ערך השולחן חושן משפט חלק ב קא

ח"ב סי' שנ"ה כ' דכל שכ' בשובר שפרע דינרי' וזה אומר השטר מסייעו כדאמרי' בפ"ק דמציעא דשטר מסייע ללוה כלומר שהעדים החותמים על השטר מעידים כדבריו שלא היו אלא ב' לפיכך לא פי' מניינם אלמא כודאי משוי' ליה ויש מגדולי הא' שאמרו דלגמרי מסייע ליה שטרא לפוטרו אף משבו' היס' כאלו העדי' מעידי' כדבריו ולזה דעתי נוטה ומ"מ אין בנו כח להוציא ממון בכך משום דקיי"ל בכ"מ יד בעל השטר על התחתונה וכו' עכ"ל והמבי"ט ח"א סי' רפ"א כ' שכ' הרשב"א בתשו' על מי שתבע מחבירו ק' קפיזים מלח והוא אמר להד"מ והוציא כת"י שחייב לו מלח ולא נז' שום סכום וחזר הנתבע ואמר לא היו אלא ב' קפיזים דהוחזק כפרן וחייב בכל שהרי הוכחש ע"י הכתב ואין בכתב כך ידוע לפי' נתפשטה ההכחשה בכל ע"כ ונר' דה"ד לפי שלא נזכר בכתב שום סכום אלא מלח סתם אבל אם כתוב בו קפיזים מלח הוא מסייעו כדאמרי' בפ"ק דמציעא גבי סילעי' דינרי' מלוה אומ' ה' ולוה אומר ג' דהוי כמשיב אבדה ופירש"י מדהל"ל ב' והשט' מסייעו דכיון דלא פי' ניכרים הדברים שב' היו לכך לא צריך לפרש דמיעוט סילעי' וכו' ע"ש

כ' דין ז' וכן אם הוציא עליו כת"י שהוא חייב לו וכו' נר' דאפי' כת"י שאין בו נאמנות דקי"ל בסי' ס"ט דנאמן לומ' פרעתי ותבעו בע"פ וטען להד"מ והוציא עליו כת"י הוחזק כפרן ושוב אינו נאמן לומר פרעתי והרשב"א בתשו' בס' תולדות אדם סי' ש"ט על ראובן תבע לשמעון בב"ד במנה והוציא עליו כת"י וכו' ומה שחזר וטען פרעתי אם באותו מעמד חזר ואמר פרעתי וזה דבר פשוט שאינו נאמן ולא מטעם שהוחזק כפרן אלא משום דהודה מתוך כפירתו שלא פרע וכדקי"ל כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ואפי' אם יצא מב"ד אחר שחייבוהו ב"ד וחזר וטען פרעתי אינו נאמן משום דהוחזק כפרן וכו' עכ"ל מבו' דאם חזר ואמר פרעתי באותו מעמד בב"ד אינו נאמן משום דכבר הודה שלא פרע מדאמר לא לויתי דמי כאומר לא פרעתי ולא צריך לטעמא דהוחזק כפרן אלא אם יצא מב"ד וחזר ואמר פרעתי אח"ך דאפ"ה אינו נאמן דהוחזק כפרן ולדעת הרשב"א דבכת"י אינו נאמן לומר פרעתי ה"נ דא"ץ המלוה לישבע דאם לא הוחזק כפרן אע"ג דאין הלוה נאמן לומר פרעתי היה יכול להשביע את המלוה שלא נפרע השתא דהוחזק כפרן אינו יכול להשביעו כמו מרן דאם טען להד"מ והוציא המלוה שטר בעדים שהלוהו הוחזק כפרן ואין המלוה צריך לישבע וכו'

כ"א כתב הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תש"ו על ראובן שכ) לשמעון כת"י שהוא חייב לו כו"כ בל' מעכשיו אם ישאר ביד האלתזם של המלך יר"ה ושאר האלתזם בידו אלא שהוסיפו עליו וכו' וז"ל ולענין מה שטען שלא היה בדעתו אלא א"כ ישאר האלתזם כמו שהיה בתחי' בזה איני רוצה את דבריו כיון דמלתא דשכיח' היא דמוסיף האלתזם הו"ל לאתנויי בפי' וכיון דלא פי' אין שומעי' לו ומה שטען דאית ליה מיגו אם כתוב בכת"י נאמנות הדבר פשוט שאינו נאמן לומ' פרעתי וכו' אבל אם אין כתוב בו נאמנות שהוא נאמן לומ' פרעתי יש לדון דלא אמרי' מגו מטענה טובה לטענה גרועה ואם הממון הוא גדול פירעון כזה קלא אית ליה לפיכך אינו טוען ברצון פרעתי ולפיכך אין זה מיגו טוב שלא יאמינוהו העולם ואפי' היה הממון דבר מועט אני אומ' שאין זה מגו דבשלמא אם היה טוען בפי' התניתי אם ישאר האלתזם כמו שהוא עתה וחבירו מכחישו היה ראוי להאמינו במגו דא"ב אמר פרעתי אבל כיון שהוא מודה שלא התנה בפי' אלא שכך היה בדעתו ואנו אומרי' שאין שומעין לו משו' דהו"ל לפרושי מה מעלה ומוריד המגו לזה וזה דבר פשוט עכ"ל וכבר הוכחתי בסי' ע' אות כ"ב דדברים שבלב אינם דברים אפי' איכא מגו דנאמן היה שכך היה דעתו ע"ש: כ"ב דין ח' נוטל בלא שבוע' וכו' הטור כ' דרב אלפס העיד דרב האיי חזר ואמר שאין עליו אלא חרם סתם ע"ש ובתשו' הרי"ף סי' פ"ב מבואר בשאלה דרב האיי היה סובר דחייב שבועה דאוריי' וחזר בו בתשו' ואמר שאין עליו אלא שבוע' היסת וכ' הרי"ף דהכל ט"ס שאין עליו אלא חרם סתם וכ"כ מהר"ם ריקאנטי סי' רס"ט ע"ש וכ"כ המ"מ בפ"ו מה' טוען שכן דעת הרמב"ם וקצת מפרשים והביאו הב"י ברס"י זה וכ"כ הרמב"ם בתשו' בס' פאר הדור סי' קצ"ג ע"ש וכ"כ ה' חקו' הדייני' סי' מ"ז והרשב"א בתשו' ח"ב סי' צ"א דנוטל בלא שבו' כלל ע"ש גם הסמ"ג עשין צ"ה כ' וז"ל וכ"מ שתמצא הוחזק כפרן בכופר הכל לא שישבע שכנגדו ויטול אלא שישלם וכו' וכן פי' מורי בשם ר"י ודלא כפי' רב אלפס שישבע ויטול גם ר"ת הגיה בס' רב אלפס שאין כאן שבו' על התובע ע"ש ומ"ש דר"ת הגיה בס' רב אלפס וכו' אפ' דט"ס דרב האיי סב"ל הכי ורב אלפס הגיה ומ"מ הרי דעת הרי"ף והרמב"ם והסמ"ג ומהר"ם ריקאנטי וה' חקות הדייני' והרשב"א דכל שהוחזק כפרן נוטל שכנגדו בלא שבועה וכ' הכנס' הגדול' שכ"כ רי"ו נתיב ג' הביאו הב"י סי"ג בשם התוס' ושם כתוב שהוא סובר דנשבע ונוטל ע"ש וליתא דז"ל רי"ו בח"א הוחזק כפרן באותה תביעה שכנגדו נוטל בלא שבוע' כגון מנה לי בידך והלה אומ' אין לך בידי כלו' והעדי' מעידי' אותו שיש לו וחזר ואמר פרעתי שכנגדו נוטל בלא שבוע' הרי דס"ל דנוטל בלא שבו' ובח"ב נר' דט"ס הוא שהרי חזר וכ' אח"ך הדין וסיים וכ' התוס' כשהוחזק כפרן נוטל שכנגדו בלא שבועה ע"ש ועי' להרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תקנ"ג שכ' דרש"י ס"ל שכנגדו מ ונוטל והוא נמשך אחר הגמרא אבל הרא"ש שם כ' דרש"י לא פי' כן אלא בחייב אתה ליתן לו למ"ד דאינו נאמן לומ' פרעתי אבל בהוחזק כפרן נר' דס"ל דנוטל בלא שבוע' ע"ש ועי' בתשו' מהר"ם ב"ב סי' ל"ש

כ"ג כתב הש"ך דאחר הפירעון יכול להשביעו היסת שלא נפרע ממנו ב' פעמי' חוץ מאם טען שפרעו קודם לכן וכו' וכן ראיתי להרמ"ה בתשו' סי' רס"ה שהסכי' עם הרי"ף דמי שהוחזק כפרן נוטל שכנגדו בלא שבוע' וסיים ומיהו א"ב בתר הכי לאשתבועי היסת מחמת דאיפרע מניה מחד ממון תרי זמני מצי משבע ליה מידי דהוה הכל תביעות דעלמא עכ"ל הרי בהדיא דנוטל בלא שבוע' קודם הפירעון אבל אחר הפירעון יכול להשביעו היסת שלא נפרע ממנו ב"פ ול' הרי"ף בתשו' אין על שכנגדו לא שבוע' דאוריי' ולא שבוע' דרבנן ואין עליו אלא חרם סתם בלבד וה"ה למי שאמר מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא ן' והשאר איני יודע מתוך וכו' ואין על התובע לא כעין דאורי' ולא כעין דרבנן ולא בהיסת אלא ח"ס בשם מי שנטל ממני מה שאין לו אצלי עכ"ל ונר' דרבי' האיי שכ' בתשו' דנשבע היסת היינו לאחר הפירעו' וז"ל רבינו האיי בתשובות הגאונים בספר שערי צדק בשער ד' סי' ח' ואם חזר אח"ך ואמר כבר לויתי ממנו כמו שאמ' העדי' אלא שאח"ך פרעתיו אין שומעין לו וכו' וטענה זו שאתה טוען כי נתת יש לך עליו שבוע' היסת כשתשלם לו מה שנתחייבת וכו' משמע דשבוע'