נאמן אבל אם חזר בו מקודם נאמן אע"פ שבאו עדים אח"ך ואילו בסוף דבריו כ' וז"ל ועוד הגע עצמך בטען מעיקרא לא לויתי והדר טעין אין לויתי ופרעתי דכיון דקי"ל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי הו"ל כמאן דאודי מעיקר' דלא פרע ותו ליכא ליהמניה דלוה ופרע אלא כל כמה דלא אתו סהדי דאיכא ליהמנוה משום מיגו אבל היכא דאתו סהדי ואכחשוה בטענת' קמייתא אע"ג דלא אתו סהדי אלא לבתר דהדר איהו מינה לגבי סהדי דאכחשוה בגווה כהודאה דמיא כמאן דטעין מעיקרא הודאה דמחיי' בה ממונא והדר וטעין מילתא דמיפט' בה דלא מקבלי' לה מיניה אלא בראיה דהא ליתא למגו כלל עכ"ל הרי דבאומר לויתי ובאו עדים והכחישוהו אפי' חזר ואמר קודם שבאו העדים לויתי ופרעתי אינו נאמן וז"ל רבי' האיי בשערי שבועו' שער י"ב וכן אם אחר שכפר ובאו עדים שהעידו בעיקר המלוה וחזר והודה ואמר אמת שלויתי זה המעות אלא שאח"ך חזרתי ופרעתי אינו נאמן ואפי' אם הודה מקודם ואמר פרעתי ואח"ך באו עדים הואיל וכפר מבתחי' ועתה בראותו העדים חזר והודה ועתה מרמה לינצל אינו נאמן שכבר הוחזק כפרן עכ"ל ומ"מ דעת מהר"י ן' מיגש והרמב"ם והנ"י ומהר"ם והאגודה כל שלא באו עדים אלא אחר שטען טענה ב' נאמן דלא בטל המגו וראיתי להר"ב בס' א"ז לכתובות ד' כ"ג שכ' בשם בעל ההשלמה וז"ל ומאי דאמרי' גבי נשביתי וטהורה אני אם משנשאת באו עדים ה"ז לא תצא וכו' א"ל אי אמרי' הכי גבי שדה כי אמר מעיקרא של אביך היתה ולקחתיה ממנו והימנוה משום הפה שאסר וכו' ואח"ך באו עדים שהיא של אבותיו אי מפקי' מניה דמחזק או לא ונראי' הדברים דלא מפקי' לה מניה כיון דהמנוה המנוה וכו' וכבוד רבי' במקומו מונח דא"ל ממונא מאיסורא לא ילפי' ומה יעשה זה שלא היה יודע שהיו לו עדים מתחי' ואח"ך מצא לו והביאם יפסיד נחלת אבותיו בשביל כך ומהא דאמרי' בסנהדרין בפ' ז"ב משמע דאמרי' דכ"ז שמביא ראיה סותר את הדין וצ"ע ה' המעילי עכ"ל הרי דבעל ההשלמה ס"ל דאם לא באו עדים עד לאחר שהימנוה ב"ד אין מוציאי' אותה מידו אבל ה' המעילי ס"ל דמוצואי' מידו וכ"כ הר"ב במתני' סוף ד' ט"ו לדעת רש"י וז"ל והכא קא אתא לאשמעי' דאע"ג דמהמי' לוה כבר יכו' אם שוב באו עדים שהיא של אביו לא מיהמי' ליה מאי דטעי' מעיקרא לקחתיה ממנו ומוציאי' השדה מידו עד שיביא ראיה לדבריו ואע"ג דתנן לקמן נשביתי וטהורה אני נאמנ' שהפה שאסר וכו' ואם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת ואם משנשאת באו עדים ה"ז לא תצא ואמרי' בגמרא לא נשאת נשאת ממש אלא כיון שהתירוה לינשא וכו' שבויה שאני דבשבויה הקילו ע"ש הרי דס"ל דמתני' היא גופא אתא לאשמעי' דאפי' באו עדים אחר שהאמינוהו ב"ד מוציאי' אותה מידו וכ"כ עוד שם בד' י"ז ע"ב עיין שם ומהר"י קצבי בתשו' בס' פני משה ח"א סימן ס"ז כ' דההיא דכתובות קי"ל כמאן דמתני לה אסיפא דוקא דבשבויה הקילו ועוד אמרו שם ואי אשמעי' הני תרתי משום דממונ' אבל א"א דאיסור' אימא לא נשביתי וטהורה אני ל"ל משום דקבעי למיתני ואם משנשאת באו עדי' ה"ז לא תצא הניחא למאן דמתני לה אסיפא וכו' אלמא למאן דמתני אסיפא לא תני ואם משנשאת באו עדים ה"ז לא תצא אלא דבשבויה דהקילו בה אבל כל הנך דתני לעיל דנאמן במגו ואם יש עדים אינו נאמן בין בממונא בין באיסורא דינם שוה דהיכא שבאו עדים על הדבר אינו נאמן עש"ב ואינו מוכרת דא"ל משום רישא דאיסורא דא"א דאם באו עדים אפי' נשאת תצא אשמעי' סיפא דהקילו באיסור שבויה אבל בממונא אימא כל שכבר הימנוהו ב"ד והחזירוהו בשדה אין מוציאי' אותה מידו מיהו אפי' למאן דמתני ארישא נר' דה"ט משום דמסייע ליה חזקה דאין האשה מעיזה פניה אפי' שלא בפני בעלה אבל בממונא אפ' דלכ"ע אם באו עדים אח"ך מוציאי' השדה מידו כיון דליכא מגו והתוס' ביבמות ד' קי"ו ע"ב בד"ה באותה שעה וכו' כ' וז"ל ועוד י"ל דההוא אמורא דאמר שלא בפניו אינה מעיזה ה"ד אמתני' שאומ' א"א הייתי וגרושה אני שיש להאמינה מטעם דהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואע"ג דאיכא איסור א"א כיון דשלא בפניו אינה מעיה