ערך השולחן חושן משפט חלק ב קב

היסת אחר הפירעון קאמר וע"ז השיב הרי"ף דהכל ט"ס הוא דאין עליו לא שבועה דאוריי' ולא שבוע' היסת רק ח"ס וא"כ אפי' לאחר הפירעון א"ץ לישב' ועי' בתשו' ה' פני' מאירות ח"ב סי' פ"ו ובתשו' הרדב"ז ח"א סי' תקכ"ג מוכח בהדיא שבו' היסת קודם לפירעון הוא שכ' מסתברא שלא יטול אלא בשבוע' דהוי פלוגת' וכיון דזה מוחזק מצי למימר כי הנך רבוותא ס"ל ע"ש וק' דלא מצינו ש"ה ליטול אלא כשהפכה הנתבע לתובע כמ"ש הרמב"ם פ"א מה' טוען דין ו' וכ' המ"מ כדברי רבו מהר"י ן' מיגש ודברי מהר"י ן' מיגש הם בחי' לשבועו', ד' מ"ה גבי הטוען פרעתי בשטר וז"ל שבוע' כעין דאוריי' היא דהא וכו' ועוד דהא נשבע ונוטל ונקוט האי כללא בידך דלא מ"ל לעולם ש"ה בנשבע ונוטל אלא היכא דאחייב בה הנתבע והפכה על התובע אבל שבועה דהויא מעיקרא הדין על התובע דמשתבע ושקיל לא הויא אלא כעין דאורי' עכ"ל ועי' בחי' הריטב"א שם וא"כ נר' דכל שהוחזק כפרן א"ץ לישבע אחר הפירעו' רק ח"ס והרמ"ה שכ' דמשביעו אחר הפירעון אפ' דס"ל כדעת בעל העיטור שהביא בעה"ת בשי"א ואפ' דרבי' האיי גאון בתשו' הכי ס"ל

כ"ד דין ט' אם לא היתה הכפירה בב"ד לא הוחזק כפרן וכו' הטור כ' בשם הר"י אפי' כפר חוץ לב"ד אינו נאמן לומ' אח"ך פרעתי' וכ' הט"ז הנר' יותר דהר"י לטעמיה שכ' הטור בסס"י קמ"ו בשמו ההודאה אפי' חוץ לב"ד שהיא חובה מכלל טענה שבא לזכות בו כק' עדים דמי וה"נ אפי' לא אמר אתם עדים הויא הודאה מה"ט ע"ש ואיברא שכ"כ הר"י בעליות בס' א"ז לבתרא דל"א וז"ל ונר' בעיני שאם טען חוץ לב"ד של אבותי ולא של אבותי' הרי הוא כמי שטען לא לקחתיה ממך לעולם כגון הא דקי"ל כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי וכו' אע"פ שלא אמר אתם עדי שהרי לפטור עצמו הוא בא וכ"כ בפ"ק דב"ב ד' ו' ולענין התובע את חבירו מנה וא"ל חוץ לב"ד להד"מ וכו' והכי אדם מחייב עצמו בהו דאתו חוץ לב"ד הן בהודאת חיוב גמור הן בהודאת חיוב הבא מכלל פטור כגון זה שהוא בא לפטור עצמו ולטעון להד"מ וכו' עיון שם הרי בהדיא דסב"ל דהודאה חוץ לב"ד לחיוב מכלל פטור הוי הודאה אפי' לא אמר אתם עדי ומהרימ"ט סימן ל"ז והרב פנים מאירות חלק א' סימן ע"ד נסתפקו בזה ע"ש ומרן בסימן קמ"ו כת' יש מי שאומר וכולי ויש מי שחולק ודעתו כמי שחולק שהוא בתרא וכמו שסתם כאן שכן דרכו בכ"מ

כ"ה אבל הטוען להד"מ וכו' חזר וטען פרעתי וכו' כ' הכנס' הגדול' ח"ב אבל בפסקי מהר"ם ריקאנטי סי' רפ"ד כ' על דברי הראב"ד אבל הכופ' בב"ד ואח"ך אומר שפרע אין שומעין לו שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי יראה דס"ל דדוקא באומר דמי יראה דס' אומר א"י שאינו סותר הדיבור הא' בודאי נשבע שאינו יודע אבל הטוען לא פרעתי שסותר דבריו הא' אינו נאמן שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי וק' שזה היפך כל הפוסקי' וכו' ע"ש ובחי' הריטב"א בשבועו' ד' מ' ע"ב כ' וז"ל אבל מורי הרא"ה ס"ל דאינו טוען וחוזר וטוען כיון דקי"ל כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי הו"ל כשחוז' וטוען פרעתי כחוזר בו מחיוב לפטור שהרי בכלל טענתו הא' שלא פרע וכן נראין הדברים וזכורני שהרבה דנתי לפני מורי הרשב"א ע"ש הרי דרא"ה והריטב"א ס"ל דאם כפר ואח"ך אמר שפרע אפי' לא הוכחש בעדים הוי כחוזר מחיוב לפטור ואין שומעי' לו וכן מצאתי להרשב"א בתשו' ח"ב סי' ש"ט וז"ל ומה שחזר וטען פרעתי אם באותו מעמד שכפר בו חזר ואמר פרעתי זה דבר פשוט שאינו נאמן ולא מטעם שהוחזק כפרן אלא משום דהודה מתוך כפירתו שלא פרע כדקי"ל כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ואפי' אם יצא מב"ד אחר שחייבוהו ב"ד וחזר וטען פרעתי אינו נאמן משום דהוחזק כפרן וכו' ע"ש שכ' אם חזר ואמר פרעתי אינו נאמן ולא משום שיש לו כתב ידו דא"כ הוחזק כפרן אלא משמע אפי' לא הוחזק כת"י בב"ד דלא הוחזק כפרן אפ"ה אינו נאמן מטעם דכיון שהודה מתוך כפירתו שלא פרע דכל האומ' לא לויתי כאומ' לא פרעתי דמי מיהו בתשו' הרשב"א ק"ב סי' של"ה מבוא' דכל שלא באו עדים וחזר וטען פרעתי נאמן והביאו מרן הב"י בסי' פ' ע"ש וכ"כ הרמ"ה בפ' ח"ה סימן ט"ל ע"ש וז"ל מהר"י ן' הרא"ש בתשו' על ראו' שתבע שמ' מנה והוציא עליו כת"י שחייב לו ושמ' השיב להד"מ ואינו כת"י וא"ל ראובן שישבע שאינו כת"י ליפט' ולא רצה שמעון לישבע והודה בבי"ד שהוא כת"י וחזר וטען פרעתי נ"ל שהדין עם שמעון והא דאמרינן שאינו נאמן לו' שפרע לאחר שכפר ה"ד כשהכחישוהו עדים בטענתו א' ואינו יכול לזכות בה וכ"פ רבינו יונה וז"ל בפ' ח"ה על ההיא דטוען וחוזר וטוען במד"א שאין הטוען חוזר וטוען לסתור דבריו הא' במקום שהוא מתחייב בדין בטענתו א' אבל זכה בדין אילו עמד בטענתו הא' יכול לחזור ולטעון ולזכות עצמו בטענה אחרת כיצד היה טוענו במנה וא"ל להד"מ ואין שם עדים שלוה יכול לחזור ולטעון לויתי ופרעתי וא"א הרי הודה מתחלה שלא פרע שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ועכשיו מודה שלוה והרי הוא חייב אלא כיון שאילו עומד בטענתו הא' היה זכאי יכול לזכות עצמו בטענה ב' וכן כתב הר"י ן' מיגש וכן פ' א"א הרא"ש עכ"ל וכן כתב הרי"ף בתשו' סימן פ"א ומהר"ם אלשיך בתשו' סימן ט"ל ע"ש

כ"ו ובאו ב' עדים והכחישוהו וכו' אם הכחישו לזה כתב הטור ישבע היסת שפרע וכו' וכת' הסמ"ע שכ"כ לדעת הרשב"א ולכך מרן השמיטו משום דקיימא לן כהרמב"ם דהוי מחוייב שבועה שאי"ל ומשלם וכמבואר בהטור ומרן בסימן ע"ה סי"ג ע"ש והש"ך כ' בשם גאון דשאני הכא שהעד בא לאחר שחזר וטען פרעתי דהוי מפיטור לפיטור ונכון הוא וכ"כ הב"ח עיי"ש וכבר כ' הפרישה תירוץ זה בשם רש"ל וכ' הב"ח והדרישה שם דהטור כתב כן לדעת הרמ"ה דסבירא ליה דאם באו ב' עדים אחר שחזר וטען פרעתי אינו נאמן אשמועינן דבע"א לא הוחזק כפרן ונאמן אבל אנן קיימ"ל דאפילו באו שני עדים אחר שחזר וטען פרעתי נאמן כמו שפ' מרן בסי' ף' עיי"ש והרשב"א במיוחסות סימן ץ' נשאל על דברי הרמב"ם בפרק ד' מה' טוען שכתב מנה לי בידך והרי ע"א מעיד עליו והטוען אומר כן הוא אבל אתה חייב לי כנגד אותו מנה הרי זה מ"ש ואין יכול לישבע ומשלם וכו' וז"ל ומה ששאלת אם לאחר ששאלוהו וזה השיבו יש לי כנגדו בידך כך וכך והעיד העד אם נאמר הוי מחויי' שבועה או לא דע שאין הפרש בין שבא קודם מכאן בין שבא אחר מכאן שהרי כ' מחייבי' אותו ממון בכענין זה וכו' אף ע"א מחייבו שבועה ואם איל"מ ולא עוד אלא אפילו חייבו אותו ש"ה עד שלא בא העד ונשבע ואח"ך בא העד חוזר הוא לדינו וכו' ע"ש הרי דסביר"ל אפילו בא העד אחר שחזר וטען פרעתי אמ' משאוכל"מ א"ק דאם כן סבירא ליה כהרמ"ה דאם באו ב' עדים אחר שחזר וטען פרעתי אינו נאמן דכ"מ שב' מחייבים אותו